גלריה

סשן ראשון

היא ישבה מול ענבר בחצאית העיפרון והחולצה המכופתרת שלה, רושמת בדף הנייר שלה. החדר היה שקט, וענבר ניצלה את הזמן כדי להתבונן בציורים שעל הקירות. שיעתוקים של דגה וורמיר, שהשתלבו עם השטיח העבה ורהיטי העץ הכבדים והשרו אווירה רצינית.

כשסיימה לרשום, היא הרימה את מבטה מהדף. "ענבר, אהיה כנה לחלוטין איתך," היא אמרה. היה לה קול נעים, קטיפתי, מלטף. ענבר אהבה להקשיב לה. "אני מבינה שבינך לבין בעלך יש מתיחות רבה לאחרונה. שוחחתי איתך וגם עם בעלך. אני יודעת שגם יחסי האישות ביניכם הרבה פחות תדירים מבעבר. בדרך כלל, כשאני מטפלת בזוג או בחלק מזוג, מדובר בתהליך ארוך שמערב הרבה עבודה של כל הצדדים. העובדה שאת יושבת כאן איתי ורוצה לדבר ולעכל את הדברים היא צעד ראשון מצוין, אבל במקרה שלך אני מזהה המון כעס אצור והתנגדות, ואני לא בטוחה ששיטות טיפול קונבנציונליות יתאימו לך."

ענבר הסתכלה עליה בתחושה של חוסר אונים. "מיכל, אני יודעת שלפעמים אני יכולה להיות כועסת ועצורה, אבל אני אוהבת את בעלי," אמרה. "באתי לכאן כי חשבנו שזה יהיה טוב לשוחח עם מישהי, לנסות ולאוורר דברים. בעלי אמר שאת אחת המטפלות הטובות בתחום. את בטוחה שאת לא יכולה לעשות משהו?"

מיכל בחנה אותה במבט ארוך ונאנחה. "יש דבר אחד שאני יכולה לחשוב עליו. זאת שיטת טיפול שאני בדרך כלל לא משתמשת בה, כי היא דורשת רמה גבוהה של התמסרות מהמטופל. במקרה שלך זה יכול להועיל."

"במה מדובר?" ענבר שאלה. "אני מוכנה לעשות הכל."

"ובכן," היא כחכחה. "זאת שיטה שאומצה מהמזרח הרחוק ומתכתבת עם הטנטרה. היא מתנהלת כשאת למעשה נמצאת בעירום מלא."

"עירום מלא? זה נשמע לי מאד חריג – "

מיכל עצרה אותה באמצע המשפט. "עוד לא סיימתי. היא מתנהלת כשאת נמצא בעירום מלא, ואני חודרת אליך."

"חודרת? למה הכוונה?"

"במהלך השיחה אני מחדירה וגינלית אצבע אחת או יותר לתוכך - כמובן תוך סיכוך מתאים וחבישת אמצעים היגיינים מתאימים. אני אשאר לבושה, כמתבקש מכורח המקצועיות שלי. לא מדובר באקט מיני, אלא באקט שנועד להציב אותך בעמדה פגיעה מאד ולהוריד את המגננות שלך. זאת שיטה מאד אפקטיבית לזרז תהליכים נפשיים מורכבים, אבל היא יכולה לפעול רק אם יש אמון מוחלט והתמסרות מצד המטופלת. מנסיוני, שיחות שאני מנהלת כשהמטופלות שלי במצב כזה אפקטיביות פי כמה ממפגשים רגילים פרונטליים."

ענבר נותרה פעור פה. "מטופלות? על כמה נשים ניסית את זה?"

"היו שלוש בעבר, במצבים דומים לשלך."

"וזה עבד? הן הסכימו לזה בכלל?"

"כן. הן הסכימו, וזה עבד נהדר. כולן בנישואים מאד מאושרים כיום. ענבר, אני יודעת שזה הרבה לעכל, וממילא נגמר הזמן שלנו היום. אנחנו נסיים ואת תלכי הביתה ותחשבי על זה. אם תחליטי שזה לא עבורך אוכל להפנות אותך למטפלים אחרים, אבל אם תרצי שאעזור לך, נתחיל בטיפול."

ענבר הסתכלה עליה. היא נראתה כל כך רגועה ושלווה. כאילו היא יודעת מה היא עושה. היא לא ידעה מה לחשוב.

סשן שני

ענבר ישבה על קצה הספה המעוצבת בחדר העבודה, עירומה לגמרי. מיכל ישבה מולה בחצאית העיפרון שלה, ואצבעותיה מרחו את חומר הסיכה מבפנים ומבחוץ ביסודיות. פניה  של ענבר האדימו, אך מיכל שמרה על ארשת פנים רצינית ומקצועית לחלוטין. התאורה הייתה מעומעמת. החדר היה שקט ושליו, וענבר יכלה  לשמוע את נשימותיה ולחוש בלב הפועם בחוזקה. 

