לפני שנתיים. 27 ביוני 2022 בשעה 19:30
את לא מספיקה יותר נשלטת.
והמשפט הזה, שמעולם לא נאמר, צורב את העור יותר מכל הצלפה, משפיל יותר מכל מילה אחרת שיכלה להאמר, מסמן את הלב ואת הנשמה בכאב שלעיתים הוא גדול מכדי שאוכל להכיל אותו.
איך מתחילים להשלים עם כאב הפרידה? עם הידיעה שלא הצלחתי, שנכשלתי בלשמר, בלהיות הכי טובה.
והכי קשה בלילה, כשהשקט אמור להגיע, שהרגיעה מעוד יום עמוס מתחילה לחלחל. כשהנשלטת שבתוכי מסתכלת אחורה בערגה, חושבת שוב ושוב על מילים שנאמרו ואולי היו יכולות להאמר אחרת. על משפטים שיצאו מהפה בלי טיפת מחשבה קדימה.
והאם, האם נאמר כל מה שהיה צריך להאמר? האם חלק מתהליך ההחלמה הוא ניתוק מוחלט? האם להמשיך הלאה זה משהו שפשוט צריך לעשות?
נשלטת, אני.תמיד נשלטת. מסתובבת בעולם ותוהה לעצמי איך ממשיכים הלאה.
