ווידויים מהתחתית

הצליל קראעחהצ' שעושה שבלול כשדורכים עליו בטעות בדרך למקלט באמצע הלילה.

כל יום הוא יום שבת כבר שבועיים רצוף.

קפה נמס 🤢😭

מצד שני, פיצה לארוחת בוקר 🤤🍕

שינה עכשיו היא רק טיזר, וממש בא לי על בינג'.

לא לשים את הנייד בחזייה (כי לבנות אין כיסים), כי אין חזייה :/

לעצב לי את התחת עם כל המדרגות האלו למקלט וחזרה.

חבל ששכחו לקחת לי את החטיפים :/

לא מגיעים לנאצים, מגיעים למלחמת המינים. תוך כמה, חצי נושא בפורום?

יש פה נושא שאנשים יעלו שלא יהפוך למלחמה בין גברים לנשים? מחכה לכזה.

אגב, זה שמישהו מצביע על תופעה חרא, לא אומר שאחרים צריכים להשוות ולהעלות, זה לא פוקר. מותר שלמישהו יהיה חרא בלי שמישהו אחר יפשיל שרוולים ויגיד- אה, כן? זה חרא? זה כלום! עוד לא שמעת על...

כן, אני לא אוהבת לישון במקלט, זה לא אומר שצריך להזכיר לי כמה סבלו היהודים בשואה.

חוק גודווין (מאנגלית: Godwin's law, ידוע גם כחוק גודווין להקבלות נאציות) הוא חוק הומוריסטי בתרבות האינטרנט, הקובע כי:

ככל שדיון מקוון מתארך, ההסתברות שתתקיים הקבלה הקשורה לנאצים או להיטלר מתקרבת לאחת (ודאות מוחלטת).

— מייק גודווין ב־1990

קמה לבוקר מלא אהבה, תוכניות לבישולים, קניות שנעשו. בוקר של שקט, של חיבוקים במיטה...

באמצע הדרך מכאן לכאן, אזעקות, שול הכביש, יירוטים בשמים, עוד אזעקות ועוד ועוד. נסיעה של שעה נמשכת שעתיים פלוס. 

בחיי, לציפורים לא אכפת. הן מצייצות דרך האזעקות. מצפצפות עליהן. איזה יום נפלא של אביב, כלניות בכל מקום, חרדלים, שמים כחולים, עננים לבנים... עננים? יירוטים?

ואז שוב שקט, סרטים מצויירים, מנוחה על הספה, עם נוף ירוק יפהפה מסביב. חתולים וכלבים וילדים ועוגיות ורעמים עמומים של סערה אביבית? באותה מידה יכלו להיות רעמי שמים ולא רעמי רקטות.

אנחנו בסדר. אנחנו מקווים שגם אתם.

עשתה את העולם השבור שלי טוב בהרבה. מזל שאתה לא קיים יותר, לפחות עבורי.

על חורבותייך השרופים יש מחול ושיר.

Go fuck yourself. You are still dead to me.

שאני יכולה לאכול כל יום מאפים/לחמים עם גבינות שמנמנות, וריבות חמוצות מתוקות. 

אני רק צריכה לפצות על זה בלא לאכול כלום חוץ מזה. קל, לא? נשמע לי הוגן.

בנוסף, תודה שאתה בא איתי להרפתקאות הוביטים בהרים מושלגים ❤️

נ.ב. ודורבנים!