ז'קי ומומו מהתקווה

מוקדש לאהובה שלי, שביקשה שאמשיך לכתוב את זה.

הפרק הקודם: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=36869&blog_id=14011

1988
כל הלילה ההוא וביום שלמחרת לא הפסקנו לגעת. הרגשתי איתה כאילו אני נוגע באישה בפעם הראשונה בחיי. פתאום זה לא היה לזיין כוסית, פתאום הייתי מאושר מהגמירות שלה והתייחסתי אל שלי רק כאל תוספת באושר הזה. כשהיא נרדמה מותשת אחרי שעות של זיונים, לא רציתי לישון למרות התשישות שהרגשתי בעצמי. רציתי רק להסתכל עליה ולחבק אותה. בפעם הראשונה בחיי רציתי לתת לאישה את כל מה שיש בי.

שעתיים אחרי הערתי אותה עם שקשוקה למיטה ומיץ תפוזים שסחטתי בעצמי. הייתה לה דירת סטודנטים של חדר וחצי, עם צבע שהתקלף מהקירות ודוד שנזל. אבל למרות העליבות, הדירה הייתה מסודרת למופת. לקחתי מהאגרטל שהיה על הכוננית מול המיטה פרח לבן וגדול, והנחתי על המגש ליד הצלחת שהבאתי לה למיטה.

בפעם הראשונה בחיים שלי הייתי מאוהב, ועדיין לא ידעתי את שמה.

מתוקה שלי, קראתי לה להתעורר, הגיע הזמן לארוחת בוקר.
ליטפתי לה את השיער, נישקתי את הלחיים והרגשתי הכי מאושר בעולם כשהיא חייכה אל ההתעוררות ושלחה אליי זרוע מחבקת ומלטפת.

אני הולך לצבוע לך ת'דירה, אמרתי לה, ודרך אגב, קוראים לי רוני.
אני לא מגלה איך קוראים לי לפני נשיקת הבוקר, וזה אומר שתחכה בסבלנות עד שאוכל ואצחצח שיניים, היא צחקה.
אי אפשר להפוך את הסדר? שאלתי, שקודם אני אקבל נשיקה ואז תאכלי? שם אני כבר אמציא לך, סמכי עליי, אני מביא לך שמות ישר מהשרוול, זהבית, כוכית, כוכבית... רק תבחרי אחד ואני מאמץ אותו על המקום.
כוכבית? בחיי שאין בך טיפת בושה. אני נראית לך הטיפוס הפרחי של כוכבית? אני נראית לך אחת שמוצצת בזמן שהיא לועסת מסטיק?
לא ממי, כשאת מוצצת את מתרכזת במה שאת עושה, צחקתי והצטמררתי כשנזכרתי בשפתיים שלה על הזין שלי בלילה.
מממ, עשו לך טוב השפתיים שלי? היא שאלה במבט הטיזרי-חתולי שלה.
תפסיקי או שלא תספיקי להגיע לארוחת הבוקר כשהיא עוד חמה. איימתי רק כדי לשמוע שוב את הצחוק המתגרה שלה.
אז מתי אתה מתחיל? היא שאלה.
מתחיל במה? לא הבנתי.
מתחיל לצבוע.
שנייה אחרי שאני מביא לפה ת'מזוודה ות'גיטרה. עניתי.
ככה אתה עובר לגור עם בחורה שמוצצת בלי מסטיק ולא אומרת לך את שמה?
כן. עניתי.
אוקיי, אז נאכל וניסע לארוז אותך. היא אמרה וטבלה את החלה בשקשוקה.

ככה עברתי לחיות איתה. למחרת התחלתי לשפץ את הדירה שלה שהפכה לדירה של שנינו. היא עדיין סירבה לומר לי את שמה. ככה יותר מדליק לי להזדיין איתך. היא הסבירה. אבל כשהיא יצאה למחרת לעבוד במערכת עיתון העיר, חרשתי את פח האשפה שלה רק כדי לגלות על אחת המעטפות שהושלכו לתוכו, שקוראים לה שירלי.

1991
הלילה הראשון בכלא הכי מפחיד. פתאום אתה קולט שכל מה שהכרת נגמר. אתה מרגיש יתום גם אם יש לך משפחה. בכלא, אין לך אבא או אמא. זה רק אתה והכוח שאתה מחזיק בשרירים ובראש.
תיכנס, תתפשט לבדיקה, תתכופף, תפתח רגליים, תרפה ת'שרירים של התחת בשביל הבדיקה החודרנית. אתה נקי, עכשיו לך נגב ת'תחת ואלה הבגדים שלך מעכשיו. אם תהפוך לאסיר מצטיין תקבל בחזרה ת'בגדים שלך. בגדים הם פריוולגיה בכלא. ביקורים הם פריווילגיה, שיחות טלפון הן פריוולגיה, ואתה תגלה שאפילו שינה על הרצפה בתא שיש בו עוד עשרים גברים נחשבת לפריוולגיה לעומת השינה בבידוד שאיתה תתחיל אצלנו.
למה בידוד? שאלתי.
בשביל שנכיר ת'סחורה. ענה לי זיקו כהן, הסוהר שהיה מקבל את האסירים החדשים ומחדיר בהם אימה ומשמעת. לפחות בבידוד תוכל לשמור על התחת שלך לאיזה חודש. אחר כך תצליח לשמור עליו רק אם תהיה מספיק חזק. אתה נראה לי ילד, אבל עם שרירים. אז מי יודע, אולי תצליח להגן על עצמך.
שיהיה לך ברור שאני אעדיף למות או לחסל את מי שיתקרב לי לתחת. הבהרתי לו.
תירגע ילד, הוא אמר, יש דברים יותר גרועים מזיון בתחת.
לא יכולתי להעלות בדעתי דבר שיהיה לי גרוע יותר מלאבד את שירלי ולקבל בתחת בו זמנית.

הבידוד. חדר באורך שני מטר על מטר אחד. אין בו מיטה, אין ארון, אין טרנזיסטור. רק תא מזויין ודלת שנפתחת שלוש פעמים ביום כדי להכניס לך אוכל. אחרי יומיים אתה קולט שיורד לך דם מפרקי האצבעות מרוב אגרופי תסכול שאתה דופק בקירות.
אחרי שבוע אתה כבר לא דופק אגרופים והאצבעות מחלימות כשאתה שוכב מיואש על הרצפה ומנסה להיזכר בפעם האחרונה בה חיבקת אותה.
שבועיים אחרי העבירו אותי לתא אחד עם עוד עשרים מורשעים. בשבועיים האלה הורדתי שבעה קילוגרמים מהמשקל. הרגשתי שאני נחנק, שאני רוצה לצרוח, שאם מישהו רק יתקרב אליי אני אכנס בו במכות רצח של יאוש. רק שירלי הייתה לי בראש, שירלי והחיבוקים שלה בלילה. שירלי והצחוק שלה, שירלי והדמעות.

2010
אני יודע שעולם שונה לגמרי מזה שהורגלתי לו מחכה לי בחוץ. בשנה שנכנסתי לכלא סובארו הייתה המכונית הנמכרת ביותר, מחשבים ביתיים עם הארד דיסק של חצי מגה נמכרו בשלושת אלפים שקלים, ואת היית ילדה בת עשרים שסוף סוף התחילה לגעת איתי בחיים שיש בהם טוב.

תשע עשרה שנים לא יצאתי לחופשות מהכלא. יכולתי, אבל סירבתי. ידעתי שאם אצא אלך לחפש אותך. ידעתי שאני חייב לך אפשרות להתחלה חדשה, אמיתית, כזו שאין בה זכרונות.

לפעמים קראתי לך ילדה שלי, קטנה שלי. זה היה קורה כשהמסכות היו נופלות משנינו, כשהרשית לעצמך להתכרבל עמוק לתוכי, כמו תינוקת. הייתי מערסל אותך, מלטף לך את הדמעות, מחייך אותך בנשיקות שלי, בשטויות שהייתי אומר כדי שתצחקי.

ילדה שלי, כמה שאני מתגעגע. אהבנו לשחק יחד משחקי תפקידים, אהבתי לפתות אותך כל פעם מחדש בדמות אחרת. הייתי נטרף כשמיענת להתמסר לי בהתחלה, כשבמילים שלי הייתי ממוסס את ההתנגדות שלך. כל פעם מחדש הייתי לוקח אותך, כל פעם מעניק לך ולי ראשוניות. טעימה אחרת של סקס שיש בו אהבה.

לפרק הבא: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=43114&blog_id=14011

בימים שהנשמה עזבה תבית של ז'קי לא יכולתי לכתוב למה גם הכפרה עזבה תבית שלנו. באמא שלי לפעמים אני חושב ששתי הבחורות של המלכים של התקוה מתאמות ביניהן מתי לביא אותה בג'ינון כל אחת למלך שלה ושתיהן בו זמנית. אבל אם רק אחת מג'ננת תמלך שלה, אז המלך של השנייה עוזר בעצות לרגיע. אבל מתי ששתיהן מחליטות לג'נן אותנו יחד, הלך עלינו והלך על התקוה. אפילו מזל ישר מתחבאת מתחת לבצק של המלאווח של יום רביעי.

