אף פעם לא הייתי טיפוס של שוטים או בגדי עור. אבל סמליות? זה כן. סמליות היא הכל. הטקסים שלנו מעצבים אותנו גם מבלי שנשים לב. זה לא משנה אם אנחנו קמים בחמש בבוקר כדי לרוץ מסביב לשכונה או כדי להתפלל שחרית. הם נוטעים בנו שורשים, חוצבים בנו, מייצרים את התבנית אליה ניצוק את הגירסה העתידית שלנו. תרבויות שזילזלו בטקסים שלהן הן תרבויות שנכחדו - טוב, גם אלו שלא המציאו את האקדח או האנטיביוטיקה בזמן נכחדו, אבל זה נושא לפעם אחרת. לכן אני מאמין גדול בסמליות ובטקסים, ואין כלי חזק מהם כדי לייצר היררכיה.
ומדוע אני מזכיר את זה? אני גבר בגובה ממוצע, לא נמוך מדי, לא גבוה מדי. מדי פעם אני נתקל במישהי תמירה, וכשהיא מעירה לי על כך שהיא יותר גבוהה ממני, אפילו בלי עקבים, אני אומר לה, "לא כשתהיי על הברכיים." גובה הוא הסמל הראשון למעמד, להיררכיה, והורדה של מישהי על הברכיים היא השלב הראשון בטקס שנועד לסמל זאת. העיניים שלך, אני אומר לה, גבוהות לי מדי. אני צריך שתורידי אותן. עדיין גבוהות מדי. עדיין. עד שהיא מבינה. אני מעדיף לעשות זאת עם חיוך, יש כאלו מחמירים ממני שנוטים להזעיף פנים, אבל התוצאה הסופית תמיד זהה, ובה היא שם למטה ואני פה למעלה. גובה הוא חשוב.
גם בפעירת הפה והוצאת הלשון יש סמליות. הכנה. גם כשהיא לא מעוניינת בזה. אין כמו להזריע את הלשון של אישה גבוהה, כזאת שיודעת שהיא יותר גבוהה ממני, אבל בכל זאת איכשהו מצאה את עצמה על הברכיים מולי בפה פעור ולשון בחוץ, ועיני עגל גדולות כאלה. עיניים של חיה שנכנסה לבור שנועד ללכוד אותה מרצונה החופשי. אישה כזו שתלך אחר כך ותסתכל מלמעלה על הגברים שסביבה במבט מתריס, וקצת תבוז להם בלב פנימה, כי היא רגילה שהחיוך שלה גורם להם לעשות את כל מה שהיא רוצה. כזו לשון אני אוהב שמגישים לי.
ולבסוף יש את הסמליות שבטקסים שאין מאחוריהם שום משמעות. גם כאלה שנראים לה מטופשים. במיוחד כאלה שנראים מטופשים. כמו למשל להחזיק את הידיים בזוית מסוימת, או ללבוש משהו מסוים. או לבוא בשעה מסוימת למקום מסוים. למה למקום הזה? ככה. כי זה סמל לכך שיש פה היררכיה, א-סימטריה שנעוצה עמוק בקשר בין שני אנשים: אחד שאומר מה לעשות, ואחת שממלאת אחר ההוראות. ככה מתחילה כל טירונות. אין לריצה סביב הבסיס כמעט אף פעם קשר לכושר הגופני של המתפקדים. כך גם בחוסר היגיון יש היגיון, עיצוב, קבלה. סדרה של מבחנים שנועדו ללוש את החומר האנושי כדי שכשתגיע ההוראה שכן יש בה היגיון, לא יהיה צורך להסביר אותו. כי ממילא ההיגיון חסר משמעות. אף אחת לא נכנעה לי אי פעם כי זה היה הגיוני.