הם ישבו לידינו בפאב, חבורה של סטודנטים צעירים להנדסת תוכנה, תמימים כאלה, מנסים להישמע כאילו הם ראו כבר דבר או שניים בחייהם ולא סיימו תיכון לפני שלוש שנים ועוד ניסו לברר באינטרנט איך לטפל בפצעי בגרות. הם שוחחו בלהט ביניהם על משהו אקדמי, בעיה באלגברה לינארית. מעניין מה היו חושבים אם היו יודעים איזו שיחה מתנהלת בשולחן לידם. היית רכונה לעברי, שפתייך צמודות לאוזני, וסיפרת לי על הזמן בו התפשטת במקום העבודה שלך ושלחת לי את הסרטון ההוא. הנהנתי בחיוך, ואז עיקמתי את אצבעותי כלפי מעלה ולחצתי, וקטעתי את המשפט שלך באמצעו. ידי השתחלה לה במהלך השיחה שלנו מתחת לשמלה הקיצית הפרחונית שלך, ואצבעותי היו קבורות עמוק בתוך הנרתיק שלך בדיסקרטיות מתחת לשולחן הרחק מהעין של שאר יושבי הפאב. התקשית לסיים את המשפטים שלך.
יצאנו מהפאב שעה וחצי מאוחר יותר. היית מעט שתויה אך במצב רוח מרומם. שעתיים של מגעים פלרטטניים, שיחות זימה ואצבעות שהיו בתוכך לסירוגין השפיעו את השפעתם. משכתי אותך לסמטה צדדית מבודדת והצמדתי אותך לנשיקה עמוקה, ואת נמסת לתוכי והתמסרת. הסמטה השקטה, המלוכלכת, הדרום-תל-אביבית, הייתה הנוף המושלם לטינופת שנטפה ממחשבותיי. ידי שוב הדרימה, ואת הרמת את השמלה. הצמדתי אותה אל המפשעה שלך וחשתי בחום הלוהט שקרן ממנה; ואז הזזתי אותה אחורה, אל ישבנך העגלגל, בעוד ידי השנייה מלטפת את לחייך תוך כדי נשיקה. הפרדת את שפתינו.
"לא ... " מלמלת. ידעת לאן אני חותר. "לא שם. לא פה ... אולי אל תעשה את זה הלילה? אני אעשה מה שתרצה, נשבעת."
התחינה העדינה ששזרת בקולך גרמה לי לחייך.
"אולי כדאי שתיזהרי עם הבטחות כאלה," אמרתי. "את יודעת איך תמיד נגמרות עסקאות עם השטן."
חיככתי את אצבעי בעדינות בין פלחי הישבן שלך, ואת ליקקת את שפתייך, לא בעונג, אלא בסוג של השלמה. לרוב היית מקבלת את הפלישה שלי אל החור האחורי שלך בלי להתנגד יותר מדי, אבל הפעם היה נראה שהיא קשה לך מתמיד.
"אתה יודע כמה אני שונאת את זה - " נאנקת כשהעברתי את שפתי על צווארך.
"כן," לחשתי.
נאנחת, אבל פישקת את רגליך ושלפת מתיק הצד שלך בקבוק קטן של חומר סיכה. באותו הרגע לכדה עיני תנועה בקצה הסמטה. בהבלחה של רגע, קראתי לעברו. "היי, אתה!"
הדמות הנערית קפאה וחיפשה את מקור הקול, ועיניו התקבעו על שנינו. זה היה אחד הבחורים הצעירים שישבו לידינו בפאב. החבורה הצעירה שלהם התפזרה והוא היה בדרך לאנשהו. הוא היה גבוה וצנום, שיערו מקורזל, ועורו חיוור ובהיר. היה ניכר שהוא לא בטוח מה לומר או איך להגיב. סימנתי לו להתקרב אלינו, ואת תלית בי עיניים חוששות.
"אתה מוכן לעזור לנו?" קראתי לעברו.
"אולי?" שאל בהיסוס, מבלי לזוז ממקומו, עדיין מנסה לפרש את הסיטואציה.
"אני לא יכול לצעוק את זה," אמרתי בקול.
הוא התקרב בחשש.
"האישה פה צריכה את העזרה שלך."
"במה?"
"אתה מוכן להחדיר את האצבע שלך אל תוך התחת שלה?"
"סליחה?" הוא מצמץ.
הפה שלך נפער, בציפיה למשפט שמעולם נאמר. העיניים שלך קדחו בי. אתה לא רציני, הן אמרו. אתה לא רציני. מטורף אחד. מה אתה חושב שאתה עושה?
לא איבדתי משלוותי. "אתה מוכן להחדיר את האצבע שלך אל תוך התחת שלה? אני פשוט הבטחתי לה שאני לא אעשה את זה, אבל היא ממש צריכה את זה."