"הרפי את השרירים," מיכל אמרה בענייניות. "זו רק אצבע. קחי נשימה עמוקה ותתמסרי."

היא הורתה לענבר לפשק את רגליה ולהישען לאחור על הספה. ענבר הרגישה באצבע העטופה בכפפה תרה אחר פי הנרתיק שלה, מגששת, תובעת כניסה; ואז מחליקה פנימה באיטיות ומרחיבה אותה. מיכל הייתה עדינה, ואחרי הסיכוך היסודי האצבע לא נתקלה בהתנגדות רבה. 

"אל תכווצי את עצמך," היא אמרה, והתרכזה בחדירה. היא הייתה אישה קטנה אך קולה והתנהגותה היו סמכותיים וענבר ניסתה להישמע לה כמיטב יכולתה. היא הייתה נתונה לחסדיה, ולא יכולה לזוז גם אם רצתה. היא הבחינה מקרוב את קימורי החזה הגדול שלה מבעד לחולצה המכופתרת. היה לה ריח נעים.

"איך את מרגישה?" מיכל שאלה.

"זה ... חדש לי."

"את תתרגלי. אני אתחיל לאט."

היא הניעה את אצבעותיה בחושניות פנימה, ואז החוצה, וענבר חשה בהן פולשות לתוכה, נוגעות בה בנקודות שלא הכירה.

"את מרגישה פגיעה?"

"כן," ענבר בלעה את הרוק שלה. "מאד."

"מצוין. זאת בדיוק התחושה שרציתי לייצר. בעוד כמה דקות כשתתרגלי אלי בתוכך אני ארצה שנתחיל לדבר קצת על השנה האחרונה בנישואים שלכם. אני רוצה שתספר לי על היחסים שלך ושל יואב, בעלך, ואיך את מרגישה כלפיו."

ענבר לא ידעה איך היא מצפה ממנה לנהל שיחה עמוקה בתנוחה הזו, כשהיא ככה – בתוכה. אבל החיוך של המטפלת היה נעים ומזמין. ענבר רצתה שהטיפול יצליח; רצתה שמיכל תהיה מרוצה, שתמשיך לחייך אליה, ולהרגיש את חום ידה כנגד המפשעה שלה. היא כחכחה והשתדלה להתרכז במלים שיצאו מפיה.

סשן חמישי

היא הביטה בו בחשש. הוא היה לבוש בחליפה ועניבה וישב על כורסה בפינת החדר, בשעה שמיכל דיברה אליה.

"ענבר, זה דר' ויינשטוק," אמרה. "אני מרגישה שאנחנו מתקדמים היטב, אבל שמתי לב בכל השיחות האחרונות שלנו שיש בך הרבה כעס עצור ותוקפנות כלפי גברים, שמחלחל אל תוך יחסי האישות שלך ושל בעלך. דר' ויינשטוק הוא עמית מוערך בתחום ועזר לי לפתח את שיטת הטיפול שלי, וביקשתי ממנו להתבונן בתהליך שלנו היום. הפידבק שלו יעזור לי מאד בתיכנון המשך הטיפול שלך. הכל כמובן יהיה מקצועי לחלוטין, ואין לך בכלל ממה לחשוש או להתבייש. זה הליך טיפולי גרידא."

ענבר הסתכלה עליו. הוא היה מבוגר ממנה בכעשור. היו לו כתפיים רחבות, והוא היה גבוה ושרירי. היא נראתה קטנה לידו. היה לו שיער מלא ומאפיר שעיטר גם את פניו בדמות זקן מטופח. הוא רק נד בראשו לעברה ורשם כמה דברים במחברת שהביא עימו. הוא נראה בטוח בעצמו ושליו. ענבר תהתה איזה תפקיד היה לו בפיתוח של כל שיטת הטיפול הזו ואיך בדיוק הם עובדים ביחד.

"את בטוחה שזה יהיה בסדר?" שאלה את המטפלת.

"כמובן," מיכל הרגיעה אותה. "שנינו אנשי מקצוע וחלים עלינו כל כללי החיסיון הרפואי וההתנהלות התקינה. אל תדאגי." היא הניחה את ידה על כתפה ולחצה. היה בה תמיד משהו מרגיע, אימהי. ענבר הרגישה שהיא רוצה בטובתה, שהיא יכול לסמוך עליה. "בסדר," אמרה. המטפלת חייכה. "אני גאה בך".