בקיצור, לא כתבתי כל הזמן למה מרוב אדום שראיתי בעיניים אפילו תאותיות של המקלדת לא הצלחתי לראות. וגם לא היה עוזר לי לראות תאותיות למה מהעצבים שברתי תמחשב ועכשיו אני כותב על אחד חדש שקניתי מויקטור מרחוב הרצל, שמוכר מחשבים חדשים מהוצאה לפועל בחמש מאות שקל.

ועל מה הייתי עצבני? על הכפרה. למה ככה בלי לשים לב כבר סגרנו שנה יחד, ואמא שלי, אפילו שמאז שהיא הייתה אצלנו נתנה כבוד לאישה שלי למה היא יודעת שאם היא לא תתן אני לא יביא לה לא חלות ולא נישוקים וגם לא נכד. ואפילו שהיא מביאה כבוד לכפרה למרות שהיא יודעת שהכפרה לא יודעת להכין קוסקוס לשבת וקונה כל שישי ממזל, ואפילו שהיא לפעמים עוד שואלת אם הכפרה מנקה תאבק מהמנורות וכל פעם אני צריך טיפה לשקר לה, אפילו שכל זה קורה, היא רוצה לראות מהבן שלה נכד.

וגם אני, באמא שלכם לא נהיה צעיר. עוד מעט אני כבר בן 37 וזה גיל שאחורי שגבר ביסס תעצמו בתור המלך של הפשע של התקוה, הוא צריך לתחיל לסדר לעצמו את הדור הבא.

הקיצור אני במיטה עם הכפרה ואני מלטף אותה והיא אותי, ושנינו ככה בסבבה של הסטלבט של אחורי או לפני שעולה שוב פם עשן מהסדינים, ואני מביא לה אותה בכפרה שלי, מתי נתחתן?
והכפרה צוחקת ושואלת אותי מה נהיה לי שפתאום שוב אני רוצה לתחתן איתה אחורי שהמזימה של האירוסין לא יצליחה לי.
כפרה, אני אומר לה, באמא שלך, אני בחור רציני שרוצה לבנות משפחה עם הבחורה שלו ולעשות איזה ג'וניור אחד ואיזו ברבי קטנה שיעשו לו שמח בנשמה.
והכפרה צוחקת עוד פם ואומרת לי אבל מומו, אהוב שלי, אמרתי לך שאני לא אישה שחונקים אותה בטבעת, אני אישה שחייבת את החופש שלה.
חופש חופש אני מביא לה, אבל גם את לא נהיית צעירה. את לא רוצה ילדים?
אני לא יודעת אם אני ארצה ילדים או שלא, היא מביאה לי, אבל גם אם כן זה לא מחייב אותי להתחתן ובטח שלא ארצה ילדים בעשור הקרוב.
תשמעי ממני כפרה, אני עושה לה, עד עכשיו שיחקתי תמשחק שלך אבל כמה שאני אוהב אותך וכמה שאת זורמת לי בדם כמו שכל הנחלים בארץ זורמים לים, ככה אני רוצה ליות בקשר עם בחורה שתראה במלך של התקוה תעתיד שלה.
אני מצטערת מומו, היא עושה לי בחזרה, אבל אני לא מתכוונת לכבול את עצמי אליך. כל הכייף שלי זה לדעת שאני איתך רק מאהבה ולא כי אני חייבת.

נהיה לי עצוב מהמילים שלה, למה כמה שני שמח שהיא איתי מבחירה אני רוצה גם כן שהיא תבחר לעשות איתי תילדים שלה, ופתום יבנתי שזה כנראה לא הולך לקרות.

הקיצור חצי לילה לא ישנתי ורק חיבקתי אותה וליטפתי לה תתלתלים ונישקתי לה תעורף ככה שהיא זזה כמו חתולה מתוך שינה, ואני מנשק ומחבק אבל אני מרגיש כאילו יש לי בלב משקולת של עופרת שמטביעים איתה גופות בירקון. ואז יחלטתי שאני חייב לעשות מעשה למה ככה הכפרה עוד תמשוך אותי עשר שנים, ובסוף מרוב שהזרע שלי יתייאש מזה שכתוב אין כניסה על הדרך לביצית שלה, בסוף הוא לא ימצא תדרך גם כשכבר יהיה לו מותר.

על הבוקר כשהכפרה הלכה לעבודה קראתי לחמש בחורים ואמרתי להם לתחיל לארוז תכל הבית. בינתיים הלכתי ושכרתי לכפרה דירה בבבלי ועד שלוש בצהרים כל הרהיטים שלה כבר מילאו תדירה. יבאתי בחור מרב בריח שיחליף תמנעול בדלת, ושמתי מעטפה עם פתק שיש עליו תכתובת החדשה שלה ותמפתחות בחריץ של הדלת. אחורי זה לקחתי תאופנוע ונסעתי לאמא שלי, למה אמרתי לעצמי שאני מעדיף לא לראות תפנים של הכפרה מתי שהיא מבינה שאני מתכוון ברצינות לזה שאו שהיא תהיה האישה שלי עד הסוף או שגמרנו.

הקיצור, בלילה אני חוזר הביתה וישר נכנס למזל ששמתי אותה מראש בכוננות עינית, בשביל שהיא תציץ מהדלת שלה על חדר המדרגות ותספר לי מה קרה שם. ומזל מספרת לי שהכפרה עמדה איזה עשר דקות בחדר מדרגות ויסתכלה על הדלת ועל המפתח שישארתי לה, ואז שהיא ניגבה איזו דמעה שירדה לה בטעות מהעין ולקחה מונית והלכה.

אני שומע ונקרע לי הלב, ואני נכנס לבית ורואה כמה הוא ריק ואיך הבושם שהכפרה הייתה שמה עליה בשביל שאני יקרע ממנה תבגדים מרוב חרמנות גם כן איננו, והכי גרוע אני רואה שהכפרה לא בבית ואין תחיוך שלה, ואין תעיניים שלה שמסתכלות עלי במבט שאומר לי תתאמץ ואני יהיה שלך, ומרוב שכואב לי בלב אני שובר תמחשב שלי ותרהיטים שכן נשארו למה אין עליהם תדברים של הכפרה.

מהרעש ז'קי בא וסיפר לי שהנשמה עזבה תבית גם כן. ושנינו מבואסים ושותים עראק עם מאזות קטנות, אבל אין לעראק טעם ובא לנו להרוג מרוב שכואב לנו בלב.

אז אני מתקשר לבית זונות שיש בהרצל ואומר להם לשלוח אלינו שלוש בחורות אבל תהכי יפות שיש להם למה אם לא יפות אני שולח אותן בחזרה. ואחורי רבע שעה עומדות לנו בדלת שלוש כוסיות שרק אתמול עשו עליה ציונית מרוסיה של ברית המוצצות לשעבר, ואלה ישר בלי לבזבז זמן מתחילות לעשות לנו סטרפטיז ולמצוץ אחת לשניה תבז'ז'ים שעשויים מסיליקון, אבל אני מסתכל על ז'קי שמסתכל עליי ושנינו קולטים שגם אם היו משכפלים לנו את אנג'לינה ג'ולי שלוש פעמים בעירום מולנו לא היינו נוגעים בה.

אז אני משלם לבחורות ואומר להן ללכת למשיך תמציצות במקום אחר ושנינו יורדים לקפה של ציון לשתות עוד עראק עד ששנינו נופלים שיכורים למה כל העראק בבית נגמר.

ככה עוברים שלוש ימים, ואחורי שלוש ימים אני מתלבש יפה, עולה על האופנוע ונוסע לבית החדש של הכפרה.

אפילו שיש לי מפתח לדירה שלה אני מצלצל בדלת למה אני רוצה לשדר לה שני מכבד תפרטיות שלה. והכפרה פותחת לי תדלת והיא לבושה בפיז'מה השחורה שקניתי לה לפני חודש שמתאימה לקיץ וחושפת את כל מה שפינטזתי עליו שלוש ימים, אבל עכשיו אני לא יכול לגעת בה למה היא מסתכלת עליי במבט של עצב וכעס, והמבט שלה אומר לי ששברתי לה תלב.

