אני מצטערת.
היום הייתי במסיבה עם אנשים אחרים ושמחתי כל כך, ושתיתי ושחררתי ורקדתי, והיה לי כיף.
והחיים כלכך השתנו לנו וכל מה שהאמנתי בו בגד בי. הוא אמר לי לפני איזה כמה חודשים כשאמא (האם אתה יודע?) שבשבילי זה גם משבר אמונה. אולי כן, למרות שאני עדיין מדברת עם אלוהים ונמצאת בהודיה. אני חושבת שאני פשוט ניגשת לזה ממקום תועלתני, אני תובעת מאלוהים לשלם לי תמורת הקשיים שלו ומחפשת מה הרווחתי. וגם אין לי הסבר אחר לכך שבאותו בוקר הייתי דווקא שם. זה פשוט כל כך רנדומלי כל מה שקרה לנו, וחסר חמלה.
הוא. אתה היית אוהב אותו. זה בטח היה משעשע אותך והיית הולך לקנות לו ארגזים של בשר וסמירנוף אייס ומברר מידת עשיה. ואולי הייתם מנגנים יחד בגיטרה וכמובן שהיית מביך אותי מולו בשולחן העגול שלכם.
יודע, אני משתנה בזכותו. בכאב וחוסר ביטחון ופחדים איומים, אבל אני מרפה ונשארת. "עולב, את קודם כל שיפחת המין שלי" הוא הרגיע אותי היום, ואני שמה בו את מבטחי.
אני לעולם לא רוצה לדבר על אותו הבוקר. לא מאמינה האמת שבסוף אני מורחת את הקדושה שלך דווקא כאן הגם שאמרתי שלא אכתוב יותר. אבל יש דברים שהוא מבקש שלא אוכל לתת אם לא אסיים כאן. כי בשבילי, אין יצירה ואין בריאה במלחמה הזאת ואין מילים. אין צורך לתאר גם כן, כולנו חיים כאן וראינו. אחרים מוכרחים, מי שיכול, חייבים לך, לנו. זאת 'החזית השמחה' ואני מודה על כל אחד שנותן שם פייט. המילים שלי, תמיד אהבת אותן, צחקת שאין מי שידבר לילדים שלך כמוני. אני מצטערת על כל מה שנאלצתי לומר להם באחד עשר החודשים האחרונים, על הבשורה. פעם כתבתי כאן עליך בהקשר אחר, על הגבורה שלך והנחישות והאהבה אלי, רק שזה נשאר בטויטות בזמנו וזה הנכון לי גם עכשיו.
גם בזכותך השתניתי, ה"הורות" שנכפתה עלי מביאה איתה שיאים של רגש צלול ותהומות של פקפוק עצמי ובלבול אבל גיליתי אושר בכך שתלויים בי ואיפשרתי לעצמי להיות תלויה, גם בו (תראה אותי). לפני רגע הילדים חיבקו אותי וביקשו שאשאר לישון, וגם מחר נלך לאסיפת הורים לקראת כיתה א' של האמצעי והייתי עם הקטנה בחיסונים והגדולה בגינה.
ואני יודעת לכתוב רק ממקומות טובים, זוכר שאמרת לי להניח לעבר ולא להתבייש ולא לתת לזה להעיב על העתיד? ואיך מניחים להווה? כמוך אני מאמינה בהנאה ובכך ששם החיבור ולא בעצב. אבל השנים האחרונות עייפו אותי ואני זקוקה לשמחה כמו לאויר ולא מצליחה שם.
ואז היום יצאנו עם החברים שלו, ואיכשהו נקלענו למסיבה, והשמש כזה סינוורה אותי וגם הוא, והיה ביט מושלם. ורקדתי יחפה על העץ, ושתיתי יין וצחקתי חזק ופתאום קלטתי שכואבות לי הלחיים מלחייך והשמחה הזאת, עגולה ועוצמתית, כזה עלתה לי מבפנים.
אז כן. טוב לבכות, טוב לשמוח.