ענבר הגניבה מבטים לעברו של דר' ויינשטוק בזמן שפשטה את בגדיה, אבל היה נראה שהוא עסוק במחברת שלו ולא הקדיש לה תשומת לב. כשסיימה, מיכל ניגשה אליה. היא החזיקה בידה כוס מים צלולים. "קחי, שתי את זה," אמרה.

"אני לא מאד צמאה."

"זה לא לצמא. שמתי במים חומר מיוחד. הוא יעזור לך להשתחרר עוד יותר, יגרום לך להרגיש יותר בנוח עם הסיטואציה. היא קצת תרגיש לך כמו חלום, אבל חלום טוב. את תדעי כמובן מה קורה סביבך כל הזמן ואנחנו נוכל כמובן לתקשר ולדבר,"

ענבר נטלה את הכוס והסתכלה במים הצלולים, ואז בלעה אותם. מיכל אחזה בזרועה ועזרה לי להתיישב על הספה ולפשק את רגליה. "ילדה טובה," היא לחשה, והצמידה את אצבעותיה אל שפתיה התחתונות של ענבר. היא החליקה אצבע אחת ואז נוספת לתוכה. 

"את מרגישה בנוח?" 

ענבר חשה יותר מלאה מהרגיל. "כן. אני לא יודעת מה שמת במים, אבל אני חושבת שאני מרגישה שזה קצת משפיע עלי."

"כן, זה משפיע מהר," היא אמרה. "יופי. תירגעי ותרפי את השרירים שלך."

ענבר הרגישה גל של חמימות פושה בה. ברקע ראתה את דר' ויינשטוק בוחן אותן ורושם במחברת דברים,

"אל תסתכלי עליו, תסתכלי עלי," מיכל לחשה לה, והביטה בי בעיניים הגדולות שלה. "אני רוצה לדבר איתך על גבריות ועל האופן בו את תופסת גבריות. אני זוכרת בשיחה המקדימה איתך ועם יואב שהוא תיאר את הקושי שלך להיפתח, להיות יותר הרפתקנית, לנסות ולאתגר את עצמך מבחינה מינית. אני רוצה שננסה ביחד לגלות איך התפיסה הזאת שלך לגבי גברים משפיעה על מערכות היחסים והמיניות שלך וגורמת לך להתנהג בצורות רעילות. ספרי לי כל מה שאת מרגישה. אל תשמיטי דבר."

היא החלה להניע את אצבעותיה. ענבר הרגישה כאילו היא עטופה בצמר גפן מתוק, והתמסרה לקולה הנעים והמלטף.

סשן שמיני

"אני מרגישה שעשינו כמה פריצות דרך משמעותיות במפגשים האחרונים שלנו," מיכל אמרה, בעוד ענבר יושבת מולה, עירומה כהרגלה. היא פישקה את רגליה מתוך הרגל  כשהמטפלת התקרבה אליה, ודחקה את אגנה אל קצה הכיסא כדי להקל על האצבעות למצוא את מקומן. היא נתנה לצמר-גפן המתוק לעטוף אותה, לאחר ששתתה את
התמיסה שהוגשה לה דקות ספורות קודם לכן. "אני מאד שמחה מההתקדמות שלך, ודר' ויינשטוק מסכים איתי."

ענבר הסתכלה עליו. הוא ישב בכורסה, בוחן אותן. היא התרגלה אליו באופן משונה. לא הפריע לה שגבר מבוגר יושב כמטר וחצי ממנה, בעודה אצבעותיה של פסיכולוגית לבושה חודרות אליה. איכשהו, הסיטואציה עברה נורמליזציה במחשבותיה.

"שנינו מרגישים שהצלחנו למקד את הבעיות שלך בצורה בה את תופסת את המיניות שלך," אמרה מיכל. היא החליקה פנימה והחוצה בתנועות קצביות ואיטיות, וענבר חשה בגלי עונג רכים שוטפים אותה. "הסביבה בה גדלת והאופן בו חונכת גרמו לך להפנים הרגלים רעילים שלדעתנו הם הגורם המשמעותי לחיכוכים בנישואים שלך. ברשותך, הייתי רוצה לקחת צעד נוסף איתך. את סומכת עלי, ענבר?"

ענבר הנהנה. היא רצתה שלא תפסיק לדבר. הקול הנעים העביר בה צמרמורת. 

"יופי," מיכל חייכה את החיוך האימהי והמכיל שלה. "ביקשתי מדר' ויינשטוק להשתתף באופן יותר פעיל במפגש היום. אני חושבת שחשוב לעמת אותך עם מיניות גברית, וללמד אותך להיפתח אליה ולא להיכנע לדפוסים הרעילים שלך בכל פעם שאת באה באינטראקציה ארוטית עם גבר. דר' ויינשטוק, אתה מוכן?"

