מקום לנוח בו

מערכת ההפעלה שלי זוכרת משפטים. ולפני שניות, כשניסחתי את המילה אהבה, בחושבי עד כמה היא חסרה בחיי, המערכת שלי העלתה מהאוב את המשפט"אני לא מאושרת, פשוט טוב לי. וכמה זה פשוט כשזה טוב." רק בגלל שהמשפט התחיל באותו א'. כתבתי אותו לפני כשמונה חודשים. וזה לא מצטייר בעיני ככל כך רחוק. ככל שהזמן עובר המרחקים מתקצרים.

אהבה. לפעמים אני מקנאה במתים אם היו אהובים. אני מקנאה באנשים בודדים שמספרים בגעגועים על אהבה סוערת שהייתה וכבר אינה.

פעם בכיתי המון וזה כאב. עכשיו אני מייחלת לדמעות לזלוג. הן קצת זולגות אבל בהיסוס. פעם היה יותר קל לבכות, היום זה קשה עם כל החיספוס. פעם חשבתי שזה רק העור שיבש ועכשיו זה כבר התפשט לעצמות. לוקח זמן לדמעות לבוא ולהציף שוב את הגוף העייף, הגוף היבש.