הוא שוב טיפס במעלה המדרגות לקומה השלישית בבניין הישן. עבר יותר משבוע מאז קיבל ממנה הודעה, והוא שנא להודות בזה, אבל הוא חשב עליה יותר משרצה. על המגע של העור העדין שלה, על שפתיה החמות, על התחושה הנעימה שעטפה אותו כשכרע בין רגליה, על המלים המדויקות שידעה לבחור ברגע הנכון, שפצעו ועוררו אותו בו-זמנית. כשקיבל את ההודעה הלקונית הרגילה אפפה אותו הרגשה חדשה שלא הכיר. התרגשות? ציפיה? דריכות? הוא לא היה בטוח.
כשהקיש בדלת היא קראה לו מבפנים, וכשנכנס למבואה הבחין בדמות נוספת, גבוהה, שרועה על אחת הספות. גבר צעיר, גבוה, חסון, ערום למחצה, לבוש בתחתונים. לינוי עמדה במטבח וניגשה לחבק אותו. "זה יובל," אמרה, לפני שהספיק לשאול שאלות. "החבר שלי."
הוא שם לב שהיא לבושה בחולצת גוף צמודה ודקה ובזוג מכנסונים קצרצרים שהיו צמודים לחמוקיה. "יש לי משהו בשבילך," ציחקקה, ומשכה אותו אל עבר השולחן במטבח. "שמרתי את זה במיוחד בשבילך. אני חושבת שאתה תאהב את זה!"
היא הפשילה את המכנסונים בזריזות והניחה אותה על השולחן בעודה מתיישבת על הכיסא. היא לא לבשה תחתונים, וכשפישקה את רגליה הוא הבחין ברטיבות ביניהן.
"בוא," רמזה לו. דרור הסתכל בחשש על החבר שהיה שרוע מטרים ספורים ממנו.
"אל תדאג לגביו, סיפרתי לו עליך. הוא יודע להיות דיסקרטי," אמרה בחיוך. "ברגע שהוא גומר הוא רק רוצה לישון. לא אכפת לו בכלל אם אני גומרת." היא הרימה את קולה והיה נדמה שהיא מכוונת את ההאשמה האחרונה כלפי הבחור הצעיר, אך לא נראה שאכפת לו במיוחד. "אני רוצה שאתה תנקה אותי, ואז אני רוצה לגמור."
דרור מצא עצמו כורע ברך, מתוך הרגל החשופה והרטובה. הוא כבר ירד לה בסיטואציה הזו, בנקודה הזו ממש, וכבר טעם זרע, אבל זה היה שונה. זה היה זרע של גבר אחר שלא הכיר. הוא בהה בחור הפעור בייסורים. משהו בקולה גרם לו לרצות לבצע את מה שרצתה ממנו, אבל זה היה יותר מדי. היא שוב ביקשה ממנו לעשות משהו שלא היה אמור.
"הבעיה שלך היא שאתה חושב יותר מדי," אמרה, וליטפה בעדינות את ראשו. "פשוט אל תחשוב על זה. זה לא שונה בכלל משבוע שעבר. אתה רוצה שיהיה לי טוב, נכון?"
"כן."
"אז קדימה." היא הפעילה לחץ קל, מתון אך מתמשך על כתפיו של דרור, והוא מצא את עצמו שוקע בין רגליה, נמשך לריח המוכר ולחום הגוף שהפיצה. הוא עצם את עיניו וקירב את לשונו לחור. הטעם הראשוני לא היה שונה בהרבה מזה שלו, והוא היה מעורבב ומדולל במיצים שלה. זה היה הרבה פחות גרוע ממה שציפה שיהיה. אם רק יעצום את עיניו ויתמסר כל זה יחלוף מהר, חשב, והיא תגיד לו כמה טוב הוא היה וכמה היא מרוצה ממנו.
הוא ינק את הדגדגן שלה בכוחניות וחדר אליה באצבעותיו, והיא גנחה בקול רם מהרגיל ופישקה את רגליה עוד יותר כדי להקל עליו לגשת למעמקיה. כשגמרה, נותרה בכיסא ונרגעה בעודו מוסיף ומלקק אותה בעדינות. היא ישבה כך עשר דקות, אולי רבע שעה, עד שהתאוששה.
