גלריה

"אתה בקטע שלה?" 

זו הייתה אשתי, מיכל, ששאלה. בדיוק עזבנו את הבית של חברתה הקרובה, יערה. הסתכלתי עליה בחשדנות, מנסה לאמוד את כוונותיה. "היא חברה שלך!"

באותה התקופה ביקרנו את יערה כדי לעודד אותה. האקס שלה, ירון, בדיוק עזב - אותה, ואת העיר. מיכל התעקשה שעלינו לעודד אותה, על אף שהם לא יצאו יחד תקופה ארוכה. יערה לא נראתה באבל.

"מה זאת אומרת? לא ענית על השאלה שלי." "תראי, אני מחבב את יערה - היא נחמדה." "זה לא מה ששאלתי. היא הטיפוס שלך?"

"ובכן - " ניסיתי להאריך בתשובה, בעודי מחפש דרכי מילוט אסטרטגיות. "הייתי אומר שהיא אישה מושכת."

"אז אתה אומר שהיא הטיפוס שלך." "לא כמוך, בייב ... "

היא צחקה. "אל תדאג. אני לא מנסה להכשיל אותך. פשוט חשבתי שהיא תמצא חן בעיניך. יש לה גוף פצצה."

"בייב ... " "ואתה לא סומך על אשתך כשהיא שואלת אותך משהו. אני יודעת שאני מביט בה." הבטתי במיכל. היא לא נראתה כעוסה. ניסיתי להבין לאן היא חותרת. היא המשיכה: "תקשיב, אני רוצה שתעשה משהו בשבילי."

"מה?"

"אני רוצה ש - שתשכב איתה."

עמדתי שם, בפה פעור. זה לא היה הגיוני. היא הסתכלה עלי, ואני הסתכלתי עליה בחזרה. היא צחקה. "את במצב רוח מוזר הערב," אמרתי.

"אתה לא מאמין לי, נכון?" היא עדיין צחקה. לא עניתי - לא ידעתי איך. לבסוף סיימה לצחקק ואמרה, "אני מתכוונת לזה, אתה יודע? אני רוצה שתעשה לה משהו מסוים."

"בייב ... "

"אני מתכוונת לזה. אתה חייב לעשות את זה," היא המשיכה, ולפתע נשמעה כמעט נואשת. "אנאלי."

"מיכל!" 

היא לא ענתה. הסתכלתי עליה שוב. היא הביטה בי בחזרה, אך לא יכולתי לראות את פניה היטב באפלוליות של החדר. "מיכל, מה נכנס בך?"

"אני רוצה שתעשה את זה." "למה?" "יש לי את הסיבות שלי. אתה מוכן, לא?" לא יכולתי להבין אותה. "היא - היא ביקשה ממך שתדברי איתי?" "לא - אתה עומד לפתות אותה." "את יערה? השתגעת?!"

"אני אומר לך מה לעשות. אני אביא אותה אלינו הביתה מתישהו אחרי שאלמד אותך."

שוב, נמנעתי מלענות. כן, מיכל לעתים הייתה חסרת תקנה, אבל זה הגיע משום מקום. שאלתי את עצמי האם אני באמת מכיר אותה כמו שחשבתי, כשעמדנו ביחד מתחת לחופה לפני כל כך הרבה שנים. מה הכניס לה את המחשבה הזו? חשבתי שהיא ודאי תשכח ממנה בקרוב, אבל לאחר שבוע היא העלתה את הנושא שוב. "שכנעתי אותה לבוא לביקור. אני אמציא תרוץ ואגיד שאני צריכה לצאת לסידורים."

"בייב, את משוגעת." "תעשה את זה בשבילי. אני חייבת את העזרה שלך פה. אתה תאהב את זה, אני יודעת."

ישבתי שם וחשבתי. "ואני עומד לשכנע אותה לעשות את זה?"

"אמרתי לך שאני אלמד אותך מה לעשות, מה לומר." "את הולכת ללמד אותי איך לשכנע את יערה לזיין אותה בתחת?" מיכל צחקקה לשמע הבוטות שלי. "זה לא יהיה קשה. אחרי שאני אעזוב, תחמיא לה על השמלה." "השמלה?" "כן, תגיד לה שהיא אופנתית, ושהיא ממש נראית בה מצוין." "להחמיא לה על השמלה? זה מה שעומד לפתות אותה?!"

