אני משתדל לכתוב בבלוג אמת, לעתים רושם פנטזיה, אבל לעתים רחוקות בלבד כותב על פנטזיות. אני מאמין במנטרה של צ'כוב, "הראה לי, אל תספר לי". אבל מדי פעם גם לי מתחשק בכל זאת להפליג על כנפי הדמיון המיני שלי, ולחשוב על עולם בו הגבולות בין המיני ליומיומי מיטשטשים, בו שימוש מיני והחפצה אינם דבר אסור אלא להיפך - צפוי, מובן,טבעי. עולם שברור שבו אין כל מניעה מלשלוח יד ולתבוע בעלות על גופה של אישה, כתלות בחשקים ובצרכי הרגע של הגבר.
* * * *
משרד, שעת בוקר מוקדמת. אחד העובדים הבכירים מגיע, מניח את התיק ומברך לשלום את העובדת הצעירה שעליו לחנוך, ובעודו עומד מאחוריה והיא מעדכנת אותו במצבה ומקלידה במחשב, הוא כורך את ידיו סביבה וחופן את שדיה מאחור; ואז מקים אותה, משעין אותה על שולחן העבודה ומפשיל את מכנסיה ואת מכנסיו ללא מחשבה או גינונים; אומר, "אל תזוזי," ומחליק את האיבר הזקור שלו לתוכה. יתכן שתנשך את שפתה התחתונה, ויתכן שפשוט תמתין בסבלנות עד שאשכיו יתכווצו והזרע ימלא אותה, ואחר כך תמשוך את תחתוניה מעלה ותתיישב שוב כדי שיוכלו להמשיך בשיחה על המשימות היומיות שלה. אין צורך להסביר דבר, שהרי הכל נורמלי לגמרי. אולי עובדת נוספת תכנס למשרד בעודו בועל את העובדת הזוטרה ורק תהנהן בראשה, ואולי תחייך ותיזכר ביום האתמול בו הייתה שרויה במצב דומה.
* * * *
רכבת, שעת ערב מאוחרת, בדרך חזרה ממקום העבודה הביתה, בקרון ריק ברובו. עובד עייף נרדם שלושה מושבים מאחור. זוג יושב מחובק שני מושבים לפניו. במושב בקצה יושב נער כבן 17-18, ומצידו השני של המעבר יושבת אישה מטופחת בסוף שנות הארבעים שלה. הנער מפשיל את מכנסיו ומשפשף את איבר מינו בעודו מסתכל החוצה מהחלון. כשהוא מתקרב לשיא הוא נעמד וחוצה את המעבר וניגש לאישה ושואל, "אפשר?", כאילו הוא בסך הכל מתכוון לשבת. היא פותחת את פיה ומוציאה את לשונה, ומסתכלת בעניין קליני, קצת מרוחק, בידו המשפשפת, ובזרמים הלבנים, הסמיכים, שנוחתים על לשונה. לאחר שסיים, היא מרכינה את ראשה, ושפתיה המטופחות המשוחות בשפתון עוטפות את האיבר הזקור והרטוב ברכות ומנקות אותו בקפדנות, לפני שהיא בולעת את תכולת פיה. אין צורך לומר תודה.
* * * *
רחוב צדדי שקט במושב, כזה שניתן לשמוע בו את ציוץ הציפורים אם מפסיקים לדבר. חדר מרוהט בעץ מהגוני ובספה מרופדת ורחבה, עליה יושבים זוג נשוי, בעל ואישה, ומולם מטפל זוגי. הגבר מדבר ומביע את קשייו. המטפל מהנהן ורושם בדפיו דבר-מה. האישה עירומה מהמותניים ומטה, ואצבעותיו של הבעל מורחות חומר סיכה על פי הטבעת שלה ומשתחלות פנימה. האישה מרימה את רגלה כדי להקל עליו להחדיר לתוכה את האצבעות השמנמנות שלו. בהמשך הטיפול תשב האישה בעירום חלקי בחיקו של הבעל, וגבה מופנה אליו. איבר מינו יהיה נעוץ עמוק בתוך פי הטבעת שלה, והיא תחלוק עם המטפל הזוגי את התיסכול שלה מהתנהלות הקשר הזוגי ביניהם. ידיו של הבעל ישחקו בשדיה הכבדים. "הפסקת ליטול את הגלולות למניעת הריון, כפי שביקשתי ממך בפעם שעברה?" ישאל אותה המטפל, בעודו יושב מולה במכנסיים מופשלים ומאונן, והיא תהנהן. כשירגיש את גלי העונג בגופו מתעצמים יקום וייגש אליה, ישעין אותה לאחור, ויחדור עמוק לתוכה רגעים ספורים לפני השיא. הבעל מאחוריה ידאג לפשק את רגליה לאחור, כדי להקל עליו את הגישה, כאילו האישה הייתה לא יותר מאשר חפץ.