"זה היה נהדר," היא נשקה למצחו, ואז קמה ומשכה אותו בידו אל הספה, מבלי לטרוח לשוב וללבוש את המכנסונים הקטנים. הוא הלך אחריה בדאגה. יובל התרומם והתיישב בקצה הספה הרחבה. לינוי התיישבה לצדו, והושיבה את דרור מצידה השני. היא רכנה ונשקה ליובל, ועד מהרה שני הנאהבים הצעירים היו שקועים בנשיקה צרפתית מלאת תשוקה שנמשכה דקות ספורות. לינוי הסירה את התחתון של יובל והוא נותר עירום. האיבר שלו, גדול ובשרני, התנדנד רפוי למחצה בין רגליו. לינוי עיסתה את האיבר החצי-קשה של יובל.
"דרור, יובל רוצה לזיין אותי עוד פעם. אתה מוכן?"
הוא הביט בה, שוב מבולבל, בפעם השנייה הערב. מוכן למה? היא הנידה בראשה לעבר האיבר הרפוי. דרור החוויר. לא יכול להיות שהיא מתכוונת לזה. "מה?"
"למצוץ לו," היא אמרה. "אני לא אוהבת לעשות את זה. רק עד שהוא יתקשה."
"לא – אני לא יכול את זה. זה יותר מדי, לינוי ... " דרור גמגם.
"זה ממש לא ביג דיל," היא אמרה בקול קטן, מתחנף. "כבר בלעת את הזרע שלו. זה כמעט אותו הדבר."
"לא זה לא." דרור קם בהפגנתיות וניגש לדלת. הוא החל להתלבש.
"דרור," לינוי אמרה.
"לא, זה באמת יותר מדי," הוא אמר. מה היא חושבת לעצמה? היא לא יכולה לעשות מה שבא לה למי שבא לה. היא בסך הכל סטודנטית.
"דרור, נו, בוא ושב איתנו פה," היא קראה אליו מהספה. כשראתה שאינו נשמע לה, קמה, אבל הוא היה זריז ממנה; כשהגיעה לדלת הוא כבר סגר אותה מאחוריו בטריקה ועשה דרכו במורד המדרגות. לינוי הסתכלה בדלת הסגורה זמן מה, ואז נאנחה בכבדות. יובל נעמד מאחוריה וכרך את זרועותיו סביבה, והיא הדפה אותו. "עבר לי החשק," אמרה בחוסר עניין, והלכה להכין לעצמה קפה.
* * * * * * * * * * * * * * * *
חלפו שלושה שבועות ללא כל הודעה או קשר. הוא לא ראה אותה במזדרונות האוניברסיטה והיא כאילו נעלמה מחייו בין-לילה. הוא הרגיש שחייו חוזרים לאיזשהו מסלול של נורמליות, הקלה; ועם זאת, ליוותה אותו תחושה כאילו לפתע חסר בהם משהו. כאילו נפער חור שאינו יכול למלא. הוא לא היה מוכן להודות בזה, אבל הוא התגעגע אליה, לתחושות שהציפה בו כשהיו ביחד. ואז, בערב אחד לאחר שלושה שבועות של דממת אלחוט, הפלאפון צפצף. הוא זיהה את הצליל של ההודעה. הוא שלף את הפלאפון מכיסו והסתכל. שוב לינק, שוב סרט.
הוא לחץ על הקישור. תחילה ראה את יובל חודר ללינוי וגומר בתוכה באזור המטבח, ודקות ספורות לאחר מכן אותו נכנס בדלת הראשית ויונק את הזרע של הגבר הצעיר מתוכה. לא היה כל דרך להתבלבל בזהויות של הנוכחים, או במה בדיוק עשה. היא ודאי התקינה את המצלמה בזווית לא מחשידה באותו היום. מיד כשסיים הפלאפון צפצף שוב, ועל המסך הופיעה הודעה ארוכה ובה כתובות מייל רבות. הוא זיהה אותן מיד: את אשתו, חלק מעמיתיו לעבודה, חברים. הוא לא ידע מאיפה השיגה אותם, אבל היה ברור לו
מה המשמעות שלהם.
"בעוד חצי שעה במשרד שלך." הייתה ההודעה האחרונה, ואחריה, שוב דממה. הוא הסתכל במסך המחשב וראשו התרוקן ממחשבות.