"בחיי, גברים! אתם לא מבינים נשים בכלל. לא, זה לא יפתה אותה, אבל ... אתה יודע מה? אני חוזרת בי - כן, זה יפתה אותה."

"להחמיא לה על השמלה?" "זה יביא אותך יותר רחוק ממה שאתה יכול לדמיין. אתה חייב שזה ישמע כן, ספונטני. ואז לך אליך ותגיד את שמה. ותכרוך את הזרוע שלך סביבה. תוודא שהיא עומדת."

"ומה אם היא יושבת?" "אני משאירה את זה בידיים שלך. תוודא שהיא לא. תזכור - תגיד את השם שלה, ושים את הזרוע שלך סביבה, ואז תגיד לה שהיא משגעת אותך, שאתה זקוק לה."

"ואז היא תסטור לי ותגיד לי שאני נשוי ושהיא תגיד לך." "אולי. תגיד לה שאתה לא יכול לעצור בעד עצמך. אבל אל תיגע בה שוב - פשוט תתנהג כאילו אתה ממש בעניין שלך, שאתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. אה, ולפני כל זה, לפני שאני עוזבת, תוודא שהיא שמה לב אליך. תן לה משקה, משהו אלכוהולי. אני אתן לך אותו ואתה תמסור אותו לה."

הקשבתי לכל זה בעיון. "וזה יפתה אותה?" "כן! אבל אתה חייב לעשות את זה בדיוק כמו שאני אומרת לך. אחרי שתגיד לה כמה אתה נואש תושיט ידיים לעברה, כמו בחיבוק. אבל תן לה לבוא אליך. הבנת?"

"בואי נראה, להחמיא לה על השמלה, לכרוך את הזרוע ... " "תגיד את השם שלה!" "אה, כן, השם. שמלה, שם, זרוע, נואש, חיבוק." מיכל צחקקה. "כנראה שהבנת. אל תשכח לוודא שהיא שמה אליך לב לפני כן." "אה, משקה! משקה, שמלה ... "

"כן, כן. אחרי שהיא תבוא אליך לחיבוק, תכרוך את זרועותיך סביבה ותחבק אותה אליך. תגיד לה שהגוף שלה מטריף אותך. ואז נשק אותה."

"חיבוק קרוב ונשיקה."

מיכל החניקה עוד ציחקוק. "כן, אפשר לומר. נשק אותה לפחות חמש דקות. היא תהיה מוכנה אחר כך, אבל אתה עדיין צריך שהיא תסכים - "

"- לאנאלי." "כן. בוא נראה ... תגיד לה שהגוף שלה סקסי." "אמרת מטריף." "שניהם. קודם מטריף, אז נשיקה, ואז סקסי. תגיד לה שהיא חייבת לתת לך להשתמש בגוף שלה." "זה מגוחך, מיכל."

"גברים! אתה צריך לפקס אותה על הגוף שלה, לחשוב עליו כעל, אה, טוב, צעצוע מין. תכניס לה לראש שזה הכוח שלה עליך, שהיא נותנת לך אותו." 

לא עניתי, אבל חשבתי על הדברים שאמרה. היא חייכה. "תוהה אם הכל יעבוד?"

"ובכן - " לא ידעתי מה לומר. שוב.

"אל. זה יעבוד על יערה, אבל אל תחשוב שזה יעבוד על כל אישה. אני פשוט מכירה אותה."

"טוב, את המומחית." "אתה תראה."

* * * * *

היא הכריחה אותי לשנן את הצעדים, ואז להתאמן עליהם עליה. זה היה מוזר, הדבר האחרון שהייתי מצפה לו. לבסוף הגיע הערב בו מיכל הזמינה את יערה לארוחת ערב. מיכל אמרה לי מה ללבוש - לא זכרתי שהיא אי פעם השקיעה כזו מחשבה בביגוד שלי. כשהגיע הזמן מסרתי ליערה את המשקה והבטתי עמוק אל תוך עיניה, כפי שמיכל לימדה אותי. ומיכל דאגה לשיחת טלפון מראש בתיזמון המתאים שהזניקה אותה למקרה חירום בעבודה.

