"מה למדת היום?" הקול שלה בוקע לכיווני ממעמקי חדר העבודה בנונשאלאנטיות, כשאני חוזר אחרי יום יותר מדי ארוך ונהנה סוף סוף לחלוץ את עול הנעליים מהרגליים שלי.
"אני יכול שוב לשעמם אותך עד מוות עם מילים ומושגים שאף אחד לא מכיר...או שאני יכול לנסות במקום זה לאלתר את אוסף המצרכים האקראי שהבאתי לארוחת ערב מלכותית שנראה מול משהו טוב בנטפליקס, מה את מעדיפה?"
"לא, באמת! אתה אף פעם לא מספר לי מה אתה עושה בימים הארוכים האלו...איך אני אדע שכל התואר הזה הוא לא סיפור כיסוי בשביל משהו אחר לגמרי? אני רוצה לשמוע." הקול ללא הגוף ממשיך להתגרות בי מרחוק, מעורר בי רעיונות ומחשבות שמשכנעות אותי לדחות קצת את ארוחת הערב שאני מדמיין מהבוקר.
אחרי כמה דקות של הכנה בחדר השינה ושתיקה מצידו של הקול המרוחק, אני מרגיש שאפשר להתחיל בשיעור.
"או קיי, את מוזמנת להיכנס לכיתה שלי, אבל אני לא בטוח שזה הולך להתנהל כמו שתכננת". כנראה שהצלחתי לעורר בה לפחות סקרנות גבולית מסויימת, כי די מהר מצטרף אליי לחדר השינה הגוף ששייך לקול המתגרה. היא מחייכת אליי וניגשת לנשק אותי. אני נותן לה להתקרב אבל עוצר אותה קצת לפני שהשפתיים שלה נוגעות בשלי.
"אני לא חושב שזה יעזור לנו בלמידה. המורה צריך קצת דיסטאנס בכל זאת. "
"אווו, המורה קצת קשוח מדי, אבל בסדר. אני מסכימה לחכות. איך תרצה ללמד אותי?" אני מחייך בזווית הפה ומסמן לה להתפשט ולהישכב על המיטה, על הבטן ולפרוש את הידיים והרגליים לצדדים.
"אין בעיה, אבל זאת האחריות שלך לדאוג שלא אירדם בזמן שאני מקשיבה לך. גם לי היה יום ארוך מדי" היא מחזירה התגרות בזמן שהיא מצייתת להוראות שלי ומתגלגלת מולי על הסדינים לתנוחה המבוקשת.
אני מתיישב לידה ומעביר ליטוף עדין וארוך מהשיער שלה, דרך העורף, מרפרף על הישבן ועד לכפות הרגליים השובבות שלה. היא מתקמרת למגע שלי ואני מפריד את שתי הרגליים שלה וקושר כל אחת לקצה אחר של המיטה. אחרי שאני מסיים ובזמן שאני קושר את שתי ידיה יחד לראש המיטה בצד השני, אני מסביר לה את נהלי השיעור.
"בגלל שאני מכיר את החומר ויודע שהוא לא יחזיק בפני עצמו את הקשב שלך- אנחנו הולכים להשתמש בעזרי למידה. לא משהו מתקדם מדי, אבל אנחנו נצטרך למקד את תשומת הלב שלך איכשהו ולתת לך אינצנטיבה לזכור." היא מסתפקת בגרגור תגובה חתולי ואני מושיט את היד לעבר הספנקר האהוב עליי, נותן למגע המרפרף שלו להחליף את מגע הידיים שלי על הישבן שלה.
"אני חושבת שאתה לא מבין מספיק טוב את הקונספט של חינוך אנגלי בהקשר שלנו. אתה צריך לבחור משהו שאני פחות נהנית ממנו בשביל להעניש אותי." היא ממשיכה להתגרות בזמן שהיא מנצלת את חופש התנועה היחסי שאיפשרתי לה בקשירה ומכניסה את הברכיים שלה מתחת לבטן, כך שהישבן שלה מתרומם מעלה בפניי לגישה נוחה. הפעם תורי לגרגר בהנאה. אני מוסיף עוד אמצעי מיקוד בצורת צעיף שאני קושר סביב העיניים שלה כך שיהיה לה יותר קל להתרכז בקול שלי.
"אולי את צודקת, אבל נתחיל בזה שתתמקדי בלהקשיב ולענות על השאלה שתגיע בסוף כל קטע". אני נושך לה את האוזן בעדינות וצולל אל נבכי הקונספט המופשט ולא בהכרח רלוונטי שבו התעמקתי רב היום. אחרי כמה דקות אני עוצר ושואל אותה שאלה פשוטה על החומר. היא עונה תשובה נכונה- כמובן. אני לא יכול שלא לחייך לשמע ההפתעה שלה כשאני מנחית את השוט על הישבן שלה בתגובה.
"היי! הבנתי בדיוק את מה שהסברת. אין מצב שטעיתי".
"את צודקת לגמרי, מתוקה שלי. הפרס שלך על תשובות נכונות היום הולך להיות הצלפה...כמו שאת אוהבת. עם כל שאלה שאשאל, המספר יגדל בהתאם."
"אוקיי...אז בלי עונשים?"