* * * * * * * * * * * * * * * *
דרור כרע על ברכיו במרכז המשרד שלו. הוא היה ערום. הזין של יובל היה בפיו, נע פנימה והחוצה, גדל באיטיות. כשהגיע למלוא אורכו, דרור השתנק ולינוי דחפה בעדינות את ראשו. היא הרימה את החצאית הקצרצרה שלה. היא לא לבשה כל תחתונים מתחתיה. לינוי הפנתה את גבה ליובל, שנעמד מאחוריה והצמיד את הזין הקשה והחלקלק לפי הטבעת שלה. היא שימנה את עצמה בג'ל ששלפה מהתיק הקטן שלה ויובל החליק לתוכה. יובל היה שקט לחלוטין ולינוי החניקה את הגניחות שלה. ללא התראה מוקדמת,
יובל נצמד לבת זוגו והיה ברור כי הוא שופך בתוכה. כששלף את עצמו, לינוי הגישה את עצמה שוב לדרור. היה ברור לו מה שניהם מצפים ממנו לעשות. הוא הפריד את הישבנים שלה והחל ללקק את הזרע הגברי שנטף מפי הטבעת שלה. כשלא נותר עוד מה ללקק ולינוי התרצתה היא עצרה אותו והסתובבה אליו בעודה מורידה בחזרה את החצאית.
"היית טוב היום," לחשה ורכנה לנשק למצחו של דרור בעדינות. "אתה כזה חמוד כשאתה עושה מה שאני רוצה. אל תילחם בזה, יהיה לך טוב איתי. אתה יודע את זה, נכון? עכשיו תתלבש בזריזות כי אני ויובל צריכים לזוז".
* * * * * * * * * * * * * * * *
השמש האביבית האירה בעליצות. שלושתם היו על השמיכה שהייתה פרושה על האדמה, בפינת הטבע המבודדת, והבגדים שלהם היו מונחים בערימה לצד הרכב, בהישג יד. יובל היה שרוע פרקדן ואיברו היה שקוע עמוק בתוך הנרתיק של לינוי, שרכבה עליו בעצלתיים. דרור היה שעון מאחוריה, ופניו ולשונו היו תחובים בפי הטבעת שלה. הוא ניסה לעקוב אחרי התנועה של שניהם בהצלחה חלקית. כשיובל נעץ את עצמו בחוזקה בלינוי ונהם בחייתיות, היא המתינה ואז התרוממה מעליו והתגלגלה על גבה. היא הזדרזה לפתוח את רגליה, ודרור רכן לפנים על ארבע ומיהר ללקק את הזרע שנזל ממנה עד שרעדה באורגזמה מטלטלת גוף. כשהסתיימה, לינוי נגעה בחיבה בזין המתנדנד של דרור.
"אני רואה שאתה קצת מתרגש," אמרה בחיוך.
"כן," הוא התנשף.
"אתה רוצה לגמור?"
"כן."
"אתה יודע מה אתה צריך לעשות, נכון?"
"כן," הוא אמר.
"ילד טוב."
הוא כרע על ארבע ונטל את האיבר של הגבר הצעיר ממנו בשני עשורים בפיו. יובל היה צעיר ובכושר מצוין, ולא נדרש זמן רב טרם שב והתקשה מספיק. כשהזדקר די הצורך, הוא משך עצמו מהפה של דרור והמתין בסבלנות בשעה שהמרצה המבוגר התמקם מעליו והצמיד את הכיפה הספוגית והרכה לפי הטבעת שלו. הזין הנוקשה, נוטף הרוק, נבלע לאיטו בתוך החלחולת של דרור, באיטיות אך בבטחה. כשהיה עמוק בתוכו, שלח דרור את ידו לאיבר המין שלו והחל לאונן, בתנוחה בה שניהם אילפו אותו מותר לו לענג את עצמו. היא ניגשה אליו וליטפה אותו. כמו המונה-ליזה, היה תמיד נדמה לו שעיניה משתנות, מבטה מתחלף כל רגע ומכל זוית, מחמלה, לאהבה, ללעג, לרכות, לגיחוך.
"חכה רגע, אני רוצה להוסיף את זה לפורטפוליו הסחיטה שלך," אמרה, ספק בבדיחות, ספק ברצינות תהומית, בעודה מכוונת אליו את הפלאפון שלה. "אמרת שבשבוע הבא אשתך טסה לבקר את המשפחה שלה בהולנד. אני רוצה שתרד לי בצד שלה של המיטה שלכם. אני רוצה שהמיצים שלי ייספגו במזרן עליו אתם ישנים, בשעה שיובל יעמוד מאחוריך ויזיין אותך, כמו הכלב הטוב שאתה."