הוא עדיין לא מש ממקומו. "אתם צוחקים עלי?"
"נשבע לך בכל היקר לי שלא," אמרתי.
הוא המשיך לבהות בחשדנות.
נאנחתי. "תעזרי לבחור," סימנתי לך. הלחיים שלך בערו ונתת בי מבט מלא שנאה, אבל הפנית אליו את גבך. אחזת בשולי שמלתך והגבהת אותה. את התחתונים הורדת כבר לפני שעתיים בשירותי הפאב, וכשהשמלה התרוממה חשפת בפניו את הישבן הלבנבן שלך. עצמת את עיניך, מקווה שמה שלא חשבתי לעשות יסתיים מהר ותוכלי לקבור את עצמך במערה חשוכה ולא לצאת לעולם.
"היא ממש צריכה את זה. הנה, תפוס," אמרתי, והשלכתי לעברו את הבקבוק עם חומר הסיכה.
"מה זה?"
"חומר סיכה."
"אתם סוג של סוטים?" הוא שאל, לאט. "קראתי על זה איפשהו."
חייכתי. "כן, אפשר לומר שכן. אנחנו נשיונל ג'יאוגרפיק בזמן אמת. תגיד, הכנסת פעם אצבע לתחת של מישהי?"
"לא." הוא לא זז, אך גם לא הסיט את עיניו מהישבן החשוף. לא האשמתי אותו, היה לך ישבן מושלם. המשכת לעמוד שם, חשופה, מתריסה, וסירבת לפקוח את עיניך. ראיתי אותך נושכת את שפתך התחתונה.
"אתה רוצה? זאת ההזדמנות שלך."
"קראתי על זה כתבה פעם. זה בדסמ?" הוא ניסה להחזיר לעצמו איזו מידה של שליטה בתרחיש, להפגין שאינו נסחף בזרם.
"אני לא ממש בקטע של התוויות. אתה יכול לקרוא לזה איך שאתה רוצה, כל עוד זה מסתיים באצבע שלך בתוך התחת שלה."
"לא נראה לי שהיא ממש רוצה את זה," הוא היסס, אבל התקרב כמה צעדים מדודים.
"היא רוצה את זה, תאמין לי," אמרתי לו. "אתה עושה לה טובה. היא פשוט לא יודעת איך לבקש."
"היי, את בטוחה שאת רוצה את זה?" הוא פנה אליך פתאום.
שתקת. רצית לדבר, להסביר לו, להבהיר שאת לא כזאת, אבל שתקת. בפנים צרחת.
"תקשיב, היא רוצה את זה. היא חושבת שלא, אבל אחר כך כשנהיה רק שנינו בחזרה בבית, אחרי המקלחת, היא תגיד לי כמה אני מדהים. הנה, אני אדגים לך. מותק," פניתי אליך בטון סכריני, "אם את רוצה ללכת, עכשיו זה הזמן. אבל אם לא, תעשי לבחור הזה טובה ותשלחי את הידיים שלך לאחור ותפשקי את הישבנים שלך. תעזרי לו להבין שאני לא איזה מפלצת שכופה עליך לעשות דברים שלא באמת מתחשקים לך."
רגעים ספורים עמדת שם, קפואה; ואז ידייך התחילו לזוז, כמו אשת מתכת שעמדה והחלידה, וכעת נעה לראשונה מזה שנים. השפלת את ראשך, מנסה לחשוב כמה שפחות על המעמד. על מה שאת עומדת לעשות.
הוא הסתכל בך. היה לו מבט מוזר בעיניים.
"אתה מבין?" אמרתי לו. "רק תהיה עדין. לאט בהתחלה. תשתמש בהרבה חומר סיכה, ותן לה דקה להתרגל."
היה נראה שהוא מתלבט לרגע, ואז החליט. הוא פתח את הבקבוק ומרח את חומר הסיכה באיטיות על אצבעו המורה, והתקרב שוב, הפעם עד-כדי מגע. נרעדת כשהיא החליקה בין הישבנים הפעורים. ידעת שאני מסתכל, בוחן אותך, ניזון מהרגעים האלה; מהגניחה הפתאומית כשהוא נגע בפי הטבעת שלך; מבית החזה שלך ועלה וירד כשכיסה אותו בכמויות מופרכות של חומר סיכה בזהירות מגושמת; מהאנקה החנוקה כשהפעיל לחץ מתגבר, עד שפער אותך והחליק פנימה בהיסוס. הוא נראה מרותק. עיניו נצצו והיו דבוקות לאופן המגונה בו אצבעו הייתה שקועה עד הקצה שלה בתוכך.