דר' ויינשטוק קם מהספה ונעמד לצידה של ענבר, שהסתכלה עליו במבט מבולבל. הייתה לו נוכחות מרשימה שמילאה את החדר גם מבלי שאמר דבר.

"ביקשתי מדר' ויינשטוק להפשיל את מכנסיו ולחשוף בפניך את איבר המין שלו. האיבר הגברי מסמל גבריות, דומיננטיות. האני הישן שלך לפני הטיפולים היה מיד נכנס למגננה, אבל אני מאמינה שהתקדמת מספיק כדי פשוט לתת לו להיות שם, במרחב האישי שלך, ותקבלי אותו. זה לא קשה, אני יודעת שאת יכולה לעשות את זה."

ענבר לא ידעה מה לומר. הכל נראה לה סוריאליסטי, תלוש. היא לא ידעה כיצד היא חשה בנוגע למה שאמרה מיכל, אבל האצבעות שחפרו בה הקשו עליה להתרכז, והיא לא רצתה שהתחושות האחרות תפסקנה; שהקול יחדול; שהזרמים באגן ידעכו. מיכל זיהתה את ההיסוס שלה והנידה בראשה, ודר' ויינשטוק הפשיל את מכנסיו ותחתוניו וחשף את עצמו בפניה. הוא קירב את האיבר אל פניה.

"אני רוצה שתסתכלי עליו," מיכל לחשה. "הוא גדול, ועבה, ועוצמתי. זה בסדר אם הוא מעורר בך כל מיני תחושות. אל תילחמי בהן. תני להן לשטוף אותך."

ענבר בהתה בו. הוא היה מטופח. עוצמתי הייתה המילה הנכונה. הוא היה מספיק קרוב אליה עד שיכלה לחוש בחום שהוא מקרין, ובריח שלו, ריח גברי שאין לטעות בו. הורידים הבולטים בו היפנטו אותה.

"אני כל כך גאה בך שאת נותנת לזה לקרות. נתתי לך היום מנה מוגדלת מהתמיסה, כדי לעזור לך להתמודד. את בטח מרגישה קצת יותר מטושטש מבדרך כלל," מיכל עודדה אותי בקולה הקטיפתי. "את מריחה אותו, נכון? עכשיו תפתחי את הפה. תני לדברים לקרות, אל תילחמי בזה. את מתקדמת כל כך יפה. את כזאת ילדה טובה."

ענבר עצמה את עיניה והניחה ללסתה להישמט. הכיפה הספוגית נגעה בלחייה, ואז החליקה לתוכה. בלוטות הרוק שלה החלו לפעול. הוא נח שם כך במשך דקה קצרה, ונתן לה להתרגל לתחושה, למרקם, לטעם. כל כך הרבה תחושות התעוררו בה בו-זמנית. היא עדיין חשה באצבעותיה של המטפלת חודרות לתוכה, מזכירות לה שהיא עירומה, מפושקת, מול שניהם. עירומה. פגיעה. היא בלעה את הרוק. 

"תסגרי את הפה," מיכל רכנה לעברה ולחשה. "תמצצי."

ענבר עצמה את עיניה ונשמעה להוראה. זה לא היה כל כך גרוע. היה בזה משהו אפילו מנחם, מדיטטיבי. הוא נתן לה להתרגל לתחושה לפני שהתחיל לנוע באיטיות מופתית פנימה והחוצה. הם פלשו לתוכה בסינכרון, חודרים לשני החורים שלה לסירוגין. האיבר גדל והתקשה בפיה ומילא אותו. הוא היה עדין ונתן לה להתרגל לגודל, למרקם; להירגע ולאזן את נשימותיה דרך האף. הם המשיכו לחדור ולצאת, כמו בוכנות משומנות היטב, במשך דקות ספורות. החדר דמם פרט לנשימות הכבדות של ענבר; בשלב מסוים היא יכלה לשמוע שגם נשימותיו הולכות ומתגברות, אבל הייתה שרויה בתחושת הריחוף המטושטשת, ולא חשבה על כך יותר מדי. כשתנועותיו פסקו והוא קפא, לקחו לה שניות ספורות להבין שהנוזל החם והמלוח שמילא את פיה הוא זרע. זרע של גבר אחר, שאינו בעלה. לא היה לו טעם כל כך גרוע. היא רק רצתה שמיכל תהיה מרוצה ממנה.

"תבלעי," מיכל אמרה, וכשענבר צייתה לה, היא שלחה את ידה הנשית ללטף את פניה. "ילדה טובה."