חבלים וחבלות

יש רגעים בחיים שבהם מותר ואף מומלץ להגיע להתפכחות מציאותית כואבת ודואבת.
אין זמן יותר טוב מאשר תקופת "בין המצרים הציונית": בין יום זיכרון לשואה ולגבורה ובין יום הזיכרון לחללי צה"ל.
תקופה דכאונית בת שבוע, אשר אני מתיר לעצמי לנקז לתוכה את שלל היגון אשר אני דוחה על הסף במשך שאר השנה מסיבות פרקטיות אחרות לחלוטין.

כעת, תקופה נהדרת זו חזרה שנית והפעם התווספה התפכחות מציאותית מלאת כאב ליגוני ועל כך נאמר: "וכל המוסיף - דומע".

ובלי שום קשר לאמור לעיל, זכיתי השבוע לקרוא פוסט המלצות על ספרים אצל אחת מחביבות הכלוב (פרלין) שרק הזכיר לי כמה זמן לא עשיתי זאת. לא מרצון, אלא מפאת חוסר זמן.
דבר אחד ויחיד יצא לטובה מחוסר זמן זה: בגללו התחלתי לקרוא שירים...
אז למה הקדמתי את כל זאת?
רק כדי לשתף אתכם באחד משירי השואה המפורסמים והמרגשים ביותר שיש. קצר, כואב ומלא קונוטציות מקראיות מרהיבות.
ע"מ שלא להסתבך בשום בעיות של זכויות יוצרים, להלן קישור לשיר:

כתונת איש המחנות / אבנר טריינין
http://www.tzura.co.il/tshsd/book.asp?arid=29