1.
"ואיך זה גורם לך להרגיש?"
היא זכרה את הפעם הראשונה בה אמרה את המשפט הזה; קלישאה אפקטיבית עם אינספור שימושים. הפעם היא השתמשה בה כדי להעביר את מרכז הכובד של השיחה בחזרה אל המטופלת, כדי לקנות די זמן לארגן את מחשבותיה מחדש.
"אני כבר לא יודעת," האישה הצעירה שמולה אמרה. שפת הגוף שלה שידרה חוסר נוחות, סגירות. הנושא כולו גרם לה להצטנף, להתכנס בתוך עצמה. היא דיברה במבט מושפל ומיעטה לייצר קשר עין, אך הילה לא הרפתה. הנושא נראה לה חשוב מתמיד.
"נסי בכל זאת," אמרה.
האישה הצעירה נאנחה. היא הייתה כבת 28 או 29 לכל היותר, ודמותה צנומה, דקיקה ועדינה. "אני ... הוא מבקש ממני את כל הדברים האלה. אני לא מסוגלת לחשוב עליהם אפילו. אזיקים, וכיסויי עיניים, ו ... והוא רצה גם להשתמש בחגורה שלו." הפנים שלה האדימו. אוזניה של הילה הזדקרו.
"בחגורה?"
"כן ... אני לא יכולה אפילו לחזור על מה שאמר."
"בבקשה," אמרה הילה בקול הסמכותי והמקצועי ביותר שיכלה לגייס.
"הוא רצה שאני אתפשט ושהוא יצליף בי. אני לא יודעת מאיפה הרעיונות האלה צצו פתאום." קרן נראתה כמעט אומללה. הנושא ודאי לא מצא חן בעיניה. הילה רשמה משהו במחברתה. היא כחכחה.
"זה יותר נפוץ ממה שאת חושבת. לפני עשור או שניים זה אולי היה נחשב יוצא-דופן, אבל התרבות והאינטרנט נירמלו את זה."
"אבל - אבל מה רע במה שיש לנו? בגבר ואישה שאוהבים זה את זה, שנהנים זה מגופו של זה. אני רוצה שהוא ייגע בי, יהיה איתי. לא ... לא את כל זה," קולה של קרן רעד מעט. הילה הגישה לה את הממחטות, אך היא נענעה בראשה לשלילה. "לא, לא תודה," אמרה. "פשוט קשה לי לדבר על זה. אני מצטערת."
"אין לך על מה להצטער. בגלל זה את - אתם - פה."
"זה פשוט ... אני מרגישה שאני כבר לא מספקת אותו. אני לא יודעת מה גרם לו להתחיל עם זה. אנחנו נשואים כבר ארבע שנים. והוא תמיד היה כל כך נהדר במיטה. עדיין. אני רק רוצה שהכל יחזור לאיך שזה היה כשהתחתנו."
"מערכות יחסים הן דבר מורכב," אמר הילה. היא הכירה את הנאום הזה היטב, ונשאה אותה אינספור פעמים. "אנשים משתנים, והיחסים ביניהם משתנים אף הם. אי אפשר לחזור אחורה, אבל אפשר להביט קדימה. אני רוצה לשמוע את הצד של יובל בסיפור, להבין מאיפה הגיעו הרצונות והצרכים שלו, ומדוע דווקא עכשיו. פגשתי זוגות כמוכם בעבר ואני מאמינה שעם המחויבות המתאימה אפשר לפתור כמעט כל בעיה."
"מבטיחה?" קרן הביטה בה בעיניים גדולות, מבקשות.
התשובה המוכנה מראש לא איחרה לבוא. "אני מבטיחה רק לנסות כמיטב יכולתי, ומקווה שגם שניכם תנסו יחד איתי."
היה נדמה שמבעה של קרן התרכך, ושמילותיה המלטפות של הילה הרימו משא כבד מעליה. היא נטלה ממחטה בהיסח הדעת וניגבה את הלחלוחית מזוית עינה.
