לפני שנתיים. 5 ביוני 2022 בשעה 18:57
שעת לילה מאוחרת, והשינה מסרבת לעטוף אותי בשקט המיוחל. אני תוהה לעצמי מתי ישנתי לילה שלם רצוף ללא הפרעה.
אני מנסה לגרש את התמונות מהדמיון, להתעלם מהכאב שכובש אותי, אבל אני מותשת.זה חזק ממני.
רגעים חולפים מול עיניי כמו מסע דואב של זיכרונות. הצלקות מסרבות להרפות ואני צפה בתוך ים של כאב.
חודשים של אהבה, נגלים לעיניי, תשוקה, מבטים, חיבור נשמות, את הכל נתת לי, נתת ולקחת.
אני מדברת אל עצמי, גם הפעם, מרגיעה, מנחמת, מבקשת לקבל את נשמתי בחזרה. מתפללת ללא מילים, למעט שקט.
שעת לילה מאוחרת. ואני לבד.
