אני נכנסת למכונית, מדליקה את הרדיו, מוזיקה שקטה מתנגנת,כזו שלא מסיחה את הדעת מהדרך, מנסה להתרכז, יודעת שהערב אני צריכה להיות מפוקסת, הדיוק הכרחי.
הכביש יחסית פנוי ועלטה, המעידה על סיום הערב, עוטפת את נפשי.
אני מנסה לדמיין מה הוא תכנן עבורי אבל אני יודעת שהדמיון תמיד עולה על המציאות, אז אני מניחה למחשבותיי ומזמזמת עם הרדיו, נאחזת בעוד כמה רגעים אחרונים של לבד.
חיכוך השמלה בין רגליי מזכיר לי שאני לא לא לובשת תחתונים, מעולם לא ציווה עליי קוד לבוש,
הערב, הוא דרש.
הלב שלי מאיים לזנק מהחזה בזמן שאני יורדת מהרכב וצועדת בחשש אל עבר ביתו. הדרך מעולם לא הרגישה ארוכה יותר אך רגליי נושאות אותי ללא אומר.
הדלת נפתחת ואני מתקבלת בחיוך,
את האיש שעומד מולי מעולם לא פגשתי.
אני נכנסת בהיסוס תוך כדי סקירה מהירה של הסלון. נדמה שאין איש נוסף בבית. ואני מחסירה פעימה.
אני בבית של אדוני, לבדי.
אני מוזמנת אל הספה הצחורה ומתיישבת בהיסוס. מבלי משים כוס יין אדום מוגשת אל השולחן ואני לוגמת לגימה ארוכה.
כיסוי עיניים שחור מולבש על עיניי, אטמים מוחדרים אל תוך אוזניי ואני מובלת אל חדר אחר. אני מגייסת את שאר חושיי כדי לנסות להרגיש אם נפש נוספת נמצאת בחלל אבל הם בוגדים בי.
אני מבקשת רגע נוסף, אבל בקשתי אינה נשמעת. את רחשי ליבי האיש הזר אינו שומע. אני מופשטת מכסותי ונותרת ערומה. איני יודעת מי נמצא בחדר והבושה מכלה אותי. יד רכה מלטפת את גופי העירום בעוד שיד נוספת מחברת את פרקי ידי לשרשראות ברזל ארוכות. הקור החודר משלשלאות המתכת מצמית אותי אבל היד, שלא מניחה לי לרגע, מרגיעה ומנחמת ללא הפסק.
היד המלטפת מוחלפת בשוט זנבות ארוך שעורג לחמוקיי. נדמה היה לי ששמעתי את אוושת השוט רגע לפני נחיתתו על בשרי, אבל זה היה רק בראשי. הצלפה נוספת מכבה את כל המחשבות, ורק אני והשוט קיימים.
התחלתי לספור, ספרתי בלב, בלי לדעת מתי יעצור, כשהגעתי לעשרים הוא נח. לשון נעימה הגיחה בין רגליי ולרגע השכיחה ממני את כאביי. שקעתי לתוך העונג כשבאחת, הלשון ניתקה ממני וקיין ארוך שב ללטף את גופי.
הגוף שלי נדרך, מכין את עצמו לספירה נוספת. הקצב הפעם היה שונה, היד המניפה לא ריחמה עליי, העור שלי צרב, הרגשתי את הסימנים נוצרים, וחיכיתי לשקט המיוחל שעתיד להגיע.
את הספירה, איבדתי מזמן, והשלווה הציפה את נשמתי.
לאחר זמן שהרגיש כמו נצח נותקתי מהשרשראות וקרסתי לתוך ידיים גדולות שעטפו את כולי.
הבל פה חם ליד אוזני הסיח את דעתי כשהאטמים הוצאו ממנה, " אני כאן" , שמעתי את אדוני, וכמו בלון שסיכה קטנה ניקבה, כך הרגשתי את המתח עוזב את גופי.
נלקחתי אל חדר האוכל, שם הונחתי לאחר כבוד על שולחן הסעודה. שכבתי על גבי חסרת יכולת תזוזה, מרוקנת ממחשבות, נתונה לחסדי הגברים שמקיפים אותי.
אצבע מיומנת חדרה לתוך גופי והוציאה ממני אנקה של עונג, אחת נוספת הצטרפה וגופי התקמר בתגובה. " את הגמירה שלך" שמעתי את אדוני לוחש באוזני "עכשיו".זה כל מה שהייתי צריכה כדי להתנפץ לאלף רסיסים בידיים המגמירות שהן לא של אדוני.
אני נושמת, בכבדות, שומעת שברי מילים, מילות תודה ופרידה. אני מרגישה את ידיו של אדוני מנחות אותי לקום, מובילות אותי אל המיטה הרכה. " היית טובה" הוא אומר לי בעוד ידיו מלטפות את פניי. " עכשיו, לישון".