אני מתעלם באלגנטיות וממשיך בחומר. כשאני מגיע לשאלה השנייה אני מקשה עליה, אבל הגאונה שלי לא מאכזבת אותי ועונה גם עליה נכון, אפילו בלי הרקע שהיה נדרש בדרך כלל בשביל לענות על שאלה מקצועית כזאת. אני מנחית עליה שתי הצלפות, הפעם חזק יותר. היא נאנחת קלות כשהשוט שלי נוחת עליה והישבן שלה מתחיל לקבל גוון מחמיא במיוחד. כשאני מגיעה לשאלה השלישית, אני מקבל הרגשה שהפעם היא טועה בכוונה בשביל לבחון אותי, אבל מוציא לפועל את העונש המתוכנן בכל זאת. היד שלי מלטפת את הירכיים האחוריות שלה ומטפסת ביניהן אל החום שבין הרגליים שלה. הרטיבות שם משמחת אותי ואני מתחיל להניע את האצבע שלי מסביב לדגדגן.
"אם זה העונש שלי, יש לי הרגשה שאני לא הולכת ללמוד כלום היום." היא פולטת בין אנחה לאנחה, בזמן שאני שותק ומגביר קצת את הקצב לרמה שאני יודע שהיא הכי אוהבת. קצב האנחות שלה הולך ומתגבר והיא מזיזה את הגוף שלה בשביל להתאים את עצמה לתנועה שלי...ואז אני מפסיק.
"מה דה פאק?! תחזיר את היד שלך לשם. היי!" היא מזיזה את עצמה מצד לצד ומחפשת את היד שעשתה לה כל כך טוב לפני רגע. אני משועשע, נותן לה לשמוע את זה ואז וממשיך לחלק הרביעי של השיעור. אני שואל אותה שאלה גבולית והיא טועה, כנראה שוב בכוונה. היד שלי חוזרת לנקודה שבה היא הפסיקה. אני נותן לה להתחכך באצבעות שלי ואז מתחיל להניע אותן בקצב הנכון. אחרי כמה דקות אני מרגיש שהיא מתקרבת ומושך את היד שלי חזרה, משאיר אותה לגנוח בתסכול ולרטון בזמן שהירכיים המנצנצות שלה שוב מחפשות לשווא את היד שכבר לא נמצאת באיזור. אני ממשיך לחלק הבא של השיעור ובסופו היא נוקמת בי עם תשובה מדוייקת כמו שרק היא יכולה לשלוף.
אני מתגמל אותה בשלוש הצלפות חזקות בהיקף הישבן שלה ומסמן לעצמי את האיזור שאני רוצה לראות צבוע בסוף השיעור. אנחנו ממשיכים במשחק התגמולים ההדדי הזה עד שכל העיגול שסימנתי מאדים כמו שאני אוהב ואז אני מרגיש מוכן לשלוף שאלה שאין לה שום דרך לדעת את התשובה הנכונה עליה וצוחק בתגובה לנסיון היצירתי שלה.
"אולי נשנה קצת את העונש?" היא מבקשת בקול התמים הזה שלה שאני אף פעם לא יכול לסרב לו.
"אוקיי." אני מתיישב מאחוריה. היא מרימה את הישבן שלה למעלה ונמתחת לכיווני כדי לאפשר לי גישה נוחה. בתגובה, אני מושיט קדימה את הרגל שלי ומממקם אותה בפסיביות בין הרגליים שלה כך שיתאפשר לה להתחכך בה. היא מופתעת בפעם השלישית היום וזה נותן לי סיפוק גדול.
"אוף, זה לא מה שהתכוונתי" היא מסננת, אך מבינה בהכנעה שצריך להסתדר עם מה שיש. הסיפוק שלי הולך וגדל כשהיא מתחילה להניע את עצמה על הרגל שלי, יותר ויותר באסרטיביות. אני נשען אחורה על הידיים שלי בנינוחות ומתמוגג למראה הנזקקות שלה כשהיא מוותרת על כל הריסונים וההגנות שלה ורוקדת בפראות עם כל הגוף על הרגל המושטת שלי.
"למרות שזה כל כך עושה לי את זה לראות אותך מניחה בצד את כל התחכום, ההחזקה והמורכבות שלך בשביל להימרח ככה על הרגל שלי כמו כלבה מיוחמת, אני יותר מדי אוהב את המח שלך בשביל לוותר על החלק האינטלקטואלי שהתכנסנו כאן בשבילו." אני לוקח שוב את השוט ביד, ומתחיל לירות בקצב עולה שאלות נוספות על החומר הנלמד, כשבכל פעם שהיא מתעכבת בתשובה אני מרחיק קצת את הרגל, מאלץ אותה לענות בשביל לקבל אותה שוב. כשאני מרגיש שהיא מביאה את יכולות המולטי-טאסקינג שלה לרמה המקסימלית ומפלצת המח-כוס שנוצרה מול עיניי מגיעה לשיאה, אני מתרצה מספיק בשביל לסיים את השיעור.
"את תלמידה מצטיינת ואני מרשה לך לגמור". היא לא צריכה יותר מכמה שניות ותנועות ממוקדות בשביל להתחיל לרטוט ולהתפרק מהנאה , גלים של עונג מרעידים אותה עד שהרגליים שלה לא מחזיקות אותה יותר והיא קורסת בבלאגן של רטיבות על הרגל שלי. אני משנה תנוחה ונשכב לידה, אוסף אותה אליי בחיבוק אוהב ומאפשר לה להירגע אל תוך החיק שלי. כשהיא חוזרת לעצמה אנחנו משלימים את הנשיקה החסרה מתחילת השיעור. זמן טוב להיזכר בתכנית המקורית שלי מתחילת הערב ואני הולך להכין לנו את הארוחה טעימה בזמן שהיא מתאוששת לה על המיטה מהשיעור.