חבלים וחבלות

כשנכנסו לחדר היא עמדה שם, יפה כתמיד. התקרבתי אליה והיא התרחקה. התקרבתי אליה שנית, אך היא התרחקה עוד יותר.
"מה אנו עושים פה?" שאלה.
"מה זאת אומרת?" השבתי בשאלה.
"אתה, אני, חדר. זה לא מסתדר. אנחנו לא אמורים להיות פה."
"אולי, אבל כרגע אין לך לאן לברוח. את יכולה לקפוץ מהחלון, אבל זה נראה די כואב... בכל אופן, אם בנית על אופציית הכאב, את יכולה להשאר בחדר. יהיה לך מספיק מזה פה."

יש דברים שאתה מודע אליהם, אך אתה כל פעם מופתע מהם מחדש. ככה זה כשאני מחבק אותה. אני תמיד מופתע לגלות עד כמה היא קטנה, עד כמה האדם הענק הזה מוסתר לו בתוך גוף קטנטן, נשי, עדין ויפה.
כמובן, העובדה הזו לא מפריעה לה להתחצף אלי שוב ושוב. הנה אנחנו (שני חלקים בתוך השלם?) נמצאים לנו לבד בחדר והיא עושה הכל כדי להוציא אותי מריכוז; היא מתחמקת מבין זרועותיי התרות אחריה, כשאני בא לנשקה היא מסיטה את ראשה ואני מוצא את עצמי מתנשק בלהט עם חצי לחי ושלושת-רבעי אף (יש לה אף קטן וחמוד) וכשאני מנסה להפשיטה היא באמת מסרבת להרים את ידיה...

אני מניח שאולי בגלל זה ההנאה היתה כה גדולה לקשור אותה. את הידיים שלה שנקשרו, יד לכל צד של המיטה הקרובה אליה, אני לא אשכח זמן רב. יש לה ידיים כה עדינות וקטנות. הבנתי זאת רק כשראיתי את החבלים מקיפים את פרקי הידיים שלה.
מיד לאחר מכן נמתחו להם הרגליים וכדי להשלים את המלאכה, כיסיתי את עיניה.
היא היתה כה יפה. אני למס' שניות רק נעמדתי והתבוננתי בה. הגוף המדהים והעירום שלה על המיטה, היא חסרת אונים לגמרי ואין לה מושג מה מתרחש סביבה.
מעל שעה היא היתה קשורה כשעיניה מכוסות. זמן לא רב בהתחשב בעובדה שהחל משש בערב ועד חצות היום למחרת השקענו את זמננו בסקס סוער (עם הפסקת אוכל של שעתיים באמצע והפסקת שינה של כארבע שעות).

השעה כבר 11:30. אנו צריכים לצאת מהחדר עוד כחצי שעה. אני מושך אותה אלי בשיערה ומנשק אותה. אני מוריד את הראש שלה לכיוון הזין שלי ונותן לה למצוץ אותו. תמיד תהיתי למה נשים מסתבכות בלתאם את פעילות היד שלהן עם הפה. זה נראה די פשוט בלגרום ליד שלך להיות המשך ישיר של הפה שלך בזמן הירידה. ובכן, אצלה לא תהיתי בנושא הזה. היא פשוט עשתה זאת מדהים.
כעבור 20 דקות של ירידה אני מושך אותה אלי ומושיב אותה עלי. אני אוחז במותניה ומתחיל להכתיב לה את הקצב. 8 דקות אח"כ (ובסה"כ מעל 5 שעות...) אני כבר יודע שזה מגיע וכשאני מתחיל לרעוד בתוכה אני כמעט מאבד את ההכרה שלי...

אני חושב שזה היה הזיון הכי קרוב לשלמות שהיה לי. אם יש משהו שמטריף אותי לעתים, זו אותה הפסקה חביבה של מס' דקות שאדון זין דואג לקחת לעצמו לאחר שהוא מואיל בטובו לגמור. לראשונה מזה זמן רב גמרתי בלי אותם הרהורי חרטה ויסורי מצפון עזים על כך.