גלריה

1.

צחוק. זה היה אורן - שמעת אותו בעד לדלת הדירה. פתחת אותה ושם ישבה אגם, מרפקה שעון על שולחן המטבח.

"את זוכרת שבעלה של אגם נסע לאחותו לשבוע?" אמר אורן. שניכם טרם נישאתם, אבל הייתם יחד זמן-מה וידעת שיום אחד הוא יבקש. הגעת מהעבודה והיה נדמה שתצטרף אליכם אורחת לארוחת הערב. נסע לאחותו: תהית בכמה עוד ערבים תמצאי את אגם אצלכם בדירה לפתע. היא התגוררה בדירה הסמוכה. ידעת שהיא מסוגלת לטפל בעצמה, אבל לאורן תמיד היה לב רחב וזאת הייתה חלק מהסיבה שהוא מצא חן בעיניך; אבל היה בזה גם משהו שגרם לך לחשוש. אגם צחקה בכל הרגעים הנכונים, הניחה את ידה בעדינות על זרועו כבדרך-אגב. היא הייתה מסוג הנשים שידעה שהיא מסוגלת להשיג כל גבר שתרצה, ולא בטחת בה. למעשה, לא בטחת בה כלל.

כשארוחת הערב הסתיימה אורן נאלץ לעזוב לפגישה מתוכננת. לא האמנת כיצד השיחה בארוחה גלשה במהירות למחוזות נועזים מלאי זימה. ואורן צחק מהכל. "מקווה שאת לא יותר מדי בודדה בלי יובל," הוא גיחך. "אל תדאג לי," השיבה אגם.

אחרי שעזב, היא המשיכה: "אני לא אהיה בודדה משום שאני לא מסוגלת לשרוד שבוע ללא סקס."

זה היה מעט בוטה מדי עבורך, אבל לא נרתעת. "את מתכוונת שאת ... מתעסקת עם גברים אחרים כשיובל לא פה?"

"אני חייבת. תקראי לזה שימור עצמי. הוא יודע."

"הוא יודע שאת בוגדת בו?"

"אה, לא הייתי מסוגלת להסתיר את זה. כמו שאמרתי, אני לא יכולה להסתדר בלי. פיזית."

הסתקרנת על אף שידעת שעדיף לך לעזוב את הנושא. מעולם לא שקלת אפילו לבגוד באורן ולמעשה כלל לא רצית. "יש לך ... חבר?"

"חבר? אה, את מתכוונת ליזיז?" היא צחקה. "לא, גברים פשוט נמשכים אלי, ואני לרוב הולכת עם הראשון שמוצא חן בעיני."

לא התקשית להאמין לה. ולא הייתה לה כלל בושה.

"כדאי שלא תשאירי את אורן לבד," היא קרצה לעברך. חשת בגל פתאומי של כעס עולה בך. לא ידעת מה לעשות. הכרת את אגם יותר מדי טוב, וידעת שיש גרעין של אמת בדבריה, ולא רצית לחשוב מה היא תעשה אם תשאירי אותה לבד איתו יותר מדי זמן; אך לא עלה בך קאמבק טוב, ולבסוף שמטת את כתפייך והסטת את השיחה עם בדיחה צולעת.

באותו הלילה כשנכנסתם למיטה אורן ליפף סביבך את זרועו ולחש באוזנך, "בואי נזדיין." זה לא היה אופייני לו, אבל שניכם הייתם בעניין. התפשטת בזריזות והוא העמיד אותך על ארבע. "ככה!" הוא רצה לחדור אלייך מאחור. גם זה לא היה טיפוסי. הוא היה יותר טיפוס של תנוחות ששמרו על קשר עין, וזה לא היה הסגנון שלו - אבל זה היה הסגנון של אגם. היא טרחה לספר את זה בפרוטרוט באותו הערב, יחד עם תיאור מפורט של הסקס שלה עם יובל. אפילו אורן שאל שאלות. ראית כיצד הוא תלה בה את עיניו. הבטת בשניהם במעט קנאה והסמקת. ובאותו הלילה גמרת כבר בדקה הראשונה.

אף פעם לא גמרת כל כך מהר.

2.

למחרת כשיצאת שם היא הייתה, בדלת. תהית מה העיר אותה מוקדם. "הולכת מוקדם לעבודה," היא אמרה, ואז המשיכה, "אורן עוזב רק בעוד שעה או שתיים, לא? חשבתי שאבוא לראות אם הוא מעוניין בחברה לארוחת בוקר."

הכעס שב ועלה. "אגם, תפסיקי."

"אורן הוא ילד גדול יודע לדאוג לעצמו. לא הייתי אף פעם גורמת לו לעשות משהו. כלומר ... לא משהו שהוא לא היה רוצה."

"אגם! אין לך שום מוסר?"

"מוסר!" היא ציחקקה. "תראי, אמרתי לך, יש לי צרכים. אני חייבת לפחות איזו ירידה מושקעת. אני מרגישה שאני משתגעת. אבל היית בדרך לעבודה, לא? אל תתני לי לעכב אותך. נתראה יותר מאוחר?"

"אגם!" ניסית להחניק את קולך, אך התקשית להסתיר את הייאוש. "זו כבר לא בדיחה."

"נו, אל תתרגשי, אני רק צוחקת איתך," היא חייכה, אך קולה היה קשה, אפילו חסר סבלנות. הייתה בו קרירות שגרמה לך להצטמרר.

"זה לא מצחיק."

היא צחקה את הצחוק הקטן שלה, ונראתה משועשעת. "אותי זה דווקא כן. קצת." היא קרצה.

"אגם ... בבקשה."

"כמה את רוצה בזה?" היא שאלה לפתע.

