דיסקליימר: סיפור אירוטי. מי שלא מסוגל לעבד זאת בזמנים אלה, מוזמן לשוב בעתיד.
1.
מיכל הייתה צריכה למצמץ פעם, ואז פעמיים, כדי לוודא שהיא לא מדמיינת, שלא נכנס לה משהו לעין בטעות. אולי התריסים המוגפים-חלקית הטעו אותה. היא הסתכלה שוב. לא, לא היה כל ספק בכך: הם היו ערומים, שם בדירה ממול, והיא הייתה על ברכיה מולו, ופניה קבורים במפשעתו. ידיו אחזו בצידי ראשה והניעו אותו לפנים ולאחור, כאילו הייתה בובה-על-חוטים. היא נראתה כמו פסל. מיכל הסיטה את ראשה במהירות מהחלון, וחשה כיצד נשימותיה מתגברות. מישהו מהם ראה אותה? היא לא אמורה להסתכל על זה. למה הוא השאיר את החלון שלו פתוח? ידה נגעה בלחייה הימנית וגילתה שהיא בוערת.
העולם של הבוקר שונה מהעולם של הערב. האנשים אחרים, הצלילים, הצלליות. מאז החליטה הנהלת החברה שלה לעבור למתכונת מעורבת של יומיים עבודה מהבית, מיכל סידרה לעצמה עמדת עבודה סמוך לחלון בפינת הסלון. במהלך היום, כשהילדים היו בבתי הספר והבעל בעבודה, היא עבדה בחריצות ונטלה רק מעט הפסקות. היה משהו שאהבה בבדידות הכפויה הזו, היא ועצמה בדירה רחבת-הידיים. ועכשיו זה. מי היה מאמין. היא קיוותה שהוא לא ראה אותו; הדירה שלו הייתה בבניין הסמוך, מול שלהם אך קומה אחת תחתם. לא, אין סיכוי שהוא ראה אותי, חשבה לעצמה, מאחורי התריסים, עם קו הראייה האלכסוני, והעובדה ששניהם היו עסוקים בשלהם. ועוד איך עסוקים! ובי שום בושה, במרכז הסלון שלו. היא הייתה רואה אותו מדי פעם שב מהעבודה, גבר גרוש שהתגורר לבד, או כך חשבה. הוא היה נאה, אבל היא לא הקדישה לו מחשבה מעבר לכך. דרכיהם לא הצטלבו והם אפילו לא החליפו
היה בה חלק שרצה להסתכל שוב, אבל ליבה עדיין הלם. היא ניסתה לומר לעצמה שזה לא מכובד לחדור כך לפרטיות שלו, ושלהם. היא סגרה את התריסים לחלוטין וניסתה לשוב להתרכז בעבודה, אך התקשתה לחשוב על גיליונות העבודה שחיכו לה באקסל. למה הוא לא מגיף את התריסים שלו? היא חשה התרעמות כשהקלידה במחשב. היה בה חלק שרצה להציץ בשנית. כשסוף סוף התפתתה ועשתה זאת, היא לא ידעה אם היא חשה הקלה או אכזבה שהסלון היה ריק מאדם. הם ודאי סיימו את מה שעשו.
יותר מאוחר בלילה היא הייתה עדיין נסערת למדי כשסיפרה זאת לבעלה.
"בפעם הבאה צלמי, שגם אני אוכל לראות," בעלה התלוצץ.
"אבל איך הוא יכול לעשות את זה ככה, בחלון פתוח לגמרי? כאילו לא אכפת לו מכלום," היא נשכבה על המיטה לצידו, שניהם לבושים בפיג'מות. הילדים כבר ישנו במיטותיהם.
"שיהנה, מה את רוצה ממנו?"
הוא כיבה את האור, ודקה קצרה לאחר-מכן חש בידה מזדחלת לעברו ומלטפת אותו.
"יש לך חשק היום? חשבתי שבימים של עבודה מהבית אין לך."
היא לא השיבה לו, ועד מהרה שפתיה מצאו את שלו. הם התנשקו, והיא הפשיטה בענייניות את מכנסיו והרימה את כותונת הלילה שלה. הוא נראה מופתע. הוא לא היה רגיל לתעוזה כזו מצידה. היא עלתה עליו ושיקעה אותו בה ללא משחק מקדים. נוזליה נמרחו עליו ונזלו אט אל עבר הסדינים.
2.
