על השליטה

"תאהב אותי

באלימות כזאת

שתשאיר בי סימנים

תשאיר בי משהו

כשאנחנו משתנים"

תודה לעולם על דניאלה ספקטור. השילוב בין הומור וקלילות לאופל ועומק, הפשטות בהגשה והמורכבות במסרים...כל כך הרבה מהשירים שלה הם בו זמנית נגישים ומדברים על חוויות  אוניברסליות וגם הכי אישיים וגורמים לך להרגיש כאילו היא ואת.ה האנשים היחידים שחושבים שאת המחשבות האלו בעולם כולו כרגע. זה מתכתב מאוד גם עם התמה החוזרת של הפער בין מה שנראה כלפי חוץ למה שמוסתר בפנים. אה וכמובן, הקריצה הבדס"מית המזדמנת (כמו בשיר המקושר למשל).

אני חושב שהיא ז'אנר בפני עצמו  במוזיקה בעברית, למרות שגם יוצרים באנגלית שמעבירים, לדעתי, תחושות וחוויות דומות, כמו למשל  Trespassers William או The XX (שמגיעים להם פוסטים ייחודיים משלהם בהמשך), חסרים קצת את האמביוולנטיות המשתעשעת שעוברת מהשירים של דניאלה בדרך כלל.

כשאני חושב על זה יותר לעומק, אמנם כל שיר שלה הוא קצת שונה אבל האיכות המתמשכת נובעת ממשהו 'סימן שאלתי' בגישה שלה. גם במילים וגם במנגינה יש התפתלות ומעברים שלא מכריזים או מקבעים שום דבר, אלא מעלים הצעות מעוררות דמיון ומחשבה ואז מטילים ספק באותה הצעה עצמה ומשאירים לך מערבולת של מחשבות ורגשות שאפשר לקחת לאן שיתחשק. כמו בכל יצירת אמנות נוגעת...שאלות תמיד יותר חזקות מתשובות.