"היי בייב, מה נשמע?"
אני עומד וסוקר אותך תחתיי, שכובה על הצד, בתנוחה כמעט עוברית. ידך האחת מקופלת תחת ראשך, והשניה מחזיקה בפלאפון צמוד לאוזנך. רגליך כפופות קמעה כלפי בטנך, לא יותר מדי. כולך קימורים ומדבריות צחורות-עור, ואני רוצה לשלוח לתוכך את ידי ולחפון אותך כמו החול שעל שפת הים. במקום זאת, אצבעותי מטיילות עליך בעדינות, נגררות מכתפך החשופה מטה, אל מותנייך, ואז גולשות להן אל הישבן החשוף, מלטפות אותו בהיסח הדעת. שפתייך נפערות מעט.
"אני בסדר," את אומרת. "בהפסקה. התקשרתי לראות מה איתך."
האצבעות כעת מחליקות פנימה, בין פלחי הישבן. המגע באזור המוצנע גורם לך לכופף מעט יותר את הברכיים, להקל עלי את הגישה, ואני מעביר אצבע ומדגדג את פי הטבעת. אני רואה את שערותיך סומרות. היד השנייה שלי, שנחה על צווארך, מצליחה לחוש בהלמות הלב ובדם שמאיץ את זרימתו דרך העורקים. אני מניח את האצבע המורה בין רגליך, בין השפתיים התחתונות שלך, ומחכך אותן ברטיבות שלך.
"כן, סיימנו פגישה ארוכה, הייתי צריכה הפסקה. מה אתה עושה?"
האצבע שלי מתקפלת, מוצאת את החור בין השפתיים, מפלסת את דרכה פנימה. את מצוינת בזה, בלחלק את עצמך לחלקים קטנים, להתרכז במשימה ולתת לה את כולך. את מתאמצת לייצב את גוון קולך. הוא ענייני, מעט פלרטטני, כאילו אין מישהו שדוחף אליך שתי אצבעות פנימה ומעקל אותן כדי לחכך את הנקודה הרגישה ההיא בתוכך בכיוון הבטן, מעל המפשעה. אני חופר בך, והרטיבות שלך ממלאת את החדר בקולות קטנים וגסים, אך את נשארת איתנה כמו סלע.
"דיברת עם אמא שלך לגבי יום שישי? אוקי, אבל מה רצית להביא? כן, אתה יכול לקנות את העוגה ההיא ואני אכין סלט."
את שלושה אנשים באחד. האחד איתו, שם, מעבר לקו, דן בהכנות לארוחת השישי שלכם. השני פה איתי, מתמסר למגע הידיים שלי שאוחזות בו, פולשות אליו, תובעות עליו בעלות. והשלישי - הוא אי שם במקום שלא אני ולא הוא נזכה לבקר בו. מקום שהוא רק שלך, בתחתית אוקיינוס שאף פעם לא אזכה לראות. מקום של טינופת, רק שלך, שאת צוללת לתוכו כשאנחנו ביחד. אני נשכב מאחוריך, מצמיד את האיבר שלי אליך, מחכך אותו בך, ואת מפרידה את רגליך ומקלה עלי את הגישה. הראש הספוגי נצמד אליך ואני משקע אותו בתוכך. הוא מחליק פנימה ללא התנגדות; את רטובה כמו נהר. חלקך התחתון זונה, העליון מדונה. את יודעת מה צריך לקרות. אסור לך לנתק את השיחה לפני שאסיים. אני שקט מאד, שלא כהרגלי, וגם את, כאילו אין בתוכך זין שמשגר אותות חשמליים מחזוריים של עונג הישר לסטריאטום שלך במוח.
"כבר דיברת עם הבוס ושאלת אותו אם תוכל לקחת חופש במאי? אני רוצה שנזמין כרטיסי טיסה כבר עכשיו, לפני שייגמרו המקומות."
אני רוצה להצמיד את הפה שלי לאוזן שלך וללחוש לך. אם הוא רק היה יודע לאיזו זונה מסר את ליבו. אחת שפותחת את רגליה לגבר אחר בזמן שהוא משתף אותו במה שעבר עליו בעבודה באותו היום. אם היה רואה אותך נזקקת, עירומה, מתחננת, מושפלת, כפי שאני ראיתי אותך, מעניין מה היה חושב עליך. אני שותק ומתרכז בתנועות האגן שלי, ממלא את חלקי בעסקה. את מדברת איתו על חופשות ומלונות, וברקע מאזינה לנשימות החרישיות שלי שהולכות ונהיות כבדות. לפתע, ידיי אוחזות במותניך בחוזקה ומתחפרות בהן, ואת מבליטה את ישבנך בעודי נצמד אליך וחורק שיניים. אני ממלא אותך בזרע, ולרגע המסכה שלך נופלת וקולך נשבר. את משתעלת בקול ומרחיקה את הטלפון מפרצופך כדי להחניק את הגניחה הקטנה שמאיימת להיפלט ממך. אשכיי מתכווצים ואני מצמיד את שיני אל כתפך ונושך כדי להחניק את העונג שזורם בורידים שלי. את ממהרת להשיב ולהצמיד את הטלפון ולהתנצל. סליחה, את אומרת, שתיתי משהו, הקדמתי קנה לושט. אני מתאמץ מאחוריך להסדיר את הצורך העז שלי בחמצן.
אני מתנתק ממך ואת נוזלת על המצעים. השניות הבאות מייסרות אותך. את יודעת מה השלב הבא ואת לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליו, לבקש את השקט שלך איתי. אני נשען על זרועי במיטה ומקשיב לך מנסה לסיים את השיחה, לומר לו כמה את אוהבת אותך. יותר מאוחר, כשאתאושש, אצמיד אותך לקיר ואחדור אליך בכוחניות, והפעם גם בקולניות משפילה. בינתיים אני מביט בך, משועשע, ומדמיין אותך מנשקת אותו בשובך הביתה עם הפה ששעה קלה קודם לכן עוד החזיק בתוכו את האיבר שלי, ומספרת לו כמה נהנית בשיעור השבועי שלך.