הקפה כבר הספיק להתקרר, אבל ידה עדיין לפתה את הספל, והיא הציצה בעד לתריסים הסגורים-למחצה. הוא שוב עמד שם, בעירום. האישה שכרעה מולו הייתה שונה הפעם, בלונדינית נמוכה ומעט עגלגלה עם שיער שטני שופע. היא הביט אליה מטה. היה נדמה למיכל שהיא מסוגלת לשמוע אותה משתנקת, בעודה מבחינה בריר שנזל מזויות פיה. הוא חסר בושה, אמרה לעצמה, אבל לא יכלה להתיק את עיניה מהמתרחש. איך היא מצליחה להכניס את כולו לתוכה, היא תהתה.
היא חשה בנשימותיה מואצות אט אט בעודה צופה בו מניע את אגנו בתנועות ריתמיות קצובות, ובאיברו העבה נכנס אל תוך פיה של האישה שתחתיו. כמעט בלי משים, ידה נשלחה מטה ונגעה בעצמה, תחילה מעל מכנסיה. מהר מאד היא מצאה את דרכה אל תוך תחתוניה. הם היו ספוגים לחלוטין. אצבעותיה מצאו את דרכן לתוכה, נשלחו פנימה ברעב וחפרו בה באיטיות, והסומק התפשט בלחייה. הוא האיץ בהדרגתיות ואצבעותיה עקבו אחריו, מזדרזות אף הן, חשות בתכיפות שבמעמד. פיה נפער קלות והיא ידעה שהשיא שלו קרוב. כשזה קרה, הוא לפת את עורפה של האישה בחוזקה והצמיד אותה של מפשעתו, מפשק את רגליו. האישה השתנקה, והיה ברור שהיא בולעת את הזרע שלו. מיכל בהתה בסצינה, מהופנטת. ואז קרה דבר לו לא ציפתה.
הוא הפנה את ראשו לעברה וקרץ.
היא נרתעה בבהלה. הספל נשמט מידה הפנויה ונשבר על הרצפה. הרעש החד טלטל אותה. הוא ראה? לא יכול להיות שהוא ראה, חשבה לעצמה, וליבה הלם. איך הוא ידע? הוא ידע כל הזמן הזה שהסתכלתי? איך, בעד לתריסים? אולי היא טעתה? היא ישבה שם, בסלון המוצלל, והתנשמה בכבדות. כשהתעשתה סוף-סוף, היא ניגשה למטבח ושבה עם מטלית ומטאטא כדי לאסוף את השברים ולנקות את הרצפה המוכתמת. כשסיימה והרימה את ראשה, הם שוב נעלמו. היא קמה וזרקה את שברי הזכוכית לאשפה, ואז התיישבה בחזרה בעמדת העבודה, והציצה שוב.
הסלון בדירה ממול עדיין היה ריק. היא חיכתה כמה רגעים ודבר לא השתנה; ואז עצמה את עיניה ושיחזרה במוחה את שניהם במרכז הסלון. אותו בעירום, ואותה, על ברכיה, בולעת שוב ושוב. ידה שבה ונשלחה אל תוך תחתוניה, ותוך דקה-שתיים כל גופה נרעד עויתות-עויתות, והיא נאלצה להניח את ראשה הסחרחר על שולחן העבודה.
3.
זו שוב הייתה הבחורה הראשונה. היא כבר המציאה להן שמות - הראשונה, שחורת השיער, הייתה ליטל. הבלונדינית דינה. עיניה היו מכוסות, והוא הייתה שעונה על גחונה על השולחן במרכז הסלון. הוא עמד מאחוריה, כורע על ברכיו, ואיברו היה שקוע בתוכה. ידיה אחזו בשולי השולחן והיא ניסתה לייצב את עצמה, אך היה ברור שהיא מתקשה בכך, כשכל תנועה שלו טלטלה את גופה בפראות.
היה נדמה שאיברו נעוץ בישבנה; מיכל לא הייתה בטוחה מהזוית בה ישבה, אבל היא יכלה להישבע בכך. מיכל הביטה בהם. היא לא יכלה להסיט את מבטה. מכנסיה היו מופשלים מתחת לשולחן העבודה, וקולות מגונים של רטיבות עלו ממנה בשעה שאצבעותיה התחככו בדגדגן החשוף שלה . התריסים כבר לא היו מוגפים. לא היה כל טעם בכך; הוא ידע שהיא שם, והיא ידעה שהוא יודע שהיא שם, מציצה בהם. כשהשעין את השחרחורת על השולחן חייך לעברה, חושף טור שיניים צחור. היה לו קסם נערי, שרמנטי, למרות שודאי היה מבוגר ממנה בכמה שנים לפחות. פניה האדימו, אך היא לא הסבה את עיניה מהמתרחש. היא ראתה אותו חודר אליה, את האיבר שוקע בתוכה, וצמרמורת אחזה בגופה.
