1.
הוא ישב לצידה והעתיק בשקדנות. המחברות שלה תמיד היו הרבה יותר מסודרות משלו. הוא צחק כשראה את הקריקטורות של המרצה שהיא ציירה בשוליים. "איך את מצליחה להיות כל כך מסודרת?" הוא קימט את מצחו. "אני בקושי מצליח לעקוב אחריו."
הם שכבו זה לצד זה על המיטה. הוא ניסה להשלים פערים, והיא הייתה שקועה בספר. הכימיה נוצרה ביניהם כבר בשיעור הראשון, כשבמקרה ישב לידה, ועד מהרה הפכו לידידים קרובים. הוא היה גבוה, רחב-כתפיים, יפה תואר, שרירי; הבחור שכולן רצו לעצמן מהרגע הראשון, והוא בחר לבלות איתה את כל זמנו. היא אהבה להסתכל עליו מהצד, לשנן את קווי המתאר של הצדודית הגברית שלו, כשחשבה שאינו מסתכל.
"אני פשוט רושמת כל מה שהוא אומר," היא אמרה. זה לא היה מדויק. היא קראה את הספר המרכזי של הקורס לפני שהתחיל הסמסטר וידעה למה לצפות, אבל לא היה לה כוח להסביר את כל זה, ומצא חן בעיניה שהרשימה אותו עד כדי כך.
הוא התבונן בה ארוכות. "את די חכמה, את יודעת?" הוא ספק-שאל, ספק-אמר.
היא הביטה בו, לא בטוחה איך להגיב. היא רצתה לומר תודה, אבל הוא הקדים אותה בכך שרכן לעברה ונשק לה. "אני חושב שכדאי שנתחיל לצאת," אמר.
הוא היה כזה.
2.
הם אהבו את אותם הסרטים, ואת אותם הספרים. הם יכלו לדבר במשך שעות. מספר פעמים במהלך תקופת החיזור הראשונה, בזמן שהתנשקו, ידיו ליטפו אותה והיא שלחה את ידיה לגעת בו בחזרה, אבל הוא עצר אותה בכל פעם מחדש. הוא הסביר לה שהוא חושב שזה עדיין לא הזמן, שהוא מעדיף לחכות. היא ידעה שהיו לו מספר בנות זוג לפניה. זה היה בלתי נמנע, עם החיוך השרמנטי שלו והכריזמה. באחת הפעמים הוא שאל אותה לגבי העבר שלה.
"אף אחד?" הוא נראה מופתע מאד.
היא אמרה לו שלא היה לה מישהו לפניו. היה נראה שהוא בכלל לא העלה על דעתו שדבר כזה יכול להיות אפשרי. הוא חזר על השאלה מספר פעמים בחוסר אמון, עד שהיה נראה שהוא מתרצה. היה לו מבט מוזר בעיניים, כאילו הוא חושב על משהו רחוק, משונה, אבל החיוך הרגיל שלו היה נסוך על שפתיו. היא חששה שהעדר הניסיון שלה ייתפס אצלו כמשהו שלילי, אבל היה נראה שההיפך הוא הנכון. היא נשמה לרווחה.
3.
הוא תפס אותה כשידה תחובה בתוך תחתוניה, צופה במסך הפלאפון הקטן, בעוד מכנסי הטרנינג שלה חבוקים סביב קרסוליה על הרצפה. עברו מעל חודשיים מאז התחילו לצאת, והתיסכול המיני עשה את שלו. הוא יצא מוקדם לשיעור אבל חזר משום ששכח את המחברות, בדיוק לאחר שהתמקמה במרכז הספה. היא קפצה על רגליה, והוא בעצמו קפא. לרגע הביטו אחד בשני. היא הייתה אדומה לגמרי ומשכה את ידיה ואת מכנסיה למעלה. היא החזיקה אותם ביד אחת והתחילה להתנצל, אך הוא עצר בעדה. היה לו את אותו מבט מוזר ומרוחק בעיניים. הוא התקרבה אליה. "תמשיכי," אמר.
היא הביטה בו, מבולבלת, אבל הוא הניח יד מלטפת על כתפה והורה לה להתיישב על הספה. "אני רוצה לצפות."
זה היה משונה, כמעט קליני. מעולם לא עסקה בפעילות כה אינטימית בזמן שמישהו צופה בה. זה לא לקח זמן רב. כשסיימה, הוא רכן ונשק לה. "את ממש מתוקה," הוא לחש, ואז קם ועזב לשיעור מבלי להוסיף דבר. היא ישבה שם, מבולבלת.
4.