הסתכלתי על השמלה של יערה. היא באמת הייתה סקסית, כך שלא הייתי צריך להעמיד פנים, למרות שממש לא הייתי הטיפוס שמחמיא על שמלות.

האימון השתלם - הייתי כמעט כמו רובוט. לא ציפיתי למבט החושש, המפוחד על פניה תחילה. ואז התנשקנו! לא האמנתי שהשפתיים שלנו יגעו זו בזו לאחר כך כל מעט עידוד. מיכל אמרה לפחות חמש דקות.

כשסיימתי החזקתי אותה צמוד אלי, וידי נעו במעלה ובמורד גבה. גופה היה חם, נעים, ורך. היא הייתה כל כך מושכת. אמרתי לה שהיא נראית סקסית. 

תוך חמש דקות היינו בחדר השינה. היא הייתה עירומה לחלוטין ונשענה על השידה בקצה החדר, מוכנה לקראתי. מיכל הייתה מאד ספציפית לגבי השידה ההיא. יערה עדיין נראתה חוששת. מיכל הדריכה אותי במפורש להימנע משפה רכה או רומנטית ולהישאר ענייני. יערה בקשה ממני להיות עדין. מרחתי את חומר הסיכה בנדיבות על פי הטבעת שלה באמצעות אצבעי.

היא הייתה דרוכה. הנחתי את האיבר שלי שם, ודחפתי בקלות. "קחי את זה," אמרתי - מילותיה המדויקות של מיכל. לא דחפתי חזק מדי. המתנתי לה להתרגל; זה לקח מעט זמן, אך הצלחתי להחליק לתוכה. דחפתי יותר ויותר עמוק, עד שהייתי שקוע בתוכה על למפשעה. היא לא אמרה דבר. עמדנו שם זמן-מה, ואז משכתי בעדינות החוצה, וחזרה. לאט-לאט. על אף שהייתי איטי חלפו בי צמרמורות של עונג, וידעתי שאוכל להגיע לשיא גם מבלי להגביר את הקצב. האצתי מעט, עד שמשכתי כל הדרך החוצה ואז דחפתי את עצמי פנימה והתנפצתי לתוכה. הצמדתי את גופה אלי והתנשפתי בכבדות, עד שהעוויתות המחזוריות של האיבר שהיה בתוכה שככו.

נשארנו כך כדקה. "זה בדיוק מה שהייתי צריך," אמרתי לה, שוב מילותיה המדויקות של מיכל. אז אמרתי לה ללכת ולהתנקות באמבטיה.

בזמן שהתלבשה הכנסתי את מיכל מהדלת הראשית. שנינו היינו בסלון כשיערה ירדה במדרגות. היא נראתה לפתע חוששת, אבל מיכל התנהגה כאילו דבר לא אירע. היא דיברה אל יערה על שטויות בקצב מהיר, ותהיתי האם היא מנסה לענות אותה. האם קרה ביניהן משהו? האם זאת הייתה איזו מין נקמה?

היו לי שאלות שרציתי לשאול כשיערה עזבה בתום הערב אבל לא זכיתי להזדמנות. מיכל גררה אותי לחדר השינה ברגע שהדלת נסגרה. היא תבעה עלי בעלות. מעולם לא ראיתי אותה כך בעבר. זה היה לי נעים.

* * * * *

למחרת הבטתי במיכל בהשתאות. מי היה מאמין - הסקס הכי טוב שאי פעם היה לי, והכל בניצוחה. לא דיברנו על זה, רק חייכנו. טוב, לא דיברנו לפחות עד סוף ארוחת הבוקר. כשהייתי בדרך החוצה מיכל עצרה אותי. "אתה חייב לעשות את זה שוב."

