היא ישבה מולנו. שוחחנו על הפרויקט האחרון שלהם יחד. הם היו צריכים להגיש איזה מכרז, והיא סיפרה בהתלהבות על משהו טכני שלא הבנתי בו דבר.
הקשבתי לה בעיון. הוא צחק מהבדיחות שלה והיה במצב רוח טוב למדי. אהבתי להקשיב לקולה.
"בחרת מסעדה מצוינת," היא אמרה, בזמן שאכלנו. "איך זה שלא שמעתי עליה עד עכשיו?"
"יש לי כישרון," אמרתי.
"יש לך הרבה כישרונות," הוא ציחקקה שוב וליטפה את זרועי. חשתי בדם מציף את לחיי.
"יש לנו שוב פעם כנס ביפן בסוף השבוע," הוא אמר, תוך כדי שהסכין שלו מנסרת את הסטייק.
"כמה ימים הפעם?"
"ארבעה," היא ענתה.
"אם היא תמשיך להצטיין, היא בסוף תהיה הבוסית שלי," הוא אמר בחיוך. הנהנתי. כשהקינוח הגיע, היא ניגבה את פיה וקמה. "אני הולכת לשירותים," אמרה, והוא עקב אחריה במבטו כשנבלע בפרוזדור הצר בקצה אולם הסועדים. היא הפנתה את ראשה וחייכה אלי לפני שפנתה בקצה האולם.
"אתם מתכוונים להישאר אחרי הכנס?" שאלתי לבסוף.
הוא חייך. "כן, נישאר שם עוד שלושה ימים. כבר הזמנתי לנו חדר במלון טוב בטוקיו. את תמיד רצית לטוס ליפן, לא?"
האירוניה הכאיבה במידה מרטיבה. ניסיתי להסיט את נושא השיחה.
"יש לנו פגישה אחרי שאתה חוזר בעוד שבועיים עם מתכננת החתונות. אתה צריך להחליט את מי את רוצה להזמין מהעבודה שלך," אמרתי בקול קטן.
הוא חייך ונאנח. "זה מעייף אותי רק לחשוב על זה. אני מעדיף בהרבה לחשוב על מה שיקרה יותר מאוחר הערב."
הוא רכן ונשק לי ברכות, ואחר כך הצמידה את פיו אל אוזני ודיבר בשקט. "אחרי שהיא תגמור לך על הפנים, אל תנגבי את זה. אני רוצה שתחזרי לכאן עם המיצים שלה עליך, עם הריח שלה. כשהמלצרית תחזור את תזמיני את הקינוח. אני רוצה שהיא תראה את הפנים המבריקים שלך, שהיא תריח, שלא יהיה לה שום ספק. הבנת?"
הנהנתי. הפה שלי היה יבש, והקול שלו, ספק-רך ספק-משפיל, העביר בי צמרמורת.
"את חמודה כשאת מסמיקה," הוא אמר בחיוך. "אדום מתאים לך."
קמתי לשירותים, מביטה לצדדים. הסועדים והמלצרים כולם המשיכו בשלהם, ואני עשיתי את דרכי לשירותים ועד מהרה נבלעתי בפרוזדור הצר.
