1.
ישבנו במסעדה ואכלנו את הסושי שלנו. הוא ישב מולנו ושתה סאקה מבלי לאכול דבר. כולנו צחקנו. מיכל שוב סיפרה את הסיפור ההוא בו נתקענו בטיול ברומניה במלון עם שירותים מקולקלים. הוא צחק בעצמו וסיפר לנו על הטיסה האחרונה שלו לטוקיו. היה לו קול שקט, חודר, אבל חיוך נעים. הוא היה גבר נאה, גם אם היה מבוגר מאיתנו בכחמש עשרה שנה. מתחת לשולחן, ידה של מיכל ליטפה את שלי. אחר כך, באוטו, בדרך הביתה, היא שאלה אותי מה חשבתי. אמרתי לה שמכל מי שפגשנו, הוא נראה הכי נורמלי. ידה שוב נשלחה את המפשעה שלי ופתחה את הרוכסן. הפקק באיילון לפתע נראה הרבה יותר נסבל.
2.
חתכתי סלט כשחשתי בזרועותיה נכרכות סביבי מאחור, בעודה מצמידה את שדיה הרכים אל גבי. האטתי את הקצב ועצמתי עיניים, מתענג על התחושה. ידה נשלחת מטה ואוחזת באיבר שלי, שמתקשה בזריזות. ידעתי כמה היא אוהבת את ההתגרות הזאת. "אני כל כך רוצה אותך בתוכי," היא מגרגרת באוזני. באותו הרגע היא ודאי מתכוונת לזה, מחככת את עצמה בי באיטיות מפתה. "כמה זמן עבר מאז הפעם האחרונה? שבוע? שבועיים?" אני מפסיק לחתוך ומתרכז בנשימות שלי. אחד-עשר יום ושמונה שעות, אני רוצה לענות, אבל עוצר בעדי ורק מתמסר אליה.
"אולי בכל זאת אני אזרוק אותך על המיטה ואזיין אותך," אני מחייך מבלי שהיא תוכל לראות זאת.
"אתה יודע שאתה לא יכול," היא מצחקקת. "אסור לך עד המפגש הבא שלנו."
היא אהבה ספרים, ושירים, ואת הכוח שבמלים. הבחירה הייתה מכוונת; היא יכלה לומר אסור לנו, אבל כיוונה אליי. חשתי באיבר שלי מתקשה עוד יותר.
"רק עוד ארבעה ימים," היא לוחשת באוזני, וממשיכה לעסות אותי בעד לג'ינס. "תחשוב כמה טוב זה יהיה כשסוף סוף תתפרק מולנו. אולי הוא אפילו ירשה לי למצוץ לך הפעם."
3.
הוא נהם בעודו הולם את עצמו אל תוכה. תנועותיו היו עמוקות ואגרסיביות, ואף על פי כן עיניו היו נעוצות בעיניה, בעודה שרועה על גבה, והיא השיבה לו במבט עיקש וחדור מטרה לא פחות. החזקתי את רגליה מפושקות למענו. כשניכר שהגיע לפורקן, ידיו נאחזו בירכיה והצמידו את עצמו אליה. איברו פעם בתוכה פעם אחר פעם במשך דקה ארוכה, עד ששכך. הוא מחה את אגלי הזעה ממצחו ויצא, והיא סימנה לי. יכולתי לראות את שאריות הזרע נוטפות מפי הטבעת שלה. שנאתי את החלק הזה, אבל ידעתי שהוא עדיף על האלטרנטיבה. זה היה קרוב לתקופה בחודש בו היא הייתה אמורה לבייץ. כרעתי ברך בין רגליה הפעורות לרווחה, הצמדתי את פי ושלחתי את לשוני קדימה.
4.
היה כמעט בלתי אפשרי לשמוע אותה במוזיקה הרועשת שאפפה אותנו. האולם היה גדוש אורחים שהיו צריכים לצעוק זה לזה. הטקס כבר תם לפני שעה ורחבת הריקודים הייתה מלאה. לא שמעתי אותה עד שלא נגעה בעדינות בזרועי והפנתה את תשומת ליבי למסך הפלאפון שלה. "יש לך חמש דקות," היא הציגה לי את הודעת הטקסט.
זה לא היה מקרי. הוא ידע ששנינו נהיה בחתונה הערב. המוח שלי התחיל לחשוב בקדחתנות. חמש דקות הן בקושי מספיק זמן, והוא ידע כמה מורכב יהיה להשתמש בהן דווקא עכשיו. היא הבחינה בתחילתה של הפאניקה ומשכה שוב בזרועי. "שירותי נכים?" היא הצביעה. לא בזבזתי דקה. נטלתי את ידה ומשכתי אותה. הדלת לא הייתה נעולה - הצלחה. תחבנו את עצמנו אל התא המרווח, מקווים שאיש לא הבחין בזוג שנדחק לתוכו יחד. היא נעלה את הדלת אחריה, ואני הפשלתי את המכנסיים. המפתח היה ענוד לצווארה, והיא הסירה אותו והכניסה אותו אל חור המנעול של הכלובון.
"אתה יודע," היא ציחקקה באופן קצת מדאיג, "אני יכולה פשוט לא לפתוח אותו. אני אוהבת אותך כשאתה ככה, מוכן לכל גחמה שלי. שלנו. מה אתה חושב?"
תליתי בה מבט מעורב של אימה ותחינה. היא ציחקקה שוב. "טוב, זה היה שווה את זה רק בשביל לראות את התגובה שלך. נותרו לך תשעים שניות."
היא סובבה את המפתח. פירקתי את הכלוב בידיים רועדות, ואחת מהן נשלחה לאיבר שהזדקר כמעט מיידית ברגע שכלוב המתכת הוסר. לא הייתי צריך תשעים שניות. היא שלפה את הפלאפון שלה ולחצה על כפתור ההסרטה. "אל תשכח לומר מי הבעלים שלך כשאתה גומר. אתה יודע כמה הוא אוהב כשאני שולחת לו את התזכורות הללו."
5.
כשפתחתי את הדלת לבית בערב, רוב האורות היו מעומעמים. עברו חמישה ימים מאז מיכל נסעה לכנס שלה בארצות הברית, וחיכיתי ליום בו תשוב. הוא כבר ישב על הספה בסלון וצפה בטלוויזיה. כשראה אותי נכנס הנהן מבלי לומר דבר. לא דיברנו בינינו כמעט, גם לא כשהיינו לבדנו. הנחתי את תיק העבודה שלי במטבח, ונכנסתי למקלחת קצרה. כשיצאתי, ערום, הוא רק סימן לעבר הספה השנייה. ניגשתי לכרוע ברך בפניו.
“היא רוצה לראות את הפנים שלך הפעם,” אמר.
הוא התרומם והתיר את החגורה, והניח למכנסיו ולתחתוניו ליפול על הרצפה, לפני שהתיישב בחזרה, ערום ממותניו ומטה. הוא שלח את ידו ושלף את הפלאפון שלו מהתיק שהיה שרוע על הספה לידו. הנחתי את ידיי משני צידיו על הספה ורכנתי קדימה, כשהוא החל להסריט.
“תרים את הראש ותסתכל למעלה, ואל תעצום את העיניים. אנחנו רוצים לראות את המבט שלך כשאגמור.”
6.
היא כרעה במרכז הסלון על ארבע, מתנשפת, בית החזה שלה עולה ויורד בנשימות עמוקות. גופה היה שטוף זיעה וידיה רעדו. כמה אורגזמות חוותה כבר? שש? שבע? היא הפסיקה לספור בשלב מסוים, ורק נתנה לגלי העונג להתפשט לתוכה. האיבר שבתוכה כבר התחיל להתרכך ונשלף מתוכה, על מנת להיות מוחלף בזין חדש וזקור. הוא נזרק על הכורסה, מתנשף, והביט במידה של סיפוק על המתרחש: על הגבר שישב על הספה לידו שעדיין אונן בעצלתיים, מצפה לתורו, ועל זה שהיה עסוק בלפמפם את מיכל כאילו הייתה חפץ או כלבה.
כיסוי העיניים שלה עצר בעדה לראות דבר מהמתרחש, אבל בספק אם הייתה רואה גם בלעדיו. היא הייתה שקועה בעולם אחר, אחד שבו כבר לא היה אכפת לה מי מאחוריה. הייתה לו את ההשפעה הזו עליה, אבל הפעם היא הייתה חזקה ומוקצנת מכל מה שראיתי. הוא אותת לי, ואני זחלתי לעברו ונטלתי את האיבר המתכווץ שלו בפי. יכולתי לטעום את שניהם עליו, את השילוב של הזרע והמיצים. כשהגבר סיים, הוא שוב אותת לי. לא היה צורך במלים. עזבתי אותו וזחלתי אליה, ונשכבתי תחתה. היא הצמידה את עצמה אל פי ונתנה לעירבוביה שהצטברה בתוכה לנזול לתוכי. לא משנה כמה פעמים עשיתי זאת, לא יכולתי להתרגל לסיטואציה. ניסיתי לא לחשוב על זה יותר מדי.
"יום נישואים שמח," שמעתי אותו אומר, ואותה נרעדת וגומרת מקולו העבה ומעצם המחשבה.