ידעתי למה היא התכוונה, אבל היה לי קשה לקחת אותה ברצינות. "מה?" "יערה. אתה חייב לעשות את זה שוב, איתה." "תקשיבי, בקושי הצלחתי לשכנע אותה הפעם ... " "תן *לי* לדאוג ל*זה*. אני אזמין אותה בשבת באיזושהי אמתלה." והיא הזמינה. ושוב, עקבתי אחרי התסריט שמיכל תיכננה בעוד מועד, ויערה, שהסמיקה כשנזכרה בדברים שהתרחשו בינינו לפני ימים ספורים, הייתה עד מהרה שוב רכונה על השידה בקצה חדר השינה, אחרי שמיכל הוזעקה לעוד מקרה חירום. הייתי עמוק בתוך החלחולת שלה. תהיתי מדוע היא חזרה, מדוע שוב הסכימה, והאם היא לא חוששת להיתפס, אבל היה נדמה שהיא באמת נהנית לספק את תאוותי. מאוחר יותר, כשמיכל חזרה, פניה שוב עטו את אותה ארשת חששנית. מיכל רק פטפטה איתה על שטויות.

בצהרי אותו היום, אחרי שיערה עזבה, מיכל מיד עטה עלי בשאלות. "מה היא עשתה?"

"לא הרבה - פשוט נתנה לי." "היא גמרה?" "לא, אני לא חושב."

"אתה חייב לעשות את זה שוב." 

כן, יערה הייתה מושכת, ונהניתי מהמעמד, אבל זה היה מטורף.

"תתקשר אליה ביום שלישי. תגיד לה שאני בישיבה בעבודה עד מאוחר."

"להתקשר אליה," חזרתי אחריה. "כן, תגיד לה לבוא מיד."

והיא באה, באותו הערב, וערבים רבים אחריו. הייתי מתקשר והיא הייתה מופיעה, בעיניים גדולות, פעורות, ומבט ספק-מרצה ספק-מיוחם. מיכל עודדה היא להתקשר אליה שוב ושוב. באחת הפעמים היא התחבאה בארון הבגדים וצפתה! אחר כך אמרה לי לא לרחם על יערה. להיות יותר קשוח. הגברתי מעט את הקצב במפגשים שלאחר מכן - לא בהרבה - ולא היה נראה שליערה אכפת.

היא תמיד הייתה מוכנה, מזומנת, אבל לא הבנתי מדוע - היא לא הגיעה לסיפוק במפגשים האלה. לפעמים אפילו נראתה מעט משועממת, כאילו היא על סוג של טייס אוטומטי. שמתי לב שבמפגשים החברתיים שלנו הדינמיקה בינינו השתנתה - עיניה תמיד חיפשו את שלי, מבקשות, שואלות, מנסות לחקור אותי, דואגות.

* * * * *

באחת הפעמים מיכל ביקשה ממני להסריט את שנינו. על פי הוראותיה, הצבתי את המצלמה על הטריפוד בקצה החדר והדלקתי אותה, ויערה עקבה אחרי בעיניה. היא לא אמרה דבר. פרט לכך, הכל היה כרגיל. מיכל התעקשה לצפות בקלטת יחד איתי ברגע שחזרה - זה באמת היה מוזר, אולי אפילו מרגש לראות אותי כך. 

בפעם הבאה שיערה הגיעה לביקור היא רצתה לדעת היכן כרטיס הזיכרון שהיה במצלמה. "אני לא יודע," אמרתי. חשבתי שמיכל לקחה אותו!

"אתה לא יודע איפה הוידאו?" היא נשמעה כמעט מבוהלת, שלא-כהרגלה. "מה עשית איתו?"

"אה - " "אתה בטח שמת את כרטיס הזיכרון איפשהו! אתה ... לא הראית אותו למישהו, לא? איפה הוא?!" קולה התגבר וכעת היה בו חוסר ודאות, אפילו שיירים של פאניקה. הבטתי בה, ללא תשובה. לבסוף היא הפצירה בי בקול שקט, "תגיד לי."

היא נראתה מוכנה לגרוע מכל. "את לא תאהבי את זה ... " אמרתי. "בבקשה, תגיד לי," היא לחשה. 

"מיכל לקחה אותו."

המתנתי להוריקן שמעולם לא התממש. למעשה, פניה היו חתומים. לא יכולתי לקרוא אותה. "כן," אמרה לבסוף. "לאן?"

"אני לא יודע."

"איפה היא תשמור אותו?"

"אני - " הבטתי בה, מנסה לחשוב.