הוא דאג להפוך את הטעות לטקס יומי. בכל ערב היה מגיע אליה, ובין דיבור לצחוק היה מכריח אותה להתפשט מולו ולאונן. אם מצב רוחו היה נוח היא הייתה מוריד את חולצתו ונותר בפניה חשוף-חזה. היא בהתה בשרירים הבולטים, המסורגים: החזה הגדול, המשור הקדמי, רצועות המפשעה המבצבצות. היה לו גוף מדהים, יווני קלאסי. היא נהגה לחלום עליו בלילות לפעמים. היא הביטו בו, עירום למחצה, בזמן שגמרה. באחת הפעמים שאל אותה בלחש, "באמת לא היה לך אף אחד לפני?"
היא הניעה בראשה לשלילה. הוא עקב אחרי תנועותיה בשקדנות, ורכן לנשק אותה כמו תמיד.
5.
הם עברו לגור ביחד באוגוסט, 2009. זו הייתה דירה קטנה ליד הקמפוס בהר הצופים. היא הייתה מאוהבת בו מעל לראש. זה היה מקום קטן, אבל זו הייתה הדירה הראשונה ששניהם שכרו - לפני כן הם גרו במעונות האוניברסיטה או אצל ההורים. הם חלקו את המיטה, את האוכל; אירחו את החברים וההורים של שניהם. בכל ערב, לפני השינה, הוא הקפיד להמשיך את הטקס שלהם. היא הייתה מספיק מאוהבת כדי שלא יהיה לה אכפת יותר מדי שהוא מעולם לא נגע בה. הוא היה הבחור המושלם ביותר באוניברסיטה, והוא היה שלה.
באחד הערבים הם סיימו לאכול ארוחת ערב. הוא היה לבוש ומוכן לצאת לאנשהו. הוא שאל אותה לפתע, "את מכירה את דנה?"
"איזו דנה?" שאלה.
"המתרגלת שלנו במבוא לסטטיסטיקה," אמר.
"לא ממש," אמרה כבדרך אגב.
"זיינתי אותה אתמול."
היא התרוממה והתבוננה בו כמוכת ברק. "מה?"
"אני נפגש איתה גם היום, יותר מאוחר בערב," הוא ענה בפשטות, שליו לחלוטין. היא בהתה בו, משותקת, בשעה שקם וניגש לדלת. "אל תחכי לי. נדבר מחר."
הדלת נטרקה מאחוריו. היא הייתה המומה. היא הרגישה שהיא לא מסוגלת לנשום.
6.
היא לא זכרה כמה פעמים ניסתה להתקשר אליו באותו הלילה. היא נשארה ערה עד מאוחר, אבל בשלוש בבוקר הייתה ממוטטת ולא יכולה להחזיק את עיניה פקוחות. כשקמה, השעה הייתה שבע. המיטה לידה הייתה ריקה.
היום עבר כחלום בלהות. כשהשיעור הראשון התחיל הוא נכנס והתיישב בשורה האמצעית, רחוק ממנה. הוא ראה אותה ונופף לה לשלום, אך היא לא יכלה להביא את עצמה להשיב לו באותה המחווה. הוא התעלם ממנה, גם כשניסתה לגשת אליו בהפסקות, ורק התעקש שידברו באותו הערב.
כשהגיעה הביתה הוא כבר חיכה לה שם, עם קנקן תה על השולחן הקטן של איקאה שהניחו במטבח. היא התיישבה, ולא ידעה מה לומר. כמו בהרבה דברים אחרים, הוא הקדים אותה.
"אני מאד מעריך אותך. אני חושב שאת חכמה, ונהדרת, ואמפתית, ומקשיבה, ויש לך חוש הומור נפלא. והכי חשוב לי שתדעי שאני אוהב אותך מאד," אמר.
"אז למה?" מלמלה.
"אבל אני לא יכול לשכב איתך," השלים את המשפט. היא הסתכלה עליו.
"אני לא מבינה."
"לקח לי זמן בעצמי להבין את זה, אבל זה בגלל שמעולם לא היה לך מישהו לפני. בגלל שאת בתולה." הוא לא החמיץ הזדמנות להשתמש במילה הזו.
"איך ... מה? איך זה קשור למשהו?" שאלה בקול צרוד, חלש.