2.
הוא ישב מולה על הכורסה, היכן שאשתו ישבה ימים ספורים קודם-לכן, ונראה מעט חסר-עניין. היא ישבה מולו ברגליים שלובות, בחצאית העיפרון שלה והחולצה המכופתרת, ורשמה. הוא כמעט היה יכול להיות הבן שלה.
"תמיד הייתי כזה," הוא נשען לאחור, ונעץ בה מבט שגרם לה למעט חוסר-נוחות.
"ומה גרם לזה לצאת דווקא עכשיו?" שאלה.
יובל משך בכתפיו הרחבות. "ניסיתי להכניס עניין. למה צריך להעניש אותי על מה שאני?"
"איש אינו מעניש אותך," הילה ענתה.
"זה מרגיש לי כך. כאילו אני צריך להתנצל על מי שאני, מי שתמיד הייתי."
היא הרימה גבה. "שתמיד היית? כלומר, קרן לא הראשונה?"
הוא בחן אותה בחזרה. "ודאי."
"מתי כל זה התחיל?"
"שנים. מאז הצבא, אפילו לפני."
"ומה - מה בדיוק ניסית לפני שפגשת את קרן?"
הוא הסתכל בה, בפנים המעט-מכורכמים שלה, והיה לרגע נדמה להילה שחולף בעיניו זיק של שעשוע. הוא נראה נינוח. "כל מיני דברים. היו לי הרבה הרפתקאות. את יודעת - " הוא נשען לפתע לפנים, מרפקים על הברכיים, והילה נרתעה באופן לא מודע בכיסאה נוכח גופו הנטוי לעומתה, "אחרי הצבא עבדתי בחברת הפקת אירועים, הייתי מקים במות. המפיקה הראשית הייתה באמצע שנות השלושים שלה, קצת כמו הפרש הגילאים בינינו. ערב אחד אחרי אירוע נשארנו רק שנינו ושתינו קצת יותר מדי, והיא התחילה לספר לי על כמה היא הייתה נועזת כשהייתה רווקה, ואיך החיים שלה משעממים מאז שהתחתנה. לא הייתי צריך הזמנה יותר גדולה מזו, כן? אמרתי לה כמה דברים וזה היה זה. היא סיימה את הערב עירומה, על הברכיים, ושלחתי אותה הביתה לבעל מלאה בזרע שלי."
הילה בלעה ועמדה לומר משהו, אבל יובל זיהה את המבוכה והמשך. "תמיד אהבתי במיוחד את הנשואות, אלה שהאפרוריות של השיגרה וגידול הילדים הדחיק בהן משהו נהדר כזה, שרוצה לצאת, את יודעת? היא הייתה מטורפת. אני עדיין מתגעגע אליה. היא הייתה מוכנה לעשות הכל בשביל הזכות לרדת לי. את יודעת שפעם היא ירדה לי במשרד שלה וגמרתי בתוך הקפה שלה, רגע לפני שהגיעו אליה לקוחות? היא שתתה את הכל כמו ילדה טובה מולם, ואחר כך רצה להראות לי. שמעתי שהיא התגרשה וירדה מהארץ לאחרונה. חבל, אולי הייתי מתקשר אליה."
"אני - אה - " הילה נאבקה לחזור לשיווי משקל, להשתלט מחדש על השיחה. הבוטות הפתאומית של יובל הפתיעה אותה. "אולי נחזור לנושא המקורי."
יובל הביט בה. החדר השתתק, והיה נדמה להילה שנצח חולף מולה. היא אפילו לא שמה לב לפעימות ליבה המואצות.
"היית רוצה לדעת?" הוא שאל לפתע.
"לדעת מה?"
"לדעת מה אמרתי למפיקה ההיא. מה גרם לה לסיים את הערב עירומה." קולו היה שקט, ממוקד, חד.