"מה את רוצה ממני?"

"בואי," היא אחזה בידך ומשכה אותך אל תוך דירתה, ולפני שיכולת להתנגד הדלת נסגרה אחרייך. "את ממש לא רוצה שאני אבדוק את העניין הזה עם אורן."

היססת. ניסית להבין האם היא מנסה לסחוט אותך. "לא," ענית לבסוף.

"ובכן, אם לא הייתי חרמנית כל הזמן, לא הייתי מבקשת ממנו."

בהית בה, משתדלת לרדת לסוף דעתה. לא היה לך מושג. היא עמדה שם ובחנה אותך, עם חצי-חיוך קטן, עד שלבסוף אמרה, "למה שלא תתנדבי את במקומו?" וראית את ידה מלטפת עצמה, מטיילת דרומה אל כיוון המפשעה.

"את צוחקת," עיניך התרחבו.

"אמרתי לך, אני פשוט מאד מינית לאחרונה. תראי - אורן ממש חמוד, והוא לגמרי הטעם שלי. אני בטוחה שאני הייתי נהנית מזה."

עמדת שם ובהית בה. "אבל ... אגם!"

"נו, זה ייקח ממש כמה דקות. אני גומרת נורא מהר."

"אני אישה. את אישה!"

"זה לא מפריע לי," אגם משכה בכתפיה. "לשון זו לשון. תראי, זה לא כזה סיפור. אני אשב פה בכורסה בסלון וארים את השמלה שלי, ואת תזדחלי בין הרגליים שלי. זה יכול להסתיים מהר מאד, ואז תוכלי ללכת לעבודה. אני מבטיחה שלא אעשה לאורן כלום."

"אגם!" נעצת בה עיניים נדהמות.

היא השיבה במבט שליו, מעט מתנשא; היא באמת ידעה היטב כמה היא יפה. והחיוך הקטן הזה שלה, הבלתי-נסבל. הוא צבט אותך בלב; אולי כי ידעת שהוא מוצדק.

מצאת את עצמך יורדת מטה, כורעת אט-אט על ברכייך. זה הרגיש כמו חלום - זה לא באמת קורה, חשבת לעצמך.

"את כנראה באמת אוהבת אותו," אגם אמרה בשקט, ברכות. לא הרמת את מבטך - לא העזת. הסתכלת ישר, על השמלה שלה, עם הנקודות האדומות הגדולות, שחבקה את מותניה. ידה ליטפה בהיסח הדעת את ראשך, פרעה את שערך, ואז רמזה לך אל עבר הכורסה. היא התיישבה בה בשמלה מופשלת ואת זחלת לעברה. לא שמת לב אפילו מתי הספיקה להפשיל ולהיפטר מתחתוניה; אולי לא היו לה כלל מלכתחילה. בלעת את הרוק שלך. הלב שלך הלם.

היא פישקה את רגליה. היא הייתה מגולחת, ורגליה היו חלקות ודקיקות. מעניין כמה גברים עמדו בנקודה בה את עמדת, תהית לרגע, והבטת בה - שם. הרבה אנשים עושים את זה, אמרת לעצמך. אפילו נשים, לנשים אחרות. זה לא חייב להיות בעל משמעות עמוקה. פשוט תעשי את זה, תעשי את זה ותגמרי עם זה ואל תחשבי על זה עכשיו או יותר. זה יגמר ואז תוכלי ללכת לעבודה ולא לחשוב על מה שקורה בבית. זה רק יקח כמה דקות.

אגם ליטפה את עצמה. התקרבת, והיא הניחה יד בעדינות על ראשך. "קדימה, עשי עבודה טובה," היא לחשה. קרבת אליה, והבל פיך על ירכיה חילץ ממנה אנקה. היא הפרידה את רגליה זו מזו עוד יותר. בהססנות, ובעידוד היד שעל ראשך, הצמדת את שפתייך אל הדגדגן החשוף, ואחר-כך נתת ללשונך לטייל על שפתי הנרתיק מבחוץ, מעלה ומטה, ואז בדפוס אקראי.

"נחמד," אגם אמרה והשעינה את ראשה לאחור. "את טובה בזה. ירדת פעם לאישה?"

עצמת את עינייך. העדפת לא לחשוב על מקומך, על כל מה שקורה סביבך. כל תחושותייך התמקדו במיליוני קצוות העצבים שבשפתייך, בלשון; והריח - הריח היכה בך, עלה בנחירייך ומילא אותך. ידה השנייה של אגם טיילה מטה, והיא אחזה בראשך משני צידיו בעודה דוחקת את פנייך לתוכה, ועד מהרה הפכו האנקות שלה ליותר תכופות ורמות.

לא היה דבר שיכולת לעשות. כרעת שם על ברכייך מולה ונתת לה להשתמש בך. יכולת לחוש שהיא מתקרבת לשיא; ואז פילחה זעקה אחת את חלל הסלון, רמה יותר מהאחרות, וחשת בשריריה מתכווצים. ידיה משכו אותך פנימה, הצמידו אותך אל החור שמילא את פנייך ברטיבות. לא השתנקת, אך הלחץ בו מעכה אותך כנגדה הכריח אותך ללקק ביתר שאת את המיצים שנטפו ממנה וממך.

ואז, באותה הפתאומיות בה זה התחיל, זה הפסיק. היא התנשפה, ואת הרמת את מבטך אליה, מנסה עדיין לעכל את מה שהתרחש ביניכן.

"זה היה מצוין," היא חייכה. "נתראה יותר מאוחר, מותק."

קמת ועזבת מבלי לומר מילה, וחשת בעיניה הנעוצות בגבך בשעה שסגרת את דלת הדירה מאחורייך. היא באמת גמרה מהר.