סקס הוא שפה, ובשפה הזו יש מלים, ואותיות, ומשפטים. זרע הוא סימן קריאה. זוהי דרכו הייחודית של כל גבר לסמן מישהי (או מישהו, בלי אפליה), להשאיר בה פיסה מה-DNA שלו שתחיה בתוכה שעות או אפילו ימים רבים לאחר מפגש. זהו מכתב אהבה שתחילתו נכתבת במפגש אך סופו לא ידוע. הזרעה היא השיא של כל קשר שמבוסס על היררכיה, התמסרות, אינטימיות.
למה גברים אובססיביים לגבי הזרעה? כן, הטבע תכנן אותנו להכניס נקבות להריון, אבל זה לא מסביר למה חשוב לנו להזריע את שאר החורים, למה להזרעה יש משמעות בין שני גברים, או למה אפילו אצל נשלטים הבזבוז של הזרע מקבל מעמד טקסי מיוחד שמנכיח את חדלות-האישים שלהם. הריון, אם כך, הוא לא ההסבר. אורגזמה אינה ההסבר משום שלזרע יש מעמד מיוחד גם אצל הצד שמקבל אותו: אישה שחשה בזרם חם מהאיבר שבפיה, או כורכת את רגליה סביב הגבר שגוהר מעליה, או זכר נשלט שמפנים שהגבר שבועל אותו הגיע לפורקן.
בין החורים ישנה היררכיה. הפה הוא הפשוט והנפוץ ביותר, נקודת פתיחה ראשונית שמשמשת גם במקרים בהם לא נוח לשקול חורים אחרים. בין הנרתיק לחלחולת ישנו שיוויון: הראשון מתקשר לעיבור, נקודת השיא שבקשר בין גבר לאישה. מצד שני, הזרעה אנאלית מלווה מן הסתם בחדירה לפי הטבעת וככזו נושאת בחובה מטען פסיכולוגי שמתקשר לכניעה, קבלה, לעתים אפילו השפלה. החלק האהוב עלי, ללא קשר לחור שנבחר, הוא דווקא הדקות והשעות לאחר המפגש, לאחר החיבוק של הפרידה. הבנה שבשתיקה שגם כאשר אצא מהדלת, חלק ממני ישאר בה מאחור ויזכיר לה את ההתמסרות שלה אלי. סקס הרי תמיד הוא קודם-כל עניין של סמליות. אני אוהב להזכיר לה את זה בהתכתבות לאחר המעשה, במיוחד כאשר היא אינה נמצאת לבדה. תיזכור ומשחק על הנקודה הזו עם נשים נשואות שנושאות בתוכן את הזרע שלי בסמיכות לבעלן בלי ידיעתו תמיד היה אחד הדברים האירוטיים ביותר שזכיתי לעשות: ההתרפקות על האצבעות שנדחפות לחור, הריח, השיירים שהתקשו על העור; זיכרון מתוק של השעות שבילינו, ובהן שזרנו את הלבבות שלנו זה בזה.