הוא האיץ את תנועות האגן שלו, נהיה חייתי יותר, פראי יותר, והיא ידעה שהוא מתקרב לשיא. היא תהתה בליבה כיצד הבחורה מצליחה שלא לצעוק או אפילו להחניק אנקה; היה נדמה שהיא שקטה לחלוטין, כמעט בובה. אצבעותיה של מיכל התחפרו בתוכה והיא נזלה על הריפוד של מושב הכיסא, אך לא היה לה אכפת. היא לא שמה לב לכלום פרט להלימות האגרסיביות של הגבר בבחורה שוב ושוב, עד שבאיבחה אחת אחרונה נצמד אליה ונהם, אוחז בה. מיכל ניסתה לדמיין מה היא מרגישה. אף פעם לא ניסתה משהו ... כזה. היא ובעלה לא היו כאלה. היא לא הייתה כזו, חשבה לעצמה. שם, בישבן. בלי משים, היא דמיינה את עצמה במקום הבחורה, את האיבר הפועם בתוכה, את הזרע החם ממלא את החלחולת שלה, והיא נרעדה. אורגזמה רבת עוצמה אחזה בגופה. רגליה נצמדו זו לזו והיא פירכסה בכיסאה, בשעה שהגבר רוקן את אשכיו אל תוך הבחורה הצעירה בדירה ממול.
היא לא ידעה כמה זמן חלף עד שהצליחה לאזור די כוח להרים שוב את ראשה ולהציץ בסלון. כרגיל, לא היה זכר לגבר או לאישה יותר, כאילו היה זה רק חלום.
4.
הפעמון צלצל. למה היא שם? שאלה את עצמה. אני אמורה להיות בבית, לעבוד. על זה משלמים לי. אני רק אגיד לו שזה לא לעניין. אולי אבקש ממנו לסגור את התריסים לפחות. אבל לא יצא כל הגה מפיה כשהדלת נפתחה והוא נעמד שם מולה. הוא לא היה גבוה במיוחד, אבל היה בו משהו חתולי, משחר לטרף, ששיתק אותה. הוא סקר אותה בדממה לרגע.
"היי," היא אמרה וכחכחה בגרונה.
"היי," הוא השיב, ופיו התעקל לחצי-חיוך מזמין. הוא לא עשה כל מאמץ להמשיך את השיחה, ורק נשען על משקוף הדלת והביט בה בסקרנות.
"תקשיב, אני - " היא התחילה, אך לא סיימה את המשפט. הוא קטע אותה.
"רוצה להיכנס?"
"מה?" ענתה. פיה היה יבש.
"בואי," סימן בראשו, והיא מצאה את עצמה הולכת אחריו, מבלי להיות בטוחה למה.
היא התיישבה בכורסה בקצה הסלון, וסקרה את החדר. הוא נראה שונה לחלוטין כעת כשהייתה בתוכו, גדול יותר, רחב ידיים. היא הביטה בשטיח, איפה שהנשים כרעו על ברכיהן, ואז בשולחן הסלוני. היא לא ידעה מה לחשוב. מה היא עושה שם? מדוע נכנסה?
"רוצה משהו לשתות?" הוא שאל, ולא המתין לתשובה, אלא ניגש למקרר ושב עם שתי כוסות וקנקן מים קרים, אותם מזג לשניהם.
"קחי. הילדים אצל הגרושה היום, באת ביום טוב."
"אתה לא הולך לעבודה?"
"אני עובד מהבית, כמוך. הייטק?"
"כן. QA. אתה?"
"גם. מתכנת," הוא ענה. הם סיימו את המים בשתיקה. הוא הניח את הכוס שלו העל המגש ונעמד מולה, וידו נשלחה ללא התראה לרוכסן מכנסיו. לפני שיכלה להבין מה קורה, הוא הפשיל את מכנסיו בזריזות והניח להם לצנוח לרצפה, יחד עם תחתוניו. איברו העבה הזדקר מולה, קשה למחצה, כאילו ציפה להזדמנות הזו.
"רגע רגע - " מיכל אמרה, ונרתעה לאחור בכורסה. "מה אתה עושה?!"
"מה זאת אומרת?" הוא הביט בה, משתומם. "בשביל מה באת לפה?"
"לא, אתה לא מבין - " היא גמגמה. "רק באתי כדי לדבר - "
"לדבר?" הוא הביט בה במבט משועשע. "אל תחששי. למרות שאת חמודה כשאת חוששת. אבל את רוצה את זה, לא? אחרת בשביל מה באת? ראיתי אותך, מביטה בנו, בי. אל תדאגי זה יהיה לך טוב."
"לא, אני - " היא ניסתה לשזור מלים יחד, אך הן התמוססו ברגע שמחשבותיה נגעו בהן. היא לא יכלה להתיק את עיניה מהאיבר הקשה-למחצה שהתנופף מול עיניה.
"למה שלא תרדי על הברכיים שלך על השטיח?" הוא אמר בקולו הנעים, הרגוע.
היא הסתכלה בו, ואז באיבר שמולה, חסרת מלים. מה היא עושה שם? למה היא לא קמה והולכת? השאלות צפו ועלו בבת אחת, כמו מקהלה כאוטית, ואז השתתקו. הסלון היה דומם. הכל נראה כמו חלום.
היא בלעה את הרוק שלה ואט אט גלשה ממקומה על הכורסה אל השטיח, על ברכיה. עיניה היו נעוצות בזין שמולה. הוא היה עבה וארוך, מרשים בהרבה מזה של בעלה. הוא רק חייך לעצמו ואז התקרב אליה בעדינות, בעודו מחזיק את האיבר בידו.
"תפתחי," אמר. היא פתחה את פיה. הכיפה הספוגית נכנסה פנימה. היא הרגישה את המרקם הצמיגי והרך שלה, ובאופן אינסטינקטיבי נזהרה שלא לשרוט אותה בשיניה. לשונה נשלחה וטעמה את העור החשוף שבתוך פיה, את הפרנולום העדין - ...
... - ואז סגרה את שפתיה והחלה למצוץ. ידו פרעה את שערה, מלטפת אותה בהיסח-דעת, והסלון התמלא בצלילים מגונים של רוק.
5.
היא שכבה על גחונה, על השולחן בסלון, בדיוק בתנוחה בה ראתה את הבחורות שקדמו לה. ידיה ורגליה היו קשורות לרגלי השולחן, והיא לא יכלה לזוז גם אם רצתה. ראשה היה מונח על השולחן, מוטה על צידו, לחי צמודה לעץ האלון החם.
על גבה מישהו רשם במרקר שחור, "הצעצוע של יותם וענבר." הוא כרע על ברכיו מאחוריה, והזין הארוך שלו היה שקוע לעומקו בפי הטבעת שלה. היא יכלה לחוש באשכיו מכים בדגדגן שלה עם כל תנועה, כל הלימה. הוא היה עדין, איטי ומחושב, אך היא ידעה שזו רק שאלה של זמן לפני שיגביר את הקצב והיא תאלץ לייצב את עצמה כנגד השולחן. מימינה היא ראתה את הבלונדינית העגלגלה חוגרת למותניה את הסטרפאון השחור, הארוך, טרם ניגשה אליה והגישה את צעצוע הסיליקון אל שפתיה. מיכל פתחה את פיה, בעוד הזין מפלסטיק נדחף פנימה עמוק, אל תוך לועה. היא השמיעה צלילי השתנקות כשחלף על פני הענבל שלה. ריר נזל מזויות פיה בכמויות ונאגר על השולחן תחתיה. הבלונדינית תמיד נהנתה לראות את רפלקס ההקאה שלה צץ ומופיע לפרקים. היא הייתה הרבה יותר סאדיסטית ממנו. זה היה רק משחק מקדים לפני שהוא יגמור, והיא תחליף אותו; היא הייתה פראית בהרבה, ובער בה איזשהו רצון בלתי נשלט להכניע את מיכל, לשמוע אותה נאנקת תחתיה בעודה מועכת את שדיה הגדולים כנגד הגב שלה.
מיכל עצמה עיניים. אולי מישהו נשאר בבית ורואה אותם, אבל לא היה לה אכפת; היה טיפסה לאיטה אל עבר השיא, הריחה אותו, טעמה אותו, בעוד הזין באחוריה מקרב אותה אליו צעד אחר צעד. גופו הגברי והשרירי של יותם נצמד אליה, עטף אותה, והדומיננטיות שלו חילחלה לכל סדק וחור במרחב ביניהם. גניחותיה נשמעו מבעד לחלון הפתוח של הסלון, בבוקר יום רביעי עצל, והיא חשה כיצד היא מפרפרת ללא שליטה ומציפה את שולחן העץ במיציה.
