הוא ישב על הכיסא, ערום לגמרי, רגליו מפושקות, והרגיש את האצבעות העדינות הכרוכות סביב איברו נעות מעלה ומטה בחושניות.
הוא ניסה לא לחשוב על הגניחות ברקע, והסיט את מבטו מעט הצידה. היד נעצרה, ועלתה מעלה וסובבה את הכיפה בעדינות. הוא שמע אותה מצקצקת מאחוריו. שוב נכרכו האצבעות סביבו והמשיכו במלאכתן. היא הכירה כל סנטימטר בו וידעה כיצד להביא אותו אל הקצה ולהשאיר אותו שם. הוא יכל לחוש בהבל פיה על אוזנו, ישובה מאחוריו בשמלה הפרחונית שלה. היא לא אמרה כלום, רק התמקדה בו, ווידאה שאינו עוצם את עיניו או משפיל אותן.
הוא ניסה לחשוב על השדיים המלאים והלבנים שלה, על הפטמות הזקורות שחש כנגד גבו, אבל לא יכל להתעלם מהמסך שמולו. המצלמה התמקדה בגבו ובישבנו של גבר שרירי. איברו הארוך היה שקוע כמעט כולו בישבנו החלק של גבר שני, שנשען על ידיו וברכיו על המיטה, ערום, מגולח, חלק, גופו צנום ובהיר ואיברו מתנדנד קדימה ואחורה בחגורת צניעות. לא היה אפשר לראות את פניהם אך היה אפשר לשמוע את הגבר הצנום נאנק. היה אפשר לראות את גופו הנערי נרעד עם כל תנועת אגן של הזכר הראשון, הדומיננטי, שבעל אותו בנמרצות.
היא הגבירה את הווליום כדי לוודא שישמע היטב את הגניחות שבקעו מהמסך.
“אתה רוצה לגמור?” לחשה לו.
הוא לא ראה את פניה, אבל ידע שעל שפתיה מרוח אותו חיוך קטן של ניצחון. היא אהבה להעמיד אותו במילכוד הזה בכל פעם מחדש.
“לא,” אמר, מתנשם בכבדות.
“חבל מאד,” אמרה. “אני דווקא רוצה שתגמור.”
היא הגבירה את הקצב שלה, בתיאום עם התנועות על המסך.
“מעניין. אתה תמיד טוען שאתה לא נהנה, אבל תמיד עומד לך כמו אבן.”
“זה לא הוגן,” התנשף. “את נוגעת בו.”
“זה בסדר,” היא לחשה. “אל תתבייש. אתה יכול להודות שאתה קצת נהנה.”
הוא שתק. זה לא ממש שינה במשהו. היא ידעה שתקבל את מבוקשה, ידעה על איזה כפתורים בדיוק עליה ללחוץ כדי להעביר אותו מעבר לקצה. היא התאימה את תנועותיה לגברים שעל המסך. כשגמר, היה זה כשהגבר הראשון, רחב הכתפיים, נאנק בעצמו וננעץ באחוריו של הבחור שמתחתיו.
הוא נאבק כדי להסדיר את נשימותיו. הוא לא מיהר לשום מקום, וידע שאחר כך תבואנה השאלות. נהנית? גמרת חזק? איך הרגשת? איך זה גורם לך להרגיש, כשאתה חש את ההנאה מהגמירה אבל צריך להסתכל על שני גברים מזדיינים ככה? אתה נמשך לגברים? לא? אולי קצת? אולי קצת יותר מפעם שעברה? איך תרגיש אם גבר אחר יזיין אותך? איך תרגיש אם אני אסתכל עליכם? תהיה מוכן לעשות את זה למעני? אתה תשנא אותי אם אני אעודד אותכם? אתה תשנא אותי אם אני אאונן ואגמור? אם אצלם אותך? אם אשלח לך את התמונות כשתהיה בעבודה, כדי להזכיר לך מה עשית? אתה בטוח שאתה לא נמשך לגברים?
הסקרנות שלה הייתה אינסופית והיא הייתה בלתי נלאית. היא התישה אותו. הוא עצם את עיניו וספר עד עשר.
* * * * *
שוב פעם היה קשור לכיסא. שוב היו האצבעות כרוכות סביב האיבר שלו, נעות. הפעם הן היו עבות יותר, קצת כמו נקניקיות קטנות. קצת גסות יותר. התנועות היו פחות מדויקות. הוא יכל לשמוע את הנשימות מאחוריו, אך הפעם הן היו כבדות יותר, גבריות. הגבר ישב מאחוריו, בדיוק כמו שהיא הייתה יושבת בדרך כלל, וידיו המשומנות חיככו את איברו. הוא היה קשה, אפילו קשה מאד.
שוב נשמעו הגניחות ברקע, אבל הוא לא יכל לראות הפעם מה בדיוק קורה על המסך. איברו של הגבר השני מילא את פיו, והוא הצליח בעיקר לראות את מפשעתו. לא היה לו ממש זמן לחשוב על משהו לעומק הפעם, והוא רק התרכז בנשימות שלו כדי לוודא שהוא מספיק לנשום לפני הפעם הבאה בה הגבר השני ינסה להחדיר את עצמו אל תוך גרונו.
בזוית העין יכל לראות אותה, נעה סביבם. היא החזיקה בידה האחת את הפלאפון וקירבה והרחיקה אותו לסירוגין, דואגת להתמקד בפניו ובאיבר שבין שפתיו. הוא תהה איזה מבט יש לו. ידה השנייה הייתה תחובה בתוך מכנסי הג'ינס שלה, ואצבעותיה היו נעוצות באיבר מינה, נעות פנימה והחוצה בקדחתנות בעוד הרטיבות נספגת במכנס ומכהה אותו.
“אל תגמור בפה, כמו פעם שעברה,” שמע אותה אומרת. “תכוון הפעם למצח.”
הגבר השני הגביר את הקצב. הוא עצם את עיניו. הוא כבר התרגל למפגשים עצמם, אבל ידע שכשהם ילכו והכל יסתיים תתחלנה השאלות שוב. תמיד חשש מהרגע הזה יותר מכל, והוא תהה האם היום יהיה היום בו אחת התשובות שלו תשתנה.
