זיון טוב מתחיל הרבה לפני שאיבר זכרי נכנס לנקב נשי. גם הרבה לפני שהיד מטיילת על הגב, ומחליקה משם כדי לעסות את השד אשר מולה. הוא אפילו מתחיל לפני הנשיקה, לפני שלשון אחת מכריעה את השניה. לא, זיון טוב מתחיל ימים קודם לכן, בהודעה, בתאווה, בהתכתבות, בשיחות; במה שנאמר בהן, ובעיקר במה שלא נאמר בהן. והאמנות הגדולה ביותר היא לדעת כיצד להתכתב בין השורות, להניח לצד השני להכין את הקרקע, משום שאף אחד לא יזיין אותנו טוב כמו שאנחנו מזיינים את עצמנו בפנטזיות האסורות שלנו, אלה שאנחנו נועלים במפתח בחלקים החשוכים של התודעה שלנו, ואולי מראים לאדם אחד או שניים אחרים במהלך חיינו.
האמת היא שאני שולט גרוע למדי. מעייף אותי "להוריד כלבות על ארבע", ואני ממילא גם לא מחפש את זה, ובגלל זה גם לא יודע איך עושים את זה. אני נפש חופשיה, ואני מעדיף להקיף את עצמי בכאלה. והאמת-האמת היא שאף פעם לא הצלחתי לגרום לאישה להרגיש כמו אוסף של חורים רעבים ופעורים - היא תמיד עשתה זאת לעצמה. אני רק ידעתי כיצד לנתב אותה לשם. כיצד לערום רמיזה על רמיזה, לגרום לה להציץ, לצאת מהשיריון, לגרום לה להוריד את המגננות שלה ולתת לעצמה דרור. היא עשתה זאת לעצמה כששכבה במיטה בלילה לפני שנפגשנו ונגעה בעצמה, וחשבה על הסיפור שהעליתי לבלוג, או על הפורנוגרפיה שראתה, או על המשפט ההוא המתחצף שכתבתי לה בצ'אט, או על הרעב האינסופי שכבר נוגס בה שבועות, או חודשים, או שנים. וכשסוף סוף היא מוצאת את עצמה תחתיי, ואת האיבר שלי קבור עמוק בפי הטבעת שלה, זה לא אני שגורם לה לרייר, או לפשק את הרגליים שלה ולבלוע אותי לתוכה, או לחורים שלה להתכווץ בעוועווים, או לאישונים שלה להתרחב. זה לא אני שמוציא את הטינופת שזולגת לה מהפה. זה לא אני שגורם לה להתחנן לתחושה של זרע חם. זה לא אני שעושה ממנה זונה או חור. את זה היא עושה לגמרי בעצמה.
