את טובה. את יודעת איך לבחור את השמלות הנכונות. איך לתת את המבטים הנכונים. איך לחייך ואז לנשוך את השפה התחתונה, ואיך לעצום את העיניים ולתת ללשון שלי ללטף את שלך בעודך מטפסת עלי ומשקעת אותי עמוק בתוכך. איך לשמור על קשר עין ולסנכרן את הנשימות שלך לשלי, ואז להתחנן, לומר דברים שמותר לומר בחשיכה, כשאף אחד אחר מלבדי לא שומע. וכשאני גומר בתוכך ומחבק אותך חזק אלי את יודעת להיצמד אלי ולהיאנק במידה המתאימה, מספיק חרישית כפי שצפוי מרעיה ומאם מסורה, מספיק בקול רם כדי לדעת כמה את מיוחמת מהמחשבה שגבר שאינו בעלך ממלא אותך בזרע.
את פשוט לא יודעת איך לומר לי לא כשאני מבקש יפה שתחזרי הביתה כשאני עוד נוטף ממך, תתגנבי בחזרה לצד שלך במיטה ותתכסי בשמיכה בשעה שהוא ממשיך לישון בשלווה בקרבתך, מבלי שידע אף פעם איך טלטלנו את עולמך לפני שעה קצרה. ואולי את פשוט לא רוצה.