תביאי לי ליכנס? אני שואל והכפרה זזה ונותנת לי ליכנס לה לדירה.
איך אתה מעיז להראות את הפרצוף שלך אצלי בבית. הכפרה שואלת, למה באת?
כפרה שלי, אני אומר לה, אני אוהב אותך כמו שלא אהבתי בחורה בחיים שלי. מה שתבקשי אני יעשה בשבילך, אבל הייתי חייב שתביני שעם המשחקים שלך את משחקת בחיים שלי. אני מוכן לחתום לך על חוזה שמתחייב לתת לך את מה שתבקשי אם נתגרש. אני מוכן לחתום שנתגרש אם וברגע שתבקשי לתגרש, אבל חיים שלי, אני רוצה אותך איתי לכול החיים, אני רוצה שתהיי האמא של הילדים שלי, וככה אי אפשר להמשיך.
אני לא מבינה למה אתה חייב להרוס הכול, אומרת לי הכפרה, אתה יודע שעד שהיכרנו החלפתי גברים כמו שמחליפים גרביים. שכנעת אותי לבוא לחיות איתך, גרמת לי לרצות להישאר איתך, ליהנות מהחיים איתך, למה אתה חייב להרוס?
למה שגבר ואישה זה לא רק לזיונים, אני מסביר לה, למה שאלוהים עשה אותנו כמו שאנחנו בשביל שיהיו לנו גם ילדים שימשיכו אותנו. את לא רוצה שיהיה לך ילד?
אני לא רוצה ילד שיגזול ממני את החירות שלי. היא עונה לי.
כפרה, הילד לא יפריע לך בעבודה, ולא יפריע לך להמשיך לבלות וליהנות, אני מבטיח לה, יש לנו מספיק כסף בשביל שתהיה לו מטפלת, ואני הרי עובד בעיקר בלילה אז ביום אני אשמור על הילד בזמן שאת תעבדי בעבודה שלך. חיים שלי, אני רוצה שתהיה מאושרת, אני לא רוצה לבוא ולחרב לך תחיים עם החלומות שלי. אני רק רוצה שהחלומות של שנינו יפגשו.

ואני מתקרב לכפרה ומחבק אותה, והיא רגע מחבקת אותי ואז מעיפה לי סטירה.
ואיך העזת בכלל לעשות לי את התרגיל עם הדירה הזו? היא שואלת ואני נושם עמוק למה אף אחד לא מוריד סטירה למלך של התקוה ונשאר חי, אבל זותי האישה שאני רוצה לחיות איתה תחיים שלי אז לא כדאי שאני יחרב לה תחיים בתגובה שלי.
כפרה שלי, הייתי חייב להראות לך שני רציני, אני מסביר לה. אבל רק תגידי כן ואני בתוך שעה מחזיר תכול הרהיטים שלך לבית שלנו ונפטר מהדירה הזו.
ואני אומר לה ומחבק אותה ולנשק לה תשיער ותלחי ולאט לאט גם כן תשפתיים שלאט לאט נפתחות עם הטעם הכי טוב בעולם אל שלי.
אתה קונה ריהוט חדש שאני בוחרת. היא אומרת לי, הוצאת את הרהיטים שלי מהבית אז עכשיו תשלם על ריהוט חדש.
מה שתרצי, אני צוחק ומנשק אותה עוד, אבל לפני שתזרקי תמיטה שלנו תביאי לישון עליה עוד פם אחת איתך. ואני מרים תכפרה בידיים שלי שיתגעגעו להרים אותה ולוקח אותה למיטה.
אחורי ששנינו נרגעים מהגעגוע של השלוש ימים היא מסתובבת אליי ואומרת לי. מומו, אני חוזרת אליך כי אני משוגעת עליך לא פחות משאתה עליי, אבל אני עוד לא מתחתנת איתך. אנחנו קובעים שנחייה יחד עוד שנה בלי חתונה ובלי ילדים, ואחריה, אם אחליט שאני רוצה להמשיך איתך - נתחתן.

באמא שלי, אני מספר לכם אבל זה לא לפרסום. מרוב שתרגשתי יתחלתי לבכות לה והיא מחבקת אותי ושמה לי תראש בשדיים שלה שיום אחד הילדים שלנו ישתו מהם, וישר מהמחשבה הזותי נגמר לי הבכי ויתחלתי לשגע תכפרה שלי עוד פם למה לא מספיק לי שרק התקוה תשמע שהמלך עושה למלכה שלו טוב, צריך שכל הארץ תשמע.

כולנו מכירים ת'קטע. אנחנו בנויים על מטרות. על יעדים. עד לצבא אנחנו עוד מביאים אותה בסטלבט, אבל שם אנחנו לומדים שהעולם מתחלק למטרות ולמי שכובשים אותן. לרוץ, לאכול בוץ, לחרבן בשיחים אבל להמשיך עד שהמטרה נכבשת. ובדרך לא לוקחים שבויים - יורים בהם, למה הם מכבידים על התנועה.

ככה אנחנו לומדים בצבא ואחר כך מיישמים בחיים על עסקים, ובעיקר על מי שמדליקות לנו ת'כל הגוף בפנטזיות עד שאי אפשר יותר לעבוד בלי לחשוב עליהן.

את מי שעומד לנו בדרך, אנחנו מסלקים. וכל הדרכים כשרות בדרך לכיבוש הלב של זו שאנחנו רוצים. נלקק לה, נחמיא לה, נשקר לה, נספר לה שאנחנו רק רוצים להיות חברים שלה, ונהיה החברים הכי טובים עד לשניה שנגלה את את הפתח שדרכו נוכל להסתנן.

ככה אנחנו, זו מלחמת השרדות ורק החכם מנצח. בין המילים שמבטיחות כבוד נכניס גם כמה שילטפו לה את האגו. נהיה הכי שנונים. אחר כך ננוח, אבל קודם נכבוש.

ולא חשוב בכלל אם מדובר באישה חכמה או טיפשה, במלכה או בשפחה, הטקטיקה היא תמיד אותה הטקטיקה. את רוצה רק חברות? סבבה, אני אהפוך לחבר הכי טוב שהיה לך בחיים, אבל תדעי שזה לא בגלל שאני בוחר בזה. לא, זה בגלל שאני (אעלק) מכבד את הקשר שלך. אבל באמא שלך, תזכרי תמיד שאני כאן בשבילך ומוכן להיות הרבה יותר ממה שאני עכשיו בשבילך.

זה נשמע כאילו החיים שלנו בנויים רק ממלחמות, מייעדים וממטרות, אבל זה הרי הרבה מעבר לזה. אנחנו משתמשים בכלים שיש לנו כדי בסך הכול להשיג את זו שהתאהבנו בה.

עכשיו, מהצד השני של הכוונת נמצא מי שכבר הגיע אל המטרה. מי שמאוהב באותה האישה, מי שהוא בן הזוג שלה. הוא יודע שאסור לו לרגע לנוח, להתבטל, לקפוא על שמריו. הוא יודע מה יש לו בידיים, הוא יודע שכל מניאק שרק נושם לידה רוצה אותה לעצמו. אז הוא שומר. אם הוא היה יכול הוא היה מכניס את כל הגברים לתא הקפאה ואז יוצא איתה לסיבוב קניות בשביל השקט הנפשי שלה. אבל הוא לא יכול אז הוא דרוך, כל הזמן. הוא מקשיב למילים שאומרים לה, מחפש כפלי משמעויות, ומזהה אותם במקומות שהיא אפילו לא רואה, כי המניאק שאומר לה את המילים היפות והמלקקות, אמור להיות רק חבר והיא מאמינה שהוא כזה.

אסור לגבר לבטוח בגבר אחר שרוצה להיות חבר של האישה שלו, אלא אם כן אותו הגבר מסורס, גוסס או הומו. כל השאר חשודים ואין זיכוי מאשמה בשום מצב.

יש משפטים שאני שונא, שעושים לי חררה. בראש הרשימה ניצבים: "אני מכבד את הקשר שלך", "אני בחיים לא אעשה שום דבר כדי לפגוע לך בקשר", "לא משנה מה אני מרגיש אלייך, אני רוצה להיות רק חבר". אחים שלי, כשאומרים לאישה שלכן ת'מישפטים האלה, תוציאו ת'רובה, ת'רוגטקה, ת'אגרופנים מהארון, ותתכוננו לקרב עקוב מדם. תאמינו לי, האישה שאתם אוהבים שווה כל טיפת דם שיקיזו מכם בקרב הזה.

מומו.

מעבר לכייף שאני מרגיש כשאני מתפרע בכתיבתם של מומו וז'קי מהתקווה, שלשום בלילה התחלתי לכתוב משהו שאין לי מושג אם אמשיך, לאן זה יתקדם וכו'. אבל בא לי לפרסם את זה, אפילו אם אנ'לא יודע אם זה יהיה בדסמי.

אם זה יהפוך לספר הוא ייקרא "אחרי עשרים שנה".

תיהנו.

2010
כשאת רוקדת איתי, לחי אל לחי, אני נושם את ריח השיער המתולתל שלך, שמתערבבים בו ריחו של השמפו המשובח עם הסיגריות בטעם מנטה. בשעת הריקוד אני מתכופף אלייך, מרגיש את הגב מתעגל כדי להשוות בינינו את הגבהים. בדירה שלי במרכז העיר יש שני חדרים בהם אנחנו רוקדים, מחייכים. אני מנשק את הכתף שאני חושף בך מתחת לשיער הצבוע בלונד. את גונחת.
אני אוהב את האנחות שלך. אוהב לשמוע את הגרגור הופך לגניחה שמתעצמת לצעקת עונג כשאני בתוכך.
כשאני שוכב איתך אני מרגיש שלם.