חיפשנו ביחד במשרד, ואז בחדר השינה שלנו. היא חיפשה בחפצים האישיים של מיכל. חשתי חוסר נוחות, ואז היא נפנפה מולי בכרטיס הזיכרון. תחילה, לא אמרה דבר, ואז: "יש שניים." על אחד מהם היה רשום רק "יערה" בטוש שחור. על השני היו רשומים מספר תאריכים. "מה יש בשני?" שאלה. משכתי בכתפי. לא ידעתי.

היא ירדה איתם למטה, לטלוויזיה. "יערה, נראה לי שכדאי שלא ... "

"היא רצתה שתמצא אותם." היא הכניסה את כרטיס הזיכרון הלא-מסומן לחריץ בטלוויזיה החכמה. "היא רצתה?" חזרתי אחריה. "כן - היא השאירה אותו עם הכרטיס שלי שאתה מכיר." "אבל ... " "היא לא הייתה עושה את זה בטעות. לא מיכל." הטלוויזיה נדלקה.

זו הייתה מיכל, שעונה על אותה השידה, בעירום! גבר נכנס לפריים מאחוריה - ירון! מיכל עמדה שם בזמן שירון חדר לתוכה. הבטתי במסך מבלי להאמין. יערה ואני הסתכלנו מבלי להוציא מילה. הוא בעל אותה בפראות מאחור עד שגמר בתוכה.

הסצנה הסתיימה והתחלפה באחרת. שוב מיכל, בעירום, רכונה ומרפקיה על השידה. היו שם שני גברים - ירון, וגבר נוסף שלא זיהיתי. "מי זה?" יערה שאלה. לא ידעתי. ישבנו יחד על הספה בסלון, רכונים לפנים, צמודים. מולנו, כל אחד מהגברים חדר אליה בתורו. פי הטבעת שלה טפטף זרע כשסיימו.

סצינה נוספת. מיכל עם גבר יחיד - אותו גבר שהיה עם ירון בסצינה הקודמת. ידה של יערה נשלחה בין רגלי, ונגעה באיבר שלי דרך המכנסיים, מעסה אותו. לא יכולתי להפסיק לצפות. הייתי קשה.

עוד אחת. מישהי החזיק את המצלמה וסקר את החדר. ירון לא היה שם, אבל הגבר השני היה, ואיתו עוד שני גברים ואישה. אז המצלמה לכדה את מיכל. היא הייתה עירומה, על ארבע, על הרצפה, ידיה קשורות מאחורי גבה. המצלמה שבה לאישה שהתפשטה תוך מבט משועשע לעדשה. אחד הגברים הסיר את כל החפצים מהשידה והשעין עליה את מיכל. יערה פתחה את הרוכסן שלי ושיחררה את האיבר הזקור שלי מהמכנסיים. חולצתה הייתה לא-מכופתרת, והיא חלצה את שדיה מהחזייה. האישה טיפסה על השידה, נשענה אל הקיר ופישקה את רגליה מול מיכל, שהצמידה את לשונה אל מפשעתה. אחד הגברים חדר אל מיכל מאחור. אחר כך התירו את ידיה והניחו אותה שוב על ארבע על הרצפה. אחד הגברים חדר אליה מאחור, ואחר מילא את פיה.

סצינה חמישית. האישה הייתה שם שוב, ואחד הגברים, ומיכל. כולם בעירום. מיכל הייתה על ברכיה במרכז חדר השינה, ושפתיה היו מוצמדות לדגדגן של האישה שלפניה. יערה הסירה את כל בגדיה. היא רכנה לעברי ונטלה את האיבר שלי בפיה, בשעה שאצבעותיה חפרו בתוך עצמה. מיכל ליקקה את האישה בתאווה בזמן שהגבר נעמד מאחוריה וידיו שיחקו בשדיה. לאחר-מכן השעינו את מיכל על השידה. האישה הצליפה בה בחגורה. מיכל לא השמיעה קול. גבר שני, עירום, נכנס לפריים ונעמד מאחורי הגבר הראשון, ועל אף שזוית הראיה לא אפשרה לנו לראות זאת במפורש, היה ברור כי הוא חודר לישבנו. 

היו סצינות נוספות. הצפתי את פיה של יערה בזרע. היא לא הפסיקה למצוץ.