|
|
|
חשבתם כמה מים היינו חוסכים אם בבתים היו שטיחים במקום מרצפות?
אני לא אוהבת שטיחים, לא נעים ולא יפה לדעתי, אבל כנראה, בבית שלנו, זה שנקנה מתישהו הלאה, אנסה לזכור את המחשבה הזו
אה ועשיתי את בדיקת הדם
והכל מעולה
יותר ממעולה
אני סופרוומן!
ביום שישי הלכתי לישון קצת, לקח לי שעתיים להרדם, