אני יושבת בחדר ומחכה לך. כמו בכל סשן. רק שהפעם התנוחה היא אחרת. תחושת אי נוחות ממלאת את האוויר.
לא ביקשתי אותי בחוטיני על הרצפה, ביקשת שאשב על כיסא במרכז החדר, לבושה בשמלה יפה, בתחתוני הזנות שלי.
שום דבר לא הכין אותי לעתיד להגיע. לא ציפיתי שתיכנס עם נשלטת אחרת. נשלטת שאתה בחרת לעצמך מכולן, נשלטת זמנית שהגיעה כדי למלא תפקיד מאוד ספציפי.
לא הצלחתי להסתיר את מבט התהדמה שלי, כשהיא נכנסה אחריך לחדר שלנו, למקום שלך ושלי. לא הבנתי מי זאת ולמה היא כאן. לא מצאתי שקט, הלב שלי צרח, אבל הגוף שלי לא זז. חיכיתי.
לא העפתם חצי מבט לכיון שלי , סגרתם את הדלת והסשן שלכם התחיל.
הכאב מילא את ליבי, כל נגיעה שלך בה צרבה לי את העור, כל חיוך שלך אלייה נגע לי בנשמה, ולא זזתי. רציתי לקום, רציתי ללכת, אבל לא זזתי.
במשך שעתיים נתת לה את כל מה שאני לא קיבלתי. הצלפת וליטפת, נתת לה לגעת בך, לענג אותך. זיינת כל חור בגוף שלה, בכוח, בצורך חזק. הפכת אותה לזונה שלך, זונה שהיא לא אני.
כשסיימת נתת לה חיבוק גדול, ישבתם קצת ושוחתתם, אמרת לה תודה.
שלחת אותה לדרכה והסתכלת עליי.
אני נעולה לכיסא, דמעות זולגות על לחיי כנחלים בלתי נגמרים, הכאב שלי הוא פיזי, הגוף שלי כואב, הנשמה שלי שבורה. ואתה מסתכל עליי במבט הכי אוהב שקיים בעולם. ליבך יוצא אליי, לא יכולתי שלא להרגיש אותך.
חייכת אליי את החיוך הכי יפה שיש לך , את החיוך שאתה שומר רק בשבילי, הרמת אותי מהכיסא ולקחת אותי למיטה.
ליטפת אותי ברכות, נישקת אותי , חיבקת אותי חזק ואמרת לי שאתה אוהב אותי, אוהב אותי יותר מכולן, אהבה כזו מיוחדת, אני רק שלך.
סיפרת לי שזה היה שיעור, שיעור חשוב קטנה שלי, שיעור בקנאה. שיעור בהבנה מי עומד מעלייך, שיעור בהכלה של השולט שלך והצרכים שלו.את שלי, לרשותי, לצרכיי, נשלטת.
המילים שלך עברו דרכי, לא היה לי מקום להכיל אותן, הכאב מפמפם בי בכוח, ממלא את עולמי. ואתה לא מפסיק לדבר, מדבר אל כברי.
סובבת אותי על הבטן, הורדת לי את התחתונים וזיינת אותי עד שגמרת. זיינת אותי כמו שאתה אוהב וצריך.
את הגמירה שלך רצית בתוכי.
רצית גם את הגמירה שלי, ששייכת לך. לקחת אותה בשקט, בהכלה, באהבה אמיתית שבאה מהלב, דרשת אותה ונתתי לך, כי אני לא יודעת אחרת.
תודה על השיעור. אדוני.