"כשאמרת לי שמעולם לא היית עם גבר, זה עורר בי משהו. אחרי שהלכת לישון, אוננתי פעמיים ברצף. אלה היו שתיים מהאורגזמות הטובות ביותר שהיו לי בחיים עד אותו הרגע. רציתי לראות כמה אני יכול למשוך אותך בלי סקס, כמה רחוק תסכימי ללכת למעני. זה שונה עם נשים, את יודעת? נשים יכולות להשיג סקס מתי שירצו. אבל את לא רוצה סתם סקס, נכון? את רוצה סקס איתי. זה הופך את העובדה שאת עדיין פה, מחכה לי, לטובה פי כמה. חצי השנה האחרונה הייתה חצי השנה הטובה ביותר שהייתה לי מבחינה מינית. אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך, יושבת בבית, מתוסכלת, ועם זאת נאמנה, הולכת אחרי בהסכמה ובידיעה מוחלטת שתישארי מתוסכלת."
היא ישבה שם ועיכלה את המלים שיצאו מפיו. היה להן טעם מר.
"אני יודעת שזה נשמע אכזרי," הוא אמר, והיה ניכר שהוא באמת מרחם עליה באותו הרגע. "אבל את מבינה למה אני לא יכולה לשכב איתך? ברגע שזה יקרה, פוף. הכל נעלם. את מבינה? כל הקסם נעוץ בכך שאני יודע שאת יושבת כאן ומפנטזת עלינו, על הרגע הזה שבו הידיים שלי יגעו בך ואני אהיה בתוכך. זה מה שמכרו לך בדיסני כל החיים, ואני מונע את זה ממך. אפילו לא ראית אף פעם גבר עירום לגמרי מולך, נכון?"
"אבל - דנה? למה שכבת איתה?"
"דנה חמודה. היא התחילה איתי, וזרמתי איתה, אבל כל זה חסר חשיבות. זה לא עניין אותי. היא לא מעניינת אותי. כל מה שמעניין אותי הוא לראות כמה רחוק אני יכול למשוך אותך. כמה רחוק תהיי מוכנה ללכת. היא אפילו לא כך כך טובה במיטה - אני אצטרך ללמד אותה כמה דברים. אבל כשחשבתי עליך, כל הדברים האלה לא שינו כלום. גמרתי בתוכה כל כך חזק אתמול בלילה. אני מבין שקשה לך לשמוע את הדברים האלה. בעצם, מה שאני מבקש ממך הוא שתסבלי ושתמשיכי לסבול, כדי שאני אמשיך להאכיל את הפנטזיה שלי. את חושבת שתוכלי לעשות משהו כזה, למעני?"
הם ישבו פרק זמן ארוך, לא מדוד, מבלי לומר עוד מילה, ושתו את התה שהכין.
7.
זמן לא רב לאחר מכן הטקס היומי שלהם השתנה מעט. הוא היה מקפיד שתאונן מולו בערום כל ערב, כמו תמיד. ההבדל היה שהפעם, בחלק מהערבים, דנה הייתה שם, והוא היה בתוכה. לא היו גינונים מיוחדים: היא הייתה מגיעה ומפשילה את מכנסיה. הוא היה מוריד את מכנסיו, והיא הייתה מורידה את עצמה עליו עד שהיה קבור עמוק בתוכה. לפעמים היה בועל אותה מאחור, על שולחן המטבח. המקום האהוב עליו היה בחדר השינה, בצד שלה. כשהיו מסיימים הסדינים לרוב היו מכוסים בבליל של מיצים וזרע. הוא אסר עליה לכבס אותם עד לבוקר למחרת. לפעמים היה מכריח אותה להתקרב, להתבונן באיברו הזקור ננעץ בתוכה, מסביר לה בשפה כמעט קלינית מה הוא מרגיש, מה מתרחש ביניהם. הוא הקפיד לתזמן את הגמירות שלהם. בסיום המאורע היו כולם מתלבשים כאילו כלום לא קרה.
8.
הם נפרדו שנה לאחר מכן. כמה חודשים אחר כך היא ראתה את הודעת הנישואין שלו ושל דנה. לפעמים שאלה את עצמה, אם הייתה עושה משהו אחרת האם משהו היה משתנה. האם עדיין היו ביחד אם הייתה מסרבת לחלק מהבקשות שלו, מפגינה מעט יותר חוט שדרה כשביקש שתרד לו; שתרד לה; כשרצה שדנה תלמד איך זה מרגיש לבעול מישהי עם איבר מפלסטיק. בערב החתונה נשארה בבית וצפתה בטלוויזיה. בשתיים בבוקר, כשהייתה במיטה, הפלאפון שלה צפצף. זו הייתה הודעה ממנו - תמונות שלו ושל דנה בעודו בתוכה, בשמלת הכלולות שלה, משגל אותה. בסופן חתם, "לבתולה המתוקה שלי."
היא הפשילה את מכנסי הפיג'מה שלה, וידה נשלחה מתחת לשמיכה.