"בהחלט לא!" הילה התיזה.
"זה בסדר," הוא אמר בקול שקט באופן מוזר. "זה בסדר לרצות את זה. הרבה נשים רוצות ומפחדות. קרן היא לא כזאת, אבל אני חושב שאת כן. ראיתי הרבה כמוך. אני מזהה את המבטים, את הרעב הזה, את הסקרנות שלך כשאת שואלת. את לא רוצה לדעת מה אמרתי לה?"
"לא," הילה אמרה שוב, אך קולה היה מעט פחות תקיף הפעם.
יובל קם מכיסאו. הוא היה גבוה, רחב. הילה שמה לב רק כעת כמה זרועותיו שריריות. הוא התקדם לעברה באיטיות, והיא הנידה בראשה. "תחזור בבקשה לשבת," היא אמרה בשקט. הוא התעלם ממנה ונעמד מולה. עיניו החומות סקרו אותה מלמעלה. היא השיבה לו מבט וכיווצה את עיניה. ידה הפסיקה לרשום במחברתה.
"ראיתי איך הסתכלת עליי כשסיפרתי לך על המפיקה ההיא. את רוצה לדעת מה אמרתי לה, נכון? אני יודע שאת סקרנית. רק תגידי כן."
"לא," היא מלמלה.
הוא התנשא מעליה. צילו כאילו השתלט על החדר כולו. "את יכולה לעצור אותי בכל רגע. רק תגידי לי להפסיק ואני אפסיק," הוא לחש, בעוד ידו מתירה את החגורה. "רק תשלחי את היד ותעצרי אותי והכל ייפסק."
"לא, לא," הילה מלמלה, אבל כבר לא הייתה בטוחה מה היא מבקשת באמת. אישוניה התרחבו כשמכנסיו נשמטו ותחתם התגלה איבר בשרני, ארוך, רפוי-למחצה.
היא שתקה. פיה היה יבש.
"זה יהיה לך טוב. לשנינו טוב," הוא אמר בשקט, וידו נחה בעדינות על שערה בתנועה כמו-מלטפת. "אל תילחמי בזה. תני לזה לקרות. את רוצה להיות ילדה טובה, נכון?"
עיניה התרוממו אליו. פניה היו אדומים. הוא היה יכול להיות הבן שלה.
"תפתחי," פקד.
הכיפה הספוגית החליקה פנימה אל תוך חלל הפה שלה. באופן אינסטינקטיבי, לשונה נצמדה לתחתית האיבר ושפתיה נכרכו סביבו.
הוא עמד מולה במכנסיים מופשלים, ובמשך דקות ארוכות לא נשמע כל צליל פרט לצלילי היניקה והרוק שנזל מזוית פיה של הילה. עיניה היו נעוצות בשלו, מעליה, והיא אפילו לא שמה לב כשכפות ידיו נחו על רקותיה והוא החל להניע את אגנו בתנועות בוכנה איטיות.
3.
גבה היה צמוד אל משענת הכורסה. היא הייתה עירומה לגמרי; זרועותיה היו משולבות וקשורות מאחורי גבה, ובפיה היה נעוץ גאג כדורי. מזוית פיה נזל קילוח עדין של רוק שלא הייתה מסוגלת לבלוע. יד גברית לפתה את צווארה, מבלי להפעיל כל כוח - רק על מנת להבטיח שראשה ייטה כלפי מעלה, אליו, מעליה. הוא הסתכל עמוק אל תוך עיניה בשעה שהאיבר הגדול, הקשה שלו החליק פנימה והחוצה מתוך פי הטבעת שלה, עת רגליה היו מונפות באוויר, מפושקות ושעונות על כתפיו. חומר הסיכה שהחדיר אליה בנדיבות קודם לכן טפטף על הכורסה והרצפה תחתם בעודו מפמפם אותה. הוא סטר לה, והצליל החד פילח את חלל החדר.