"אתה רואה?" אמרתי. "זה די פשוט. תשאיר אותה שם, תן לה להתרגל."
שלחתי את ידי בין רגליך. עורך היה ספוג מיצים. הסרחת מייחום.
"את רטובה לגמרי," אמרתי בקול רם, והבחור הסתכל עלי ואז עליך. מלמלת משהו בלי קול. שלחתי אצבע לתוכך, ואז עוד אחת.
"אמרתי לך שאני לא אעשה את זה הלילה. מזל שהבחור הזה עבר בסביבה, לא?" חפרתי בך, ואת ניסית לא לנשום מהר מדי. לא לתת לי את הסיפוק. נגעתי לך בסנטר ביד הפנויה. צווארך היה נוקשה. סירבת להרים אותו, לפקוח עיניים, להסתכל. הייתה בזה הודאה - בסיטואציה. בכך שאני בן זונה. בכך שאת עומדת בישבן מפושק בסמטה חשוכה ונותנת לעצמך להיות סמרטוט. באצבע של הבחור שאת לא מכירה בתחת שלך. השפתיים שלך היו פרודות קמעה. ניסית להתכחש להתכווצויות שחלפו לך בנרתיק וחלבו את האצבעות שלי בנואשות.
"תגיד, היית פעם עם אישה?" שאלתי אותו. הוא הסמיק. "בערך, כן ... " גמגם.
הרמת את ראשך כאילו הכיש אותך נחש.
"בערך? זה כן או לא."
"כאילו, לא בדיוק. ירדה לי מישהי."
"אז לא?"
"לא." אמר בשקט.
"אתה רוצה?"
הייתה נואשות בעינייך הגדולות. תחינה ללא מלים. לא, לא יכול להיות, ניסית לצעוק. לא באמת. אתה לא תעז. לא שם, לא ככה, לא פה. אבל ה"לא" החלוש שיצא מבין שפתיך דמה יותר לאוויר שיוצא מבלון שאיבד את צורתו.
"אני לא יודע," הוא שוב גמגם, הפעם בצורה הרבה פחות משכנעת.
"בחיי, פעם ראשונה, ואתה מתחיל בתחת. יש אנשים עם מזל. בגיל שלך בקושי ידעתי לאן לכוון את הזין שלי."
"אתם קצת משוגעים, שניכם."
"רק קצת. אל תחשוב על זה יותר מדי, אמרתי לך, היא נהנית מזה. פשוט נצל את ההזדמנות."
יש גבול שמעבר לו גבר צעיר אינו מסוגל לגבש עוד מחשבות קוהרנטיות. הוא הפשיל את מכנסיו בתנועות מגושמות, נאבק בכפתור ואז ברוכסן. הזין שלו היה ממוצע, אך קשה כפלדה.
"תעמוד מאחוריה. זה לא מסובך, רק תחליק לתוכה ותחזיק בצדדים לייצב את עצמך." הדרכתי אותו, משועשע מהסיטואציה, מעד-כמה הוא מגושם. בטח הייתי כמוהו בפעם הראשונה, אולי יותר גרוע. עבר הרבה זמן מאז. נשכת את שפתך התחתונה בציפיה ובפנים מכורכמים. הוא נצמד אליך וחיכך את איברו בך מספר פעמים לפני שהצמיד אותו אל החור שלך ושיקע את עצמו בתוכך.
"היא נראית עדינה, אבל אל תרחם עליה," אמרתי. "תשתמש בה. תתרכז בעונג שלך. כמה שאתה לא חושב שאתה יותר מדי אגרסיבי, אל תדאג. היא אוהבת שגברים משתמשים בה ככה, כמו חור. היא חוותה הרבה יותר גרוע ממך."
שוב מצאתי את דרכי לתוכך. לא הייתי צריך אפילו להניע את האצבעות הפעם; אחרי תנועות ראשונות מהוססות, גמלוניות, הבחור הצעיר התרגל לקצב. הוא טלטל את גופך וגרם לאצבעותי לחפור בתוכך. הייתה בו אנרגיה חייתית, של גבר צעיר שסוף סוף קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו עם אישה. התקרבתי אליך. בשלב מסוים שמטת את ישבניך ושלחת את ידייך לפנים. נאחזת בכתפיי וקברת את ראשך בחזי בשילוב של בושה וכניעה. המתנת לרגע בו הבחור יאחז במותניך, יקבור את עצמו בך וישאיר בך את הזרע שלו. תהיתי מי משניכם יגמור קודם. ידי הייתה ספוגה בך. למשך דקה ארוכה השתרר שקט בסמטה, פרט לצלילים המגונים של הנוזלים וחומרי הסיכה, בעוד שנינו נכנסים ויוצאים ממך.
