חבלים וחבלות

"תצליף בי!!!"
"לא, את בהחלט חטפת מספיק."
"לא נכון, לא נכון. ממש לא מספיק. אני חייבת עוד."
"לא, את לא יכולה לחטוף עוד. את בהחלט חטפת מספיק לאור מצבך."
"איזה מצב?" שאלה בתמימות.
"מה איזה מצב?!" צעקתי, "המצב הזה שבו את מצוננת וזה רק הולך ומחמיר."
"אני דווקא מרגישה נפלא. תצליף בי עוד, בבקשה..."
"את בהיי. היית מרגישה נפלא כעת גם אם הרגל שלך היתה שבורה."
"לא נכון. תסתכל עלי, אני בריאה לחלוטין, בבקשה תצליף בי, בבקשה!"
"את בילית את השעה האחרונה קשורה לכסא כשאת יושבת הפוך, חטפת הצלפות משוט ההקפצות, מהחגורה שלי ומהסרגל ושלא נדבר על השריטות שקיבלת לאחר מכן. את חטפת מספיק."
"לא, בבקשה, אני יכולה לעמוד בעוד, אני חייבת עוד, אתה סתם מרחם עלי!"
"את ממש חוצפנית!"
"כן כן, אני חוצפנית. בבקשה, תצליף בי, מגיע לי עונש בגלל שאני כ"כ חוצפנית."
"אני לא מאמין. את באמת חסרת כל בושה. כל הגב שלך אדום וגם הפנים, יש לך מספיק שריטות על הגב ואת מתעקשת שאת רוצה עוד!"
"אני חייבת עוד מכות, בבקשה..."
"לא."
"כן."
"לא!"
"כן!"
"מה את עושה בדיוק?"
"אני?" שאלה בתמימות בעודה מגלגלת את עיניה בתמיהה, "שום דבר. סתם משחקת לי עם הסרגל..."
"זה באמת נראה לך הגיוני שאני יושב פה ואת מעיזה לשרוט את עצמך מולי?"
"אני לא ממש עושה את זה." אמרה בעודה מנסה למרוח על פניה את חיוכה המרשים, "אני בסה"כ משחקת לי פה עם הסרגל כי אתה לא רוצה להמשיך ולהצליף בי" והמשיכה לשרוט את עצמה כבדרך אגב.
"תביאי את זה" אמרתי ולקחתי את הסרגל מידיה. "אין לי שום כוונה לתת לך לשרוט את עצמך ואני לא רואה שום סיבה בעולם לתת לך להשחית רכוש שלי."
"אבל זה לא להשחית, זה בסה"כ לסמן אותו."
"בהחלט, אבל זה קורה כשאני עושה זאת, לא את!"
"ואולי תתן לי לעשות זאת בשבילך? מבטיחה לעשות עבודה מעולה."
"אין לי ספק." אמרתי והתחלתי להתיר את ידיה מהחבלים.
"לא..." היא מחתה בצער.
"אין ברירה, את לא בריאה ואני חייב לשמור עלייך."
"אבל.. אבל..."
"שום אבל."
היא עיקמה את אפה לרגע ואז חייכה בניצחון. "רואה, ידעתי שאתה תשתפן."
"סליחה?"
"כן, משתפן. אף פעם אתה לא מעז להכות אותי כמו שצריך."
זה היה יותר מדי. חוצפנית קטנה. הידקתי מחדש את הקשר שהצמיד אותה היטב לכסא (ועם הראש למטה, שפעם אחת היא לא תשלח אלי את המבטים המרוצים המעצבנים שלה, שאני כה אוהב) והצלפתי בה בכוח עם החגורה שלי.
היא גנחה מאושר, ואז היא משכה את האף.
"טוב, מספיק. קיבלת מספיק."
"מה? זהו? רק התחלתי להתחמם."
"כן, אני יודע שמבחינתך היית יכולה להישאר קשורה ככה כל הלילה, אבל האף שלך היה מציף לנו את החדר עד אז."
"אוף..." היא התמרמרה בעודי משחרר אותה מהכסא.
"די לבכות."
"אוף!!" היא קמה, מסוחררת מעט, וניגשה אלי (יותר נכון לומר נפלה עלי, כי היא היתה כאמור מסוחררת מעט).
"את בקושי עומדת."
"אז מה? זה לא סותר את העובדה שאתה שפן."
חייכתי. היא חייכה גם ונמרחה עלי, משתמשת בכל הטריקים הכי מלוכלכים שלה.
"פליייייז..." היא התחנחנה, "אתה הרי יודע שזה ישמח אותי נוראאאאא."
"תירגעי."
היא נדבקה אלי, מתחככת בי, מלטפת לי את זין מבעד למכנסיים והוא, כדרכו, מקשיב לה ועומד דום.
"פליייייז... רק עוד קצת, בבקשה בבקשה בבקשה, ואז אני לא אבקש יותר ואני אהיה ילדה טובה."
"אהה." ברור שהיא תהיה ילדה טובה, בעולם טוב יותר כנראה.
תפסתי אותה בשיער והצמדתי אותה בכוח לקיר, מתחיל להצליף בה בכל הכוח והיא מתפתלת וגונחת מעוצמת הכאב וההפתעה. אח, מדהימה שלי.
פירגנתי לה עוד כמה הצלפות הגונות וזרקתי אותה למיטה.
"עכשיו את תשכבי בשקט, ותשתי תה, את שומעת אותי?"
"טוב.." היא גייסה את הטון הכי הייתי-רוצה-שתמשיך-עוד-אבל-אני-אנסה-להסתפק-בזה-כי-אין-לי-ברירה שיש לה.
היא התכרבלה בפוך, שומרת את כולו לעצמה ומשאירה אותי לסדר את הבלגן ולהביא לה תה.
גם כן שפחה, עלק.

אבל אורגזמות זה דווקא טוב לבריאות (שלי), לא?
אז נכנסתי למיטה וזיינתי אותה.





הערת העורך: פוסט זה נכתב בסיוע החצופה המככבת בו.