דן כרע על ארבע על השטיח במרכז הסלון. מאחוריו נעמד גבר שני על ברכיו והיה מרוכז בתנועות האגן שלו. דן ניסה להתרכז בכל דבר אחר, אך אי אפשר היה להתעלם מהתנועות ההחלטיות ומתחושת המלאות שפלשה לתוכו. בזוית העין הוא ראה אותן, יושבות לידם על הספה, עם כוסות היין המלאות-למחצה. הראשונה הייתה ג'ינג'ית, גבוהה, בג'ינס וחולצת טריקו צמודים למדי. היא ישבה, רגל על רגל, וצפתה בהם במבט מעט משועשע.
“אני אוהבת לרסן אותו במהלך השבוע. הוא יודע שאם הוא רוצה איזשהו פורקן, זאת ההזדמנות היחידה שלו. אני מוצאת שזה הופך אותו הרבה יותר ... חייתי.”
היא רכנה ונשכה בשובבות את תנוך האוזן של האישה השנייה, שהביטה בהם אף היא, מרותקת, כבכל סוף שבוע. היא לא אמרה דבר כשהג'ינג'ית שלחה את ידה הימנית במעלה ירכה ואל תוך מעמקי שמלתה.
“את יודעת, הוא יכול גם לשמש אותך אחר כך, אם תרצי,” לחשה באוזנה. “הוא נהדר. מחזיק המון זמן, ויהיה לו כוח. גם אחרי שהוא יסיים פה.”
“לא,” קולה של האישה השנייה היה שקט, קטן.
“מה שתגידי, קטנטונת. נראה שהם נהנים ביחד. טוב, לפחות אחד מהם. לכי ותמלאי לעצמך את היין. נראה שכמעט ונגמר לך.”
יותר מאוחר, כששתיהן נכנסו לחדר השינה ביחד, הגבר השני הניח את דן על שולחן האוכל בכניסה לבית, פישק את רגליו וחזר וחדר אליו. אף פעם לא החליפו ביניהם יותר מדי מלים. לא היה להם על מה. לגבר הייתה חיבה מיוחדת למצוא פינות ותנוחות חדשות בכל פעם שנפגשו; כמעט היה נראה שהוא מסוקרן מעיצוב הפנים בדירה. כשגמר, היה זה תוך כדי נהמה נמוכה, כמעט מתגלגלת, בשעה שידיו אחזו בכוח ברגליו של דן, משתקות אותו ומהדקות את שניהם יחד. לא היה בזה צורך. דן כבר הפסיק להתנגד מזמן ממילא, וכעת רק חש ברטיבות של הזרע המטפטף ממנו בשעה שהגבר החליק והלך למטבח להכין לעצמו משהו לאכול.
לפני השינה בחדר האורחים הגבר בחר סרטון בפורנהאב, משהו בנאלי על זוג לסביות, בזמן שטיפס מאחורי דן ושב ושיקע את עצמו בו. הוא גמר לפני הסרטון, התכרבל והלך לישון בעוד שתי הנשים גונחות ברקע מבעד למסך. דן ידע לא לצפות לשינת לילה רצופה. תמיד היה מעיר אותו בשתיים או שלוש, כשהיה חוזר מהשירותים, מוכן לסיבוב נוסף. הם לרוב שכבו על הצד, דן בעיניים עצומות למחצה והגבר ברצף תנועות החלטיות שהביאו אותו לפורקן תוך זמן קצר.
בבוקר, כששתי הנשים נכנסו לחדר, הגבר היה שעון לאחור במיטה במכנסיים מופשלים, ודן ישוב מעליו, בעירום. הגבר נע בתוכו בעצלתיים, וידיו, שאחזו במותניו של דן, דאגו להעלות ולהוריד אותי בתנועות איטיות ומבוקרות. הפעם היה ניכר שהוא לא ממהר. האישה השנייה תמיד התעקשה לצפות בשניהם בבוקר, מוקדם, ובמיוחד בהבעות הפנים שלהם. על פניה שלה היו מרוחים פליאה, סקרנות ומעט רתיעה בעירבוביה. הג'ינג'ית עמדה לידה, והסטרפאון שחובר למותניה התדלדל בין רגליה בחוסר מעש.
“הוא גמר?” השנייה שאלה בקולה הקטן.
“פעמיים,” אמר הגבר. “אתמול אחרי שנכנסתן לחדר, ובאמצע הלילה, כששכבנו על הצד.”
האישה השנייה הנהנה. הג'ינג'ית רכנה ואמרה כביכול אל תוך אוזנה, אך בקול די רם כדי שנשמע את דבריה בבירור.
“הוא נולד לזה, בעלך. את צריכה להיות גאה.”
השנייה הנהנה בעצבנות קלה, והמשיכה להביט בהם מבלי לומר דבר.
ידיה של הג'ינג'ית חפנו את השדיים הכבדים של חברתה בעוד הגבר הגביר את הקצב. “בואי,” אמרה, ומשכה אותה בחזרה לחדר השינה. “אני רוצה לראות כמה תצעקי כשתהיי באותה התנוחה כמוהו.”