בחלוף עשרים שנים אני קורא את המילים שכתבתי לך אז ושמרתי לי לעותק. אנחנו כבר לא רוקדים. אני עוד מדבר אלייך, בדרך כלל במילים שאני כותב, לפעמים בקול. אולי את נשואה היום, אולי הפכת למרפאה. אם היית הופכת לסופרת הייתי קורא בוודאי את ספרייך. אני רוצה לחשוב שטוב לך, שאת מאושרת.
בעוד שלושה ימים אשתחרר מהתא בו ביליתי את תשע עשרה השנים האחרונות, ובגיל ארבעים וחמש, אפסע שוב בצעדים ראשונים על אדמה חופשייה.
עשרים שנים אחורה הייתי עוד גבר מאוהב שמאושר בחייו. במשך היום עבדתי בשיפוצים, בלילה לפעמים הופעתי עם להקת הרוק שהקמתי לי. את שאר הזמן ביליתי איתך.
יש לי שלושה ימים כדי לספר את הסיפור שלנו. אחריהם הוא יסתיים. כשאצא מפה, אשאיר אותך ואת הזיכרונות בתא הזה, כדי להתחיל מחדש.
אין בי חרטות או תחושה של פספוס. נאמנה להבטחתך שלא תצאי לי מהראש, גם לאחר שאסרתי עלייך לבוא לפה - ליווית את מחשבתי לאורך כל שנות המאסר. התמונות שלך היו תלויות על הקיר שממול לחלון המסורג. בלילה, אחרי כיבוי אורות, הייתי מביט בהן לאור הירח.
כדי להירדם, הייתי מדמיין לעצמי שאת חבוקה בזרועותיי. גבך צמוד לבטני, ראשך על זרועי ואני מנשק את עורפך ומעביר בך צמרמורות של עונג עד שאת נרדמת. כשהרגשתי בזין שמתקשח, דמיינתי אותי חודר אלייך בשנתך, מענג אותה אל אנחות החשק. אז הייתי מאונן ונרדם איתך.
בעוד שלושה ימי כתיבה אכנס לבאר עלום, לבוש בג'ינס ובחולצת הטריקו האחרונה שנתת לי אז. על בירה קרה אסקור את היושבים ואחפש את זו שבודד לה בלילה. עשרים שנה לא נגעתי באישה מלבדך וכדי לגעת בך, הייתי מעצב את השמיכה בדמותך. 7,300 לילות ישנתי מחבק אותך בדמיוני, מנסה לא לחשוב על הגבר שאולי מסעיר אותך באותו הלילה.
בעוד שלושה לילות אישן עם אחרת לאחר שאחגוג שוב את החיבור שבין הגבר לאישה. אני נשבע שאנסה לא לחשוב עלייך כשאהיה בתוכה. אני נשבע למחות מזיכרוני את מגע שפתייך, את רכותן כשהן נפתחות אל שלי.
לפני תשע עשרה שנים דרשתי ממך ללכת ולבנות לך חיים חדשים. אני נשבע שלא אחריד את שלוותך עכשיו.


1988
אני אוהב להיות זה שמסביבו מתאספים כולם במסיבה. ההוא שדוחפים לו ת'גיטרה ליד וצועקים לו תשיר, באמא שלך. זה עוזר עם הבנות. אין מצב שאחרי כמה שירים אני לא אמצא את עצמי עם איזו כוסית באמצע זיון באיזה חדר בדירה. הבנות קרועות על הקטע של האמן המיוסר. ההוא ששר שירי אהבה לאהובה שהוא עוד לא מכיר. ככה הן יכולות לדמיין שכתבתי את השיר הזה להן.
תמיד אני משחק אותה כאילו לא באמת בא לי לשיר עכשיו. נותן להם לבקש, ל'תחנן. תמיד אני מסכים אחרי שאיזו כוסית מצטרפת לבקשות. סביר להניח שאיתה אני אגמור ת'לילה. ככה זה, כל אחד והשיטות שלו לתפוס זיון.
היום הייתה אחת שהצטרפה לבקשות. הכוסית של הלייף עם שיער שחור ארוך חלק, שאיך שראיתי אותו, דמיינתי איך אני תופס לה אותו כשאני מזיין אותה מאחורה. ראיתי על העיניים שלה שבא עליי באותה המידה, אבל בינתיים תפסה לי ת'מבט אחת שישבה קצת רצינית בצד, ובפעם הראשונה מאז שאני שר, הרגשתי שהמילים מתלבשות לא רק אצלה בלב אלא גם אצלי.
אני קולט שאני שר ומסתכל עליה, והיא לפעמים עוצמת ת'עיניים, זזה כזה עם כל הגוף לפי הקצב בישיבה, וכשהיא פותחת ת'עיניים המבט שלה אומר לי שהלילה זה לא אני שהולך לזיין, זותי היא שרוצה. אני שר לה מילים של תשוקה והעיניים שלי על השדיים שלה שמראים לי ת'חריץ ביניהם. כשהיא זזה אני רואה ת'בשר הלבן שלהם קופץ ומקפיץ לי ת'נשמה.
תשתה, אני אומר לעצמי, אתה כבר יודע שההיא עם השיער החלק אבודה לך.
אני שותה ושר, מנגן עם הזין והלב. אני רוצה אותה.
כשתבואי היום ריחנית ותוססת
אלגום משפתייך אנחות של ערגה
אכתיר את יופייך לשולט ביצריי
ואחליק את קמטיי התוגה
במגע שאוהב.
החבר'ה מוחאים כפיים, מתלהבים. יאללה די, אני אומר וכל מה שבא לי זה לתפוס איתה דיבור. אבל עוד לפני שאני מספיק לשים ת'גיטרה במקום היא כבר לידי.
ראיתי על מה חשבת, היא אומרת לי. ואם ראית? אני שואל. אם חשבת את מה שראיתי שאתה חושב ואת מה שאני יודעת שאני חשבתי, כדאי שנתחפף, היא עונה לי.
שתי דקות ואנחנו על האופנוע שלי טסים לכיוון הבית שלה. אני מרגיש אותה פותחת את הרגליים מספיק כדי שהחום של הכוס שלה יתחכך לי בתחת. הידיים שלה נכנסות מתחת לחולצה שלי, מלטפות לי ת'בטן. אם אנחנו לא עושים תאונה, זה רק בגלל שכל הנסיעה לוקחת חמש דקות.
במעלית שנינו משתחררים מהחולצות. שלוש בלילה ולא אכפת לנו אם יהיה איזה שכן שיציץ. כל מה שאני רוצה זה לגעת בגוף שלה.


