גלריה

"שלישיה," אמרתי, והנחתי את הקלפים על השולחן. זו היה הניצחון השלישי שלי. גרפתי את הקופה ממרכז השולחן, ואת הסתכלת עלי בכעס מהול בהפתעה. אלה היו אמורים להיות השקלים שלך - לפחות בסיפורים שטווית בדמיונך במהלך הסיבוב. "הזהרתי אותך לא לשחק נגדי. זה שאת חושבת שאת טובה בפוקר לא אומר שאת טובה בפוקר." 

"אתה רימית!" ניסית להתנגד. שלחת את ידך לשטרות אבל משכתי אותן בזריזות.

"יש אמירה בפוקר: תסתכלי על השולחן. אם את לא מצליחה לזהות את הפתי, אז הפתי הוא את." חייכתי.

"בן-זונה," אמרת. היית מחויכת, אבל ידעתי כמה את שונאת להפסיד, וכמה האגו שלך חבול. בכל זאת, שלוש פעמים. ברציפות.

"יש לך ממש פה כמו ביוב. אמרתי לך את זה פעם?"

"כן, וזה לא מעניין אותי."

"זה חבל מאד," אמרתי. "גם לוזרית וגם חסרת חינוך."

"אתה לוזר," החזרת.

"בוגר מאד. את רוצה לבקש סליחה?"

"לא." ניסית להיות נונשלנטית, אבל הכרת אותי מספיק זמן וזיהית את טון הדיבור. הצרפתים הבינו זאת כבר במאה השמונה עשרה, כשאחד מהם אמר שנקמה היא מאכל שמוגש קר; והיהודים עוד קודם לכן, לפני הספירה, כשרשמו בתלמוד שהפנקס פתוח והיד כותבת. ואת הבנת את זה חודש לתוך הקשר שלנו, כשלמדת שהזיכרון שלי מצוין ערב אחד כשהפשלתי את מכנסייך אחרי האוכל, ללא התרעה מוקדמת, והצלפתי בישבנך עם חגורה על התחצפות ערב שעבר. היית קצת כמו בסיפור ההוא על הצפרדע והעקרב: עקצת למרות שידעת שתטבעי לאחר-מכן. 

"אידיוטית," גיחכתי, והתקרבתי אליך. "לכי תעשי לי קפה ואני אשקול אם לסלוח לך."

באותו הלילה הזדיינו בלהט. בכל זאת היה משהו בלהפסיד שהיה מרטיב אותך, משהו בכישלון שהיה מכניס אותך לסוג של סאב-ספייס מיוחד שהשפלות אחרות לא היו מוציאות ממך. היית חמה ומלאת תשוקה. אחריו נצמדת אלי והתכרבלת כמו חתולה מדושנת ונרדמת, ואני החזקתי אותך בזרועותיי ובהיתי בתקרה טרם נרדמתי בעצמי. קמתי למחרת עם אור ראשון של שחר - ציפה לי יום ארוך בעבודה. הבטתי בך. יצאתי מהמיטה וניגשתי למטבח. חיפשתי דבר מה בארונות ובמגירות, וכשמצאתי אותו חזרתי אל המיטה.

ליטפתי אותך, ואת זעת מתוך חלום בין הסדינים, עדיין שרועה על בטנך. ידי החליקה מתחת למכנסי הפיג'מה החמודים, ועיסתה את הישבן שלך. התמסרת למגע. כששלפתי והחזרתי אותה, הצמדתי אצבע משוחה בחומר סיכה ועיסיתי את פי הטבעת בתנועות מעגליות, עד שהאצבע החליקה פנימה. 

"מממממ ... " המהמת. "מישהו קם קצת חרמן."

"שששש, אל תזוזי," אמרתי. הפשלתי את מכנסי הפיג'מה שלך עד לברכיים. "ישנת טוב?"

"מצוין."

"נהדר," שלפתי את האצבע וניגבתי אותה בעורך. התיישבתי על רגליך מאחור וקיבעתי אותך, ואז נטלתי את החפץ מהמטבח והצמדתי אותו אל החור המשומן. זה היה משפך רחב, והחדרתי אותו בתנועה אחת מדויקת בפעולה כירורגית. חומר הסיכה עשה את מלאכתו. חשת שמדובר במשהו אחר

"רגע," ניסית לזוז. "מה אתה עושה?"

"אמרתי לך, אל תזוזי." החזקתי אותך בכוח, ולקח לך שניות ספורות להבין מה קורה.

"רגע, תן לי לקום - " ניסית להתהפך ואני השבתי אותך לתנוחת הבטן בתנועה חדה.

"את זוכרת שאמרתי שהפה שלך כמו ביוב? כן? את יודעת מה נמצא בצד השני של פתח הביוב?" 

"מה? לא, לא ... " התפתלת תחתי. 

קירבתי את פי לאוזנך. "בצד השני של כל פתח ביוב יש שירותים. אז בואי ואגיד לך מה עומד לקרות: תקוע בתוכך משפך גומי ברוחב פתח של עשרים סנטימטרים. אני עוד לא השתנתי הבוקר ואני חייב ללכת, אז אני הולך להפשיל את המכנסיים שלי ולרוקן את שלפוחית השתן שלי לתוכך. את יכולה לשכב שם ולקבל את המציאות, או שאת יכולה לנסות ולהתנגד, מה שאומר שמחכות לך כמה סטירות טובות לפני שארתק אותך, ויכול להיות שאני בכלל אתמקד יותר מדי בזה ופשוט אפספס בזרם ואז אספיג אותך ואת המזרן האהוב שלך. את יודעת כמה קשה זה להוציא ריח של שתן ממזרן אז מה את אומרת? את הולכת להיות ילדה טובה ולתת לי להתרכז ולכוון, או ששנינו נצטרך מקלחת ואת תבלי את הבוקר בקירצוף?"

היית בסופרפוזיציה של עירות וחלום, מנסה ונכשלת בהבנת הסיטואציה, אבל הפסקת להתנגד.

"ילדה טובה. אני סומך עליך."

התרוממתי במקצת. נדרשת מידה לא מבוטלת של שליטה עצמית כדי לרוקן שלפוחית שתן מלאה, כ-500 מיליליטרים, אל תוך פתח משפך צר. שכבת שם כחמש דקות, קפואה, וטיפין טיפין השתן הצהוב נקווה בפתח המשפך וחילחל לתוכך. כשסיימתי, הסרתי את המשפך בעדינות והותרתי אותך שכובה על גחונך. טפחתי על ישבנך וקמתי מהמיטה.

"זה היה נהדר," אמרתי. "אולי נהפוך את זה לטקס קבוע בבקרים בהם אני ישן אצלך."

הבטת אלי בעיניים רושפות מאותה התנוחה, אבל שתקת.

התכופפתי ונשקתי ללחייך. "זה מה שאני אוהב בך. דיבורים דיבורים, עד שאת חוטפת איזו סטירה והופכת לסמרטוט. אז איך זה גם להפסיד לי בפוקר שלוש פעמים וגם לתת לי להשתין לתוכך על הבוקר?"

ידעתי שאין לך תשובה מוכנה. 

"אני צריך להתקלח, אבל את יודעת מה? בואי אני אזיין אותך לפני, שלא תגידי שאני איזה בן-זונה אגואיסטי. שגם ייצא לך מזה משהו." נצמדתי אליך מאחור, וחיככתי בך את האיבר שלי, שהספיק להתקשות. כששיקעתי את עצמי בתוכך, היית נעימה, חמה ורטובה; ההיפך המוחלט ממה ששידרת כלפי חוץ. "הנה, זה לא נחמד ככה? את יודעת, הרגע גיליתי שכשאת ממשיכה לכווץ את הסוגרים שלך זה גורם לך להיות קפוצה במיוחד. תיזהרי, אני לא רוצה שתהיה לך תאונה על המיטה. בכל זאת, לא הייתי רוצה לתת לך להרגיש פאתטית מכל הסיפור הזה, נכון?" 

לא העזת לזוז, ורק נותרת שרועה בלחיים בוערות. לקח לי דקות ספורות לפרוק בתוכך. בקרני השמש הראשונות של עלות השחר השארתי אותך שם, על המיטה, מלאה בזרע ובשתן, והלכתי להתקלח.