"אחת שתיים שלוש דג מלוח!" אתה קורא שעון בגבך אלי על העמוד בחצר הבית, במנח אופייני של מצח צמוד למרפק. כשאתה מסתובב אני כבר הספקתי לרוץ איזו רבע דרך אליך תוהה אם מישהו מהשכנים רואה את המשחקים שלנו. אני קופאת במקום ואתה ניגש אלי לסדר את הגוף העירום שלי כמו שצריך במשחק. זה נעים וזה גורם לי להזכר בעוד משחקים ששיחקנו בהם בילדות.
אי אפשר להבחין בכך היום, אבל בתור נערה הייתי גם פאנקיסטית. היה לי מוהיקן צבעוני, ישנתי בבתי קברות ובפחים, ירקתי וודקה זולה לפיותיהם הפתוחים של חברי והם לשלי. כול כך רציתי וחלמתי להיות ננסי (מינוס צ'לסי), להתחתן עם ג'ואי ולעופף בהרים כמו השרמוטה של בוריס.
"אחת שתיים שלוש דג מלוח!" אני כבר בחצי הדרך אליך, מחליקה קצת עם הרגליים היחפות על הדשא הלח.
אני נזכרת במשחק- מישהי יושבת על שולחן ומישהי תחתיו. סביב השולחן יושבים הבנים וידיהם מונחות עליו לפניהם. הבחורה על השולחן צריכה לנחש למי מוחצים את הביצים דרך הג'ינס לפי הפרצופים המשתנים של החבר'ה. "אחת שתיים שלוש דג מלוח!" אני מצמצמת את הפער ביננו ואתה מסתובב סביבי לבחון שאני לא זזה.
אני חושבת בינתיים על משחק נוסף- הבנים יושבים במעגל ומאוננים כולם על עוגיה. מי שגומר אחרון אוכל את העוגיה הנפלאה הזאת עם כול הזרע שעליה. לפעמים זאת הייתה שיבולת שועל, לפעמים פתי בר, תמיד שפיך.
אלוהים כמה שאני חוזרת למשחק הזה בראש כשאני מאוננת.
"אחת שתיים שלוש דג מלוח!" אני במרחק של סנטימטרים ממך ואתה מסתובב לבדוק אותי שוב, אני עומדת דום ורק החזה שלי עולה ויורד בקצב הנשימה. "יש לי פיפי" אני אומרת לך ומשחררת מתוכי זרם חזק וחם של שתן, אתה מתקרב אלי עוד קצת. " לא הבנתי.. השתנת לי עכשיו על הדשא?" אתה צוחק צחוק מתגלגל ומפיל אותי לתוך השלולית.
"חחח אאוץ' סליחה סליחחחההה" אתה מספיג את השיער שלי, מורח את זה עם הגב שלי, אוסף את זה לתחת שלי עם היד ולבסוף דוחף לזה את הפנים שלי ונדחף לתוכי תוך כדי.
אני מלקקת את הדשא המלוח ומתפוצצת מצחוק. בלב שלי אני גם שולחת קריצה לעצמי בת הארבע עשרה "נו זוכרת, הרי אמרתי לך תמיד חמודה ...הפאנק לא מת, הפאנק לא מת!"