2010
בגלל שיצא לי בכלא שם של אחד שלא מתקרב לאחוריים של אסירים אחרים ושיותר עדיף להתרחק משלו, ובגלל שעם המראה והנטיות של יוסי, היה ברור שמהר מאוד החבר'ה ירצו לבדוק מקרוב את יכולת התרחבות החור שלו, צירפו אותו לתא שלי בחמש השנים האחרונות.
במסגרת תכנית השיקום שלי, הצטרפתי שנה קודם לכן לקורס בתכנות מחשבים ובבניית אתרים. יוסי, שישב על פריצה לרשתות הבנקים בארץ ובחו"ל ועל פריצה לפנטגון, השלים לי ת'השכלה.
אל תהיה מפגר, הוא אמר לי, נכון שפה מלמדים אותך מקצוע מכובד, אבל ת'ידע שאני נותן לך יקנו ממך בהרבה יותר כסף. אתה לא צריך להשתמש בו כדי לגנוב, אתה צריך להשתמש בו כדי להשיג ידע. כל מי שרוצה לגנוב מידע על המתחרים שלו יחפש אותך. החכמה היא לא להשאיר עקבות. אתה בעצם פורץ שלא למטרת גניבה.
אנ'לא באמת טיפוס פלילי, הסברתי ליוסי שהסתכל עליי כאילו נפלתי מכוכב אחר. אין דבר כזה טיפוס פלילי, הוא הסביר בסבלנות שלא הייתה אופיינית לו, אין אדם שלא עבר בשלב כזה או אחר על החוק. מספיק לחנות לרגע על אדום לבן כדי לבצע עבירה. השאלה היא רק אם אתה מהאהבלים שמבצעים עבירות בטעות ומשלמים עליהן, או שאתה מבצע עבירות בחכמה ולא נתפס.
ואללה? שאלתי, אז איך זה שאתה פה איתי?
אתה לא יודע מה זה גבר חרמן? הוא ענה, דפקו לי פרטייה. האקרים הם בני זונות קנאים, שלא יכולים לסבול שמישהו יותר טוב מהם. ותאמין לי שהייתי יותר טוב מכולם. מגיל עשר אני חורש ת'רשת. המתחרים שלי השתמשו בפיתוי בשביל להפיל אותי. הביאו לי ילד בן עשרים שדוד של מיכאלאנג'לו נראה מה זה עלוב לידו. אחרי שבוע אתו במיטה הוא כבר ידע על כל העבודות שלי מהשנה האחרונה. ברגע שהוא העתיק את החומר, לא הייתה להם בעיה לשתול אותי כאן.
השתכנעתי.
המחשב בספריה של הכלא חסום ליציאה לאתרים "לא חינוכיים" או לכאלה שאסירים ינצלו כדי לפגוע בחברה. אבל ליוסי לא הייתה בעיה לעקוף את ההגנות במחשב. כך יצא שבמסווה של הפקת עיתון הכלא, למדתי מקצוע שאמור להיות לי מכניס. יוסי שקבור כאן לעוד שלוש שנים, נתן לי גם טלפונים של אנשי קשר שבעזרתם אוכל להתחיל לעבוד כשאצא מפה.
היה ברור שהוא קצת מאוהב בי, סך הכול הלכתי הרבה מכות כדי שהחרמנים יבינו שיש לו גב ששומר עליו. כולם חשבו שהוא הזונה הפרטית שלי וכלפי חוץ שיחקנו את זה שאני הגבר הקנאי שמוכן לרצוח ת'מניאק שישים יד על הנקבה שלו. אבל ההסכם בינינו היה, שאת התשוקות שלו הוא שומר לסבון במקלחות ושאותי הוא רק מלמד.
עכשיו כשאני כותב אני יודע שהוא מודאג. הוא לא יודע מה יקרה לו כשאלך מפה. אתמול בלילה הוא בכה פתאום. זו הפעם הראשונה שראיתי אותו בוכה. ירדתי מהמיטה שלי ונשכבתי על שלו, לידו, כדי לחבק אותו. שבר לי ת'לב לשמוע ת'בכי המפוחד שלו. ליטפתי לו ת'שיער והרגשתי איך הוא נצמד עם כל הגוף שלו אליי כדי לקבל ביטחון.
אני לא יודע איך זה קרה, אבל פתאום לא שינה לי שהוא גבר. הוא היה פשוט אישה בגוף של גבר שפחדה.
הרגשתי איך מהבכי מתחילות להשתחרר לו נשיקות כאלה קטנות על הצוואר שלי ועל החזה. ברגע הראשון הרחקתי אותו אבל הוא ניצמד כמו ילד בחיבוק שלו. ואחרי כמה דקות הרגשתי שנגד רצוני אני מתחיל להגיב למגע שלו.
עצמתי עיניים. לא רציתי לראות את הפנים שלו, רק להרגיש איך השפתיים שלו נפשקות רכות מול שלי. לא יכולתי לדמיין אותך באותה הסיטואציה, רק להרגיש בפעם הראשונה בעשרים שנים גוף אחר מלבדי שנוגע בי.
כשסובבתי אותו נכנסתי אליו באותה העדינות בה הייתי נכנס אלייך פעם. לא רציתי להכאיב לו או לפצוע אותו, רציתי להגיד לו שגם אם שנינו גברים, וגם אם אני לא הומו ואפילו לא דו, אני אוהב אותו. לא זיינתי אותו. בפעם הראשונה בה שכבתי עם גבר בחיי, עשיתי איתו אהבה. אחר כך נרדמנו כשאני מחבק אותו והוא, כמו ילד, נצמד אליי.

לפרק הבא: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=43105&blog_id=14011

הילדה שלי יחליטה לג'נן לי תמוח. יום אחד קמה ועזבה תבית אחרי ששלוש שבועות יביאה לי כל יום בתעזוב תפשע ז'קי, אני לא יכולה ליות עורכת דינית ולחיות עם פושע. מה אני יגיד לחברים שלי שהגבר שלי עושה.
לא עזר כמה שיסברתי לה שז'קי ופשע זה כמו בני יהודה ושירזי, לא עזר גם כמה שיבאתי לה אותה בחגורה בלבן של התחת שלה. שום דבר לא עזר. יום אחד כשהייתי במכה בבנק של בבלי, חזרתי ופתאום הילדה שלי לא בבית וגם הבגדים שלה לא בבית וגם כל הכלי איפור שהיא קנתה עם הכפרה בכיכר המדינה לא בבית.
חטפתי תג'ננה. ישר אמרתי לבחורים שהיו עייפים מלקדוח כל הלילה תכספת ללכת אליה בבית ולשים לה האזנה בכל החדרים בשביל שאני ידע מה הנשמה שלי עושה כשהיא לא איתי.
עבר שבוע. כל השבוע אני מקשיב לנשמה שלי בבית שלה שמביאה אותה בבכי שעוד רגע קורע לי תלב מהריאות. אחרי שבוע אני שומע אותה קובעת עם חברה שלה בפאב. ישר שלחתי איזה בחור שהיא לא מכירה שישב שם וישמור לי עליה. אבל אחרי שעתיים הוא מתקשר ואומר לי שהיא הלכה מהפאב עם איזה חנן עם עיגולדים ושהוא נמרח לה על האוזנים עם הלשון שלו.
באמא שלי אם לא נסעתי ישר לבית שלה זה רק בגלל שהיית חייב לבדוק אם הנשמה שלי באמת תנקתה ממני או שעוד לא.
ואני יושב בבית שלי עם הגרעינים והעצבים ושומע בהאזנה איך הנשמה שלי מתחילה להביא אותה באנחות, ואיך המניאק הזה מתחמם עליה במיטה. ומהעצבים אני שובר תכל הבית אבל לא נוסע. ואז אני שומע תנשמה שלי גומרת וצועקת ז'קי ז'קי.
ישר יתחלתי לבכות גם מהעצבים וגם מהגעגוע, וז'קי זה לא אחד שבוכה אפילו בחקירות של המדור.
אחרי חמש דקות היא אמרה לחנן ללכת ואפילו יתנצלה למה הנשמה שלי נימוסית.
ישבתי איתי בחדר שינה ואני מקשיב לנשמה שלי ששוב בוכה תאהבה לגבר שלה, ויחלטתי שזהו. אני שם סוף לעצב של הנשמה שלי ושלי ומחזיר אותה אליי.
למחרת כשהיא גמרה תלימודים חיכיתי לה ביציאה של האוניברסיטה.
מה אתה עושה פה? יביאה לי אותה הנשמה בשאלה.
עלי עלי, יאללה, אני מביא לה ולוקח לה מהיד תתיק שכבד לה מדי עם כל הספרים ושם בארגז.
מה יכלה לעשות? עלתה.
ישר נסעתי לתקווה לבית שלנו. יכנסתי אותה לבית ואמרתי לה תתפשטי.
עזבת תפשע היא שואלת אותי בעיניים שעוד רגע אני טובע בהן מרוב שעצוב שם.
נשמה שלי, אני מביא לה, עיניים שלי, חיים שלי, אני בחיים לא יכול לעזוב תפשע אבל אני גם לא יכול לעזוב אותך. ואת חיים שלי, הלב שלך שייך לז'קי, אז באמא שלי שלא יכפת לי מה תגידי לחברים שלך שישאלו מה החבר של העורכת דינית עושה, אבל אני ממך לא זז יותר מטר, וגם את לא זזה יותר למה לא משנה עם איזה חנן את נכנסת למיטה, השם של ז'קי יושב אצלך עמוק בתוך הלב.
ישר נייתה לה אש בעינים. מאיפה אתה יודע מה אני אומרת במיטה ולמי? היא מביאה לי.
אמרתי לה, נשמה שלי, את באמת לא חשבת שז'קי ייתן לך ללכת ככה בלי לשמור שלא תעשי שטויות. כל הבית שלך מלא בהאזנה ותשמחי שלא שמתי מצלמות למה אז באמת היית שוכבת במיטה עם גוויה, למה רע מראה עיניים ממשמע אוזניים.
ואני בא אליה קרוב ומתחיל לפשיט אותה, והיא יעני מתנגדת בהתחלה ואז שוכבת לי כמו מתה בידיים ואומרת לי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה אבל שהיא לא חוזרת אליי אם אני לא עוזב תפשע.
והיא מדברת ואני בינתיים מלטף לה תכל הגוף ומדבר איתה במילים של דבש, והעיניים שלה קשוחות אבל הגוף שלה רך כמו העוגות שמזל עושה לשבת. ולאט לאט היא מתחילה לדבר פחות ולהוציא מהפה שלה תקולות שאני הכי אוהב לשמוע.
של מי את נשמה שלי? אני מביא לה.
לא של פושע, היא מביאה לי בזמן שהיא נאנחת.
של מי הלב שלך? אני מביא לה בהפוכה.
לא של פושע היא עושה לי.
ככה שעה אני מזיין אותה והיא לא נשברת אפילו שבכל הגוף שלה היא מחזיקה אותי חזק שאני לא ייצא ממנה.
בסוף באה לי הג'ננה.
אז הכלבה שלי חושבת שהיא תגיד לאדון שלה מה לעשות בחיים שלו? אני שואל אותה, והיא בלי בושה אומרת שכן.
הוצאתי תקולר שלה ושמתי לה בצוואר והורדתי תחגורה מהמכנסיים.
של מי את? אני שואל, והיא לא נשברת.
ישר יתחלתי לביא לה באדמומיות בתחת שישר משנה תצבע שלו מהלבן היפה שאני אוהב. והנשמה שלי מביאה אותה באנחות ובצעקות ולא נשברת.
כל פעם שאני שואל אותה של מי היא היא אומרת שלא של פושע.
של מי הלב שלך? אני מביא לה אותה בשינוי שאלה למה למדתי מהחקירות שצריך לביא אותה בניואנסים.
שלך, היא סוף סוף מודה.
אנלא שומע, אני מביא לה שוב בחגורה, של מי הלב שלך?
שלך ז'קי, היא צועקת, אני אוהבת אותך.
ישר מההתרגשות נכנסתי לתוכה ואני מרגיש איך כל הגוף שלה אש ואהבה, וישר כל הגב שלי שריטות של אהבה מהלב שלה ששייך לי.
וככה אחרי שבוע בלי שאני יגע בה פתאום עוד פעם המיטה עולה באש משנינו, ושוב פעם כל התקווה שומעת תנשמה שלי צועקת תשם של המלך שלה מתי שהיא גומרת וגם כל התקווה שומעת תמלך של הנשמה צועק לה שהוא חולה עליה ושהוא ימות בשבילה אבל לא יעזוב תפשע.
וככה שנינו שוכבים במיטה אחרי ואני מלטף אותה והיא שוב פעם מסניפה לי תבית שחי בשביל שהריח שלי יכנס לה לכל הגוף.
עכשיו תשמעי נשמה שלי, אני אומר לה, מעכשיו ועד להודעה חדשה את לא עוזבת תבית בלי רשות. אם אני חייב לחנך שוב תכלבונת שלי אני יחנך אותה, אבל מלך לא יכול לתת לכלבונת שלו ליסתובב עם לב שבור. אז מעכשיו לאיפה שאת הולכת יש עלייך שני שומרים שדואגים שתלכי ללימודים ומשם ישר הביתה.
והנשמה שלי מנסה לפתוח עליי תפה שלה אבל ישר אני שם לה עליו תיד שלי והיא עוד רגע לא יכולה לנשום.
חיים שלי, אני אומר לה, לא משנה מה המלך שלך עושה בשביל הפרנסה, אני תמיד המלך שלך ואת תמיד הילדה שלי והנסיכה שלי. ומלך לא יכול לתת לילדה שלו לסתובב ככה בלי שמירה. אז אני מבין שיש לך מצוקה בלב בגלל שאני פושע, ואני מסכים להקטין תנפיחות של הפעילות שלי, אבל את תצטרכי ליסתגל ואני יעשה מאמצים בשבילך. דבר אחד אני יודע, את ואני זה לכול החיים.
אחרי זה ירמתי תנשמה שלי בידים לאמבטיה ויבאתי לה אותה בפינוקים אישיים עם כל הסבונים שהיא אוהבת ועם ליטופים ומסג'ים עד שהיא כמעט נרדמה לי בידים. ואז לקחתי אותה בידיים שלי למיטה וחיבקתי אותה אליי קרוב, וירגשתי איך הגוף שלה נצמד למלך שלה בשביל שיחזרו לה החלומות הטובים שהיו לה כל השנה הזאתי וברחו ממנה בשבוע שהיא לא הייתה. ורק אחרי ששמעתי אותה נושמת עמוק תשקט נרדמתי גם כן.

הדבש יחליטה לביא לי אותה בג'ינון אתמול בלילה. אנחנו מדברים בטלפון ככה בשיחה של שני מכרים טובים שיום אחד אולי יביאו אותה בניענוע הדדי, פיתום היא אומרת לי שמזמן היא לא בדקה שכולם ניקו בפינות של הצ'אט של הכלוב ושהיא חייבת לעשות מסדר מפקדת.
נו מה, הדבש רוצה מסדר והמלך לא יעשה לה כבוד ויבוא? בטח יבוא איתה.
ככה נכנסנו שנינו במלא הדרנו כמו שאומרים, ונפלנו ישר על עיניים.
ועיניים בחורה טובה שמחכה עד כלות. גם כן בחורה של סת(ט)ירות. מצד אחד מזדהה עם שטיחים ומהצד השני חלקה כמו אחת שעברה מתחת לליזר אחורי השעווה. אחת שעומדת בהקשב בשקט עם הידיים מאחורי הגב וגם כן לא מפסיקה לקליד שכואבות לה כבר הרגליים. בחורה מעניינת עם יכולות סותרות כמו שאמרתי.
אבל לא עליה אני רוצה לדבר אלא על הדבש שלא יזהירה אותי שהיא במצב רוח קטלני עד מסוכן. ולא שלא הייתי צריך לקלוט במכמונות שלי מראש מתי שהיא אמרה לי שבא לה לדסקס איתי תמסיבת רווקים שהיא רוצה לארגן לי. אבל באמא שלי אולי בגלל השעה או בגלל החרמנות לא עמדתי על המשמר.
ככה אני נכנס טוב לב ובמצב רוח סבבה לגוב האריות, וישר שלוש בחורות לפחות מתנפלות למלך על הנקניק ורוצות לאכול אותו אבל מתעקשות למרוח עליו חרדל. באמא שלי סטיות כאלה לא ראיתי אפילו בתקוה, ושלא תגידו שבתקוה אין סטיות למה מזל לימדה תכל הבחורים כל מה שיש לדעת על סטיות לפני שהיא יתחילה לבשל קובות בשישי.
ככה אנחנו ממשיכים לדבר ולאט לאט אני קולט שהדבש מתכננת לי מסיבת רווקים מיוחדת במינה ואפילו לא סטנדרטית. למה היא מביאה לי אותה בתכנון שבמסיבה שלי! אני יהיה קשור מתחת לרגל שלה עם הלשון שלי בזמן שהיא מביאה לי בביסים בנקניק עם או בלי חרדל ומיונז.
איך שאני קולט תזה נעמדה לי הגבה בהזדקרות של מה זה? אבל תדבש אי פשר לעצור מתי שהיא מתחממת.
ואני חולה על הדבש הזו למה רק היא יביאה לי תכפרה. ואני נכנס למשחק שלה ולאט לאט מזכיר לה שחננות יש לה כמו זבל בכלוב אבל מלך יש רק אחד אותנטי. וככה לאט לאט הדבש מתחילה להסכים איתי שיותר סבבה לה גבר אחד אמיתי ביד מעשרה עבדים מתחת לרגל.
אז אחורי שהיא נזכרה במה שיותר סבבה, יתחלנו לתכנן תמסיבה יותר ברצינות. ישר הדבש ירגנה לי תעיניים בתור החשפנית וגם כן בתור השטיח, ועל המקום חזר לי החשר למסיבת רווקים למה עמדתי עוד שניה לבטל תכל העניין.
ועכשיו נשאר רק להזמין תכל החברים שלי למסיבה. אז מי שרוצים לבוא מוזמנים לירשם פה למטה וזה לא מבטיח שתוזמנו אבל מבטיח שאולי. ואז כולם צריכים לחכות איתי שהכפרה תסכים לעניין של החתונה למה בינתיים אני שומר תזה בסוד ממנה, למה אם אני לא יביא לה אותה בתזמון נכון, הלך על החתונה והלך על המסיבת רווקים.

אתמול בלילה אחורי שיבאתי לכפרה שלי תהודי למיטה. ואחורי שהכפרה שלי יביאה לי אותה בפינוקים, אחורי שהסרט כבר מזמן נגמר וגם כן אחורי שהשכנים כבר הלכו לישון כשגמרנו לביא להם בהרעשות. שכבנו הכפרה ואני במיטה, ואני מסתכל על האישה שיביאה אותה בנוק אאוט ללב שלי כבר לפני כמעט שנה, ואנחנו צוחקים כשאני מזכיר לה שאני עוד בתקופת ניסיון אצלה למה היא היא לא אחת שמחזיקה עם גבר יותר מערב אחד, ואפילו לא נשארת אצלו בשביל לביא אותה בצחצוח שיניים על הבוקר. וככה אנחנו צוחקים ומתנשקים, ומביאים אותה בעוד סיבוב של הצרחות הדדיות, ואז אני מביא לה אותה בשאלה אז כפרה, מתי נתחתן עיניים שלי?
והכפרה מביאה לי בביס קטן בשפה התחתונה שלי וצוחקת כזמן שאני מביא לה בביס משלי ואומרת לי מלך שלי, אתה יודע שאני לא טיפוס של חתונה.
ואני שומע וצוחק בלב למה אני יודע שהיא גם לא הייתה טיפוס של חיים משותפים, ושזה רק עניין של להרגיל אותה לטוב של הפינוקים של הגבר שלה ושעכשיו היא מכורה לי כמו שני מכור לה.
אבל הנשיכה בשפה מביאה לי אותה ברעיון. אני מכניס תאמה שלי לפה שלה עד הסוף, ואומר לה, עכשיו תביאי ביס.
והכפרה, לא צריך לבקש ממנה יותר מפעם אחת לביא אותה בביס, למה זותי מכורה לביסים שזה מסוכן. ישר סוגרת תשיניים שלה על הבשר שלי אבל אני מסתכל לה בעיניים ואומר, כפרה את יכולה לנשוך יותר חזק, למה אני מכיר אותך.
והיא נושכת, ואני מוציא תאצבע ובקצה שלה איפה שהיא מתחילה יש לי עיגול מהשיניים של הכפרה שלי. כמו שעון אבל כמו טבעת.
ואני אומר לה, ממי, אני רוצה סימן שלא יירד לפחות שבוע. ומכניס לה עוד פם תאצבע לפה, והיא ישר סוגרת למה היא, תן לה לנשוך היא קודם נושכת ואחר כך שואלת שאלות. אבל בלי לשים לב היא לא נושכת איפה שצריך. בטעות הכפרה נושכת לי תקצה השני של האצבע, זה של הציפורן. ואני מנסה לגיד לה ממי הצילו, אבל היא חושבת שאני רוצה יותר חזק.
באמא שלי לקח איזה חמש שניות עד שהיא יבינה שהיא נושכת תקצה הלא נכון של האצבע שלי, ובינתיים מהכאב עוד רגע הייתה נושרת לי האצבע.
ואני מוציא תאצבע מהפה שלה והיא שואלת אותי אם אני רוצה תיקון של נשיכה בקצה הנכון אבל לא נראה לי שבמצבה העכשווי זה בטוח מדי לכניס תאצבע בחזרה ללוע הארי. אבל אני מסתכל על הקצה של ההתחלה של האצבע שלי ורואה סימן של נשיכה שנראה כמו טבעת.
זהו כפרה שלי, עכשיו את מחוייבת ליתחתן איתי, אני אומר לה ומראה לה תאצבע. מעכשיו את מאורסת.
והכפרה מסתכלת עליי במבט שלה שאומר לי מומו, אני מה זה מאוהבת בך ואם ליתחתן אז רק איתך. אבל אני מכיר תכפרה שלי ויודע שאת מה שהיא מרשה לעיניים שלה להגיד לי, קשה לה להגיד בפה, אלא אם כן היא נושכת.
אז אני מחבק תאישה שלי חזק חזק אליי, ומצמיד תגב שלה לבטן שלי שתרגיש איך אנחנו בנאדם אחד. וככה אנחנו נרדמים.

השעה תשע בערב. אני והכפרה שוכבים יחד במיטה ומרגישים כאילו אנחנו מתחבאים מהמנאייק בזולה מרוב שיש עלינו מלמעלה שמיכות ומלמטה סדינים חשמלים, ובאמצע בין אלה ואלה יש תגופות של הכפרה ושלי שאפילו בקור הכי גדול של התקוה וביום חלש יכולים לעשות עלינו מנגל.
הקיצ, אני מביא אותה לכפרה בפינוקים עם הידיים ועם הלשון ובקיצור עם כל הגוף, והיא כמו חתלתולה ששמו אותה על הגג של המכונית ביום שמש, לא מפסיקה לגרגר לי. ובחוץ פחד אלוהים. רעמים, ברקים, גשם, ברד וגם כן הצפות. למה חצי מהתקוה מוצפת. אבל אנחנו בשנטי שלנו.
פיתום, איך שיש קטע דרמטי בסרט של ברוס לי מתי שהוא מטפס במגדל, ואני במתח למה אני יודע שעכשיו הטאוויל מהכדורסל יבוא לו, בדיוק אז מתי שלרגע הגשם נרגע קצת בשביל שאני יוכל לשמוע טוב את מה שאלה אומרים, הכפרה מביאה לי אותה בליקוק באוזן ככה שכל הגוף שלי צמרמורת, ואומרת לי מומו, מלך שלי, אני מוכנה להרוג עכשיו בשביל הודי במיטה.
ישר אני מביא לה אותה במה זה? והכפרה מתמרחת עלי ואומרת לי נשמה שלי, מלך שלי, לא תביא לאישה שלך הודי קטן.
מה זה? אני מביא לה אותה עוד רגע בצעקה, מה הודי? איזה הודי? למה על מי יסתכלת כשלא ראיתי? אבל הכפרה מתחילה לצחוק לי באוזן ככה כמו שהיא יודעת שמשגע לי תנשמה ואומרת לי לא ממי, אני לא רוצה גבר אחר, אבל בלילה כזה אני מוכנה לאכול אפילו עם האצבעות אוכל הודי חם.
כפרה שלי, אני מביא לה, עיניים, מאיפה שאני יביא לך עכשיו הודי?
מאינדירה מביאה לי הכפרה ומתחילה ככה לאט עם הלשון שלה לרדת לי במעגלים על הבטן מתחת לפופיק. ואני שוכב ועוצם תעיניים למה תלשון של הכפרה אמרתי מזמן שאני צריך לביא בביטוח ישיר הכי טוב, למה לאישה שלי יש לשון שעושה לי חלומות אפילו בזמן שאני בשודים.
ואיך שני מביא אותה בגניחה קטנה היא עוצרת ואומרת לי אז תביא לי? מה אני יביא לך כפרה? תחיים שלי אני יביא לך ממי רק אל תפסיקי עכשיו. אני מביא לה אותה בתשובה למה עוד רגע הזין שלי עושה חור בשתי שמיכות שיש עלינו.
הודי. מזכירה לי הכפרה וגונבת לק שעוד רגע מעיף לי תשכל.
עכשיו הודי? אני שואל אותה.
אני רעבה. היא אומרת לי ומכסה לאט לאט תראש שלה בזמן שאני רואה איך שהיא יורדת בתוך השמיכות בחזרה למטה.
קוס אומווו אני מביא אותה בקללה אבל בשקט בשביל לא לפריע ללשון של הכפרה, ואני מוציא תיד מהשמיכות לטלפון ומתקשר לאינדירה.
כפרה, אני מביא לה, אין שליחים היום באינדירה, גשם נשמה שלי.
אין הודי? טוב ממי, אז נלך לישון אני קצת עייפה, מביאה לי הכפרה בחזרה.
ואני מה לישון? באמא שלי, עוד רגע אני מת.
אני מביא לה אותה בליקוקים בכתף כמו שאני יודע תמיד שעושה לה גרגורים, אבל הכפרה מביאה לי אותה בזה נעים ממי, תחבק אותי ככה שנישן?
בקיצ, יבנתי שאין מצב לסקס עד שלכפרה שלי אין הודי, וגם תמתח בסרט של ברוס לי כבר פיספסתי.
בסדר אני מביא לה, אני קם לקנות לך.
איך שני אומר לה את זה ישר הכפרה מתעוררת מביאה לי זינוק בנשיקה שעוד רגע אני רואה כוכבים מרוב שזה טוב ומבטיחה לחכות לי פה בין השמיכות עד שני חוזר ושאז היא תביא לי אותה בפינוק של החיים שלי.
נו, מה, לא הייתם הולכים? כמו מניאקים הייתם הולכים, אפילו רצים אם הכפרה הייתה מבטיחה לכם תזה, אבל באמא שלי יותר טוב לכם שאחורי זה הייתם רצים ומהר למה אם הייתם נופלים לי לידיים הייתם מתים אבל לאט.
בקיצ, אני לובש איזה שמונה שכבות למה לא סתם השליחים המזדיינים של אינדירה לא עובדים בקור הזה, למה בתקוה יותר קר מבאוורסט. תלבשתי ויצאתי לאופנוע.
איך שני מתחיל לנסוע עליו אני מתחיל לקלל. למה לא משנה כמה שכבות שמתי עליי, אני מרגיש כל טיפה של ברד נכנסת לי על הרגליים, וכמה טיפות של גשם נכנסות לי גם כן בין המעיל לעורף, וזה קר אכושרמוטה. וככה אני נוסע ומקלל, ומגיע לאינדירה ולוקח לה הודי קטן, ושם בארגז ומתחיל לנסוע בחזרה. ובישר אני דופק שמונים ובסיבובים אני על חמש עשרה קמ"ש למה זה מסוכן, עוד יפול ההודי ואז הלך על הפינוק. ואיזה מניאקית נעמדת מאחורי בסיבוב ומתחילה להביא לי בזומבורה שלה בשביל שאני יסע יותר מהר.
באמא שלי, אם לא הייתי רואה כשבאתי אליה לחלון בשביל לדפוק לה תראש בהגה שזאתי אישה ואפילו כוסית, הייתה מתה. אבל הכפרה פמיניסטית, אז ויתרתי לה.
הקיצ. אני נכנס לבית כולי מים וברד בעורף אבל עם הודי קטן. וישר הכפרה מביאה אותה בזינוק על הגבר שלה ולא תגידו רק בשביל ההודי הקטן, למה יחזקתי אותו גבוה שהיא לא תגיע. ככה הייתה חייבת קודם כל לעזור לגבר שלה ליתפשט ואחר כך יכניסה אותו למיטה וחיממה אותו טוב טוב, ואחר כך אכלה, אבל קודם תהודי למה הוא יש סיכוי שיתקרר, אבל המלך של התקוה בחיים לא. :)

הנשמה החליטה לעזוב, ואני בשיא החורפה והדיכאון של הלייף, וכל פעם שאני מתקשר אליה אני שומע איך היא מצביעה בעד ההתנתקות. ככה עוברים הימים וכל פעם שאני מקרב אותה אליי היא מספרת לי שהיא אוהבת רק אותי אבל שהיא בדכאון.
ואני שומע תנשמה שלי בדכאון, ורואה איך הכפרה גם כן מדוכאת למה שהחברה הכי טובה שלה בדכאון מחץ הדלתא, ומומו מדוכא בגלל שהאח שלו בדכאון ובגלל שהכפרה כל כך מדוכאת שהיא לא נותנת לו לגעת בה מהדכאון. וזותי בדכאון, וזותי בדכאון, וגם האחות של נשמה בדכאון למה היא קלטה שהיא יביאה לאחות שלה תדכאון של הלייף, והיא כבר רוצה ללכת אבל היא מאוהבת, ואני מאוהב, וככה אני נקרע לי בשקט בין מה שנכון למה שרוצים ולמה שאפשר.

אתמול יבאתי תנשמה אליי הביתה למיטה שלנו, ואני בא לנשק אותה והיא לא מגיבה לי, ועוד רגע הלב שלי קורע תגופיה שעליי מרוב שהוא פועם באטרף. ואני אומר לה שאני לא יאנוס אותה לנשק אותי, למה אני לא מניאק, ושאם הילדה שלי לא רוצה לנשק אותי אני יכבד את זה. אבל אז אני מנשק אותה עוד פעם, והשפתיים הכי טעימות בעולם נפתחות לנשק אותי בחזרה.
ובאמא שלי לא תכננתי מה שיקרה בפגישה הזו למה הרגשתי שהמוח נהיה לי כמו ג'לי שעמד יותר מדי זמן בשמש מרוב המשברים של השבוע האחרון. אז כשלא נשאר מוח צריך לתת ללב שמשתגע בפנים לדבר.

ואיך שנגעתי בנשמה שלי ירגשתי איך כל הגעגוע עולה לי מחדש, ואמרתי לה שלא מעניין אותי כלום, היא הילדה שלי, ורק היא, ואף אחת בעולם לא מסכנת תמעמד שלה בתור הילדה שלי, ושאני לא נותן לה ללכת ממני בלי שאני יביא אותה במלחמת העולמות על הלב שלה, למה שאני יודע שהלב שלה והתחת שלה שייכים רק לי.
ואני נכנס לתוך הנשמה שלי ומתחיל לזיין אותה, ואני מרגיש איך הכוס שלה עוטף לי תזין בדמעות. ואני לא מוותר עד שאני שומע את הדמעות מתחילות לפרוץ לה מהעיניים. וכל הזמן אני מספר לה כמה אני אוהב אותה, ומכור לה, ושבלעדיה אני חצי בנאדם. והיא רגע בוכה ורגע מתנתקת לי עוד פעם. ואני מעניש אותה כשהיא מתנתקת אבל אני רואה תחומת הפרדה רק גדלה.

ואז אני מביא לה אותה בשאלה. אני אומר לה, נשמה שלי, את היית איתנו במיטה כשהתחלתי לתמזמז עם האחות הקטנה שלך, למה לא אמרת ישר שאת לא רוצה? הרי באותה שניה הייתי מוריד ממנה תידיים ולא נוגע יותר בחיים.
ופתאום אני רואה איך הנשמה מביאה לי אותה בחשיבה. ואחרי שהיא מביאה מספיק זמן בחשיבה ואני מביא לה עוד קצת בבפנוכו שלה, היא מתחילה להודות בגמגום שהיא עשתה לי מבחן אהבה, יעני היא רצתה לראות אם האדון שלה יכשל במבחן או שלא.

ובאמא שלכם, אי אפשר לא להיכשל במבחן כזה, כשיש שתיים במיטה אחת.
ישר הנשמה יתחילה להביא לי אותה בתנצלויות, ואני ישר שלחתי אותה לתנצל גם בפני כפרה על זה שהיא ביעסה לה תחיים בשבוע הזה, וגם בפני אחותה שאחרי כל נשיקה שהיא קיבלה ממני היא חטפה תיסורי מצפון שלי ישר בפרצוף, ובאמא שלכם, זו הייתה הנשיקה הראשונה שלה.
ופתאום חזר האור לבית. באמא שלי, ככה ברגע כל הדכאון של כולם. ואחרי שבוע שנקרע לכולם אבל במיוחד לכולנו הלב, מתחילים לשמוע תצחוקים מתגלגלים בשתי הדירות.

והכפרה לקחה אותי לשיחה ואמרה לי שכל נשלטת צריכה שהאדון שלה יחזיק אותה קצר, ושכל נשלטת עושה מבחני אהבה שבטוח שיכשלו בהם, בשביל שהיא תוכל להוכיח לעצמה שלא באמת אוהבים אותה, וככה הנבואות הרעות שלה יגשימו תעצמן. ושהתפקיד של השולט זה לזהות מתי זה מבחן ויעני מניפולציה, ומתי זה אמיתי, ושאפילו הנשלטת לא יודעת מה שתשובה לשאלה הזו, אז שהשולט חייב לבחון תעצמו ולבדוק אם הוא טעה או שלא, ולפי זה לבחור דרך פעולה שיכולה לכלול או עונש או תנצלות שאם היא לא תתקבל בתוך פרק זמן מספק תגרור בעקבותיה עונש. וזותי השפה של הכפרה שאני כותב לכם עכשיו, ואחר כך אני יביא מילון בשביל הפיענוח.

ואללק. באמא שלי, פתאום ירגשתי איך כל החדר מואר. ככה כאילו המנורה נדלקה לי מעל לראש. וישר יבאתי אותה במבט לתוך הלבן של העיניים של הנשמה שלי בשביל לראות מה מכל מה שהכפרה אומרת קולע, וישר ראיתי איך הלבן בעיניים שלה מחוויר באישור.
ככה? אמרתי. סבבה.

אז מעכשיו אני הולך להחזיק תנשמה שלי ברצועה קצרה, למה לא מספיק לה שהאדון שלה אוהב אותב, וקרוע לה על התחת, וגם כן שם עליה מנעול בטחון. לא. הנשמה שלי צריכה לדעת שכל הזמן האדון שלה בפיקוח צמוד עליה. למה אחרת היא מביאה לו אותה במבחנים חסרי מנוח.
בקיצ, הילדה שלי נשארת הילדה שלי ורק שלי, ובאמא שלי אני קורע את מי שמסתכל עליה.

ותאחות שלה נגדל גם כן לאט לאט, בקצב שלה, וכבר קבענו שאני החבר שלה. אבל שבחיים אני לא ישלוט בה, למה אני האדון רק של נשמה. אז לפעמים אולי היא תרצה לתנסות, אבל היא לא דורכת לנשמה על היבלות או בטריטוריה, והנשמה לא עושה לה יותר תמוות, והכפרה עוד פעם מחייכת למה מומו מת כבר מהדכאון שגם היא חטפה. ואני... אני מחייב תנשמה לא לעשות לי בוחן פתע עוד מעט בחומר לימודי שעוד לא הספקתי ללמוד. שקודם הכפרה תסביר לי תספר של הדומים, ואז באמא שלי, אני לא ניכשל יותר בשום בחינה.

ומעכשיו, אני מחזיק אותה קצר. הכי קצר. למה זה מה שהנשמה שלי צריכה, בשביל להרגיש שהיא שייכת לאדון שלה. קצר.

כמו שאני יושב לי בדד עם ז'קי ושנינו מתכננים תמכה של השבוע למה הכיס יתרוקן טיפה במועדונים של אמסטרדם, פיתום אני מקבל הודעה מהכפרה שני ילך לבדוק תבלוג של הדבש, למה חליאה לאללה איזו יציאה שזותי יביאה לנו.
ואני שם רייס ודופק תעכבר ישר בבלוג והלב שלי דופק יחד עם העכבר מהתרגשות למה יש לי הרגשה שאני יודע מה מחכה לי שמה.
וכמו שאני נוחת בבלוג של הדבש ומקווה שאולי בטעות תיפול עליי איזה תמונה של תפוח בדבש, אני ניתקל ביציאה של הלייף.

ומה נראה לכם שאני יהרוס לדבש תיציאה? לכו תקראו יה עצלנים.
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12764

מומו.