יום ראשון בבוקר
אכלנו ארוחת בוקר. כלומר, שירי ורענן אכלו ארוחת בוקר; אני ונעמה נמצאנו על ברכינו מתחת לשולחן. יכולתי לשמוע אותה מוצצת לרענן, בעודי מלקק את שירי. רענן ושירי שוחחו מעלינו בנונשלנטיות.
כשארוחת הבוקר הסתיימה, רענן הושיב את נעמה על השולחן, הפריד את רגליה וחדר אליה ללא גינונים מיותרים. עד מהרה זעקות ההנאה הצרופה של נעמה, התחינות שלה שיגמור בתוכה, והנהמות של רענן מילאו את המטבח. שירי שיחקה באיבר הזקור שלי בהיסח הדעת. בשלב מסוים שמתי לב שמרחה חומר סיכה על אצבעותיה וחשתי בהן חודרות אליי אל פי-הטבעת, מעסות את בלוטת הערמונית שלי בשעה שהסתכלנו בזיון ובגמירה בתוך נעמה. ידה הפנויה חלבה אותי והבטיחה שאגמור בו זמנית כשרענן גמר בתוך אשתי מולנו.
"סוף השבוע חלף מהר מדי," אמרה שירי. "חבל שאתם צריכים לחזור למרכז."
"אנחנו נגיע מתי שרק תגידו," נעמה הזדרזה לומר, בעודה משחקת עם הזרע של רענן שנזל מתוכה.
"אני יודעת," שירי אמרה. "ואתם באמת תגיעו. בעיקר את, כלבה קטנה שלי. פעמיים בשבוע, החל מהשבוע הקרוב, כדי לקבל את רענן בתוכך. ואתה, חור," היא פנתה אליי תוך-כדי משפט, "אתה מבין שמהיום והלאה, נעמה היא מחוץ לגבולות עבורך?"
"כן, גבירתי," אמרתי בראש מורכן.
"חור טוב," אצבעותיה של שירי המשיכו לשחק בבלוטת הערמונית שלי מבפנים. "אתה לא תיגע בה, או בעצמך, עד שלא תקבל אישור אחר. אתה במניעה מעתה ועד שאחליט אחרת."
"כמובן," אמרתי והיישרתי את מבטי לפנים.
"הסתכלתי אתמול יחד עם רענן על התמונות הנהדרות שלך ושל נעמה. אני אצטרך לשלוח אותן בקבוצת הטלגרם שלנו. אל תדאגו, זאת קבוצה דיסקרטית, יש בה רק עוד כמה זוגות כמונו. אני חושבת שהם יהנו מיכם."
נתתי לשירי לחדור אלי עמוק, בעוד נעמה ורענן המשיכו להתגפף מולי. שאלתי את עצמי מה עוד טומן בחובו העתיד עבורי, עבור נעמה, ועבור הקשר שלנו. הזין שלי היה קשיח לגמרי.