"הייתי שואל אותך איך זה גורם לך להרגיש, אבל נראה לי שאת לא בדיוק יכולה לדבר כעת." יובל התנשף וחייך את החיוך ההוא, המתנשא-מעט, בעודו בועל אותה.
פניה היו מכורכמים, ספק מבושה, ספק מגירוי, בעודה הייתה פעורה כך לקראתו; עיניו סקרו אותה, אחזו בה מבלי להרפות, מזכירות לה את מקומה תחתיו, כמו בכל שבוע. הוא לימד אותה להתפשט ולהמתין לו על השטיח בכריעה בחדר העבודה; שלח אותה לרכוש את האביזרים שביקש, את החבלים והאזיקים; דאג שתרווח את התורים שלה באותו היום כדי שיהיה להם די זמן יחד. הוא היה יצירתי, ואף שבוע לא היה דומה בדיוק לקודמו, בכל פעם מותח את הגבול מעט יותר, מוריד אותה מעט יותר למטה, נותן לה להתפלש באגו שלה שם.
"את הולכת לגמור שוב, נכון?" שאל, בעוד אצבעו מתחפרת בתוך הנרתיק שלה ולוחצת על נקודות שלא ידעה כלל על קיומן. "זו הפעם השנייה שלך היום. מישהי פה ממש אוהבת לקבל זין בתחת, הא?" שאל במתיקות מעושה, משפילה. היא השתנקה אך לא יכלה לענות - וגם ללא הגאג, לא היה לה מה לומר. "חבל שהמטופלים שלך לא רואים אותך ככה. אני חושב שזה היה מעניין עבורם, לא? את תמיד יושבת על הכורסה הזו ומסתכלת עליהם מלמעלה. אולי צריך להביא חלק מהם כדי לראות שגם מטפלות זוגיות הן בני אדם, שהן אוהבות להזדיין מאחורי הגב של הבעלים שלהן."
הוא ננעץ בה במחזוריות, ובכל פעם טלטל את כל גופה.
"טוב, עד כמה שהייתי רוצה לשלוח אותך הביתה לבעלך כשהזרע שלי מטפטף מהחלחולת שלך אל תוך התחתונים, יש לי תוכניות אחרות להיום."
הוא האט ולבסוף שלף את עצמו מתוכה, התיר את האזיקים והסיר את מחסום הפה. "מתי המטופל הבא שלך אחריי?" שאל.
"בעוד רבע שעה," היא התנשפה, ומחתה את הזיעה והדמעות מפניה.
"תראי, לא שתית את הקפה שלך בכלל," אמר, והחווה על הקפה שביקש ממנה להכין בתחילת הסשן והספיק להתקרר. "זה קצת חבל בשבילך," הוא אמר.
היא הביטה בו, וכשנעמד ליד הספל והחל לאונן, התחוור לה מה בכוונתו לעשות. הוא לא נזקק לזמן רב - אולי חצי דקה, אולי דקה, בהינתן הגירוי בו היה שרוי - כדי להגיע לפורקן. הזרע הלבן והסמיך שלו ניתז אל תוך הקצף הקר והתערבב במשקה.
"אני רוצה שתשתי את זה עד הסוף כמו ילדה טובה כשהמטופל הבא שלך יהיה פה אחריי," אמר, בעודו שב ומתלבש. "תשלחי לי תמונה כשהספל נגמר. בסדר?"
הוא רכן ונשק לה, ולשונו פלשה לפיה. היא נמסה אל תוך כף ידו שחפנה את לחייה בעדינות מפתיעה.
"אני חייב להודות שבכל זאת הייעוץ הזוגי הזה היה החלטה חכמה," גיחך והתרומם, ולפני שעוד הספיקה להתאושש הוא התאדה.
הילה ידעה שישוב בעוד שבוע בדיוק ובאותה השעה. היא הביטה בקפה, ובאופן לא-מודע ליקקה את שפתיה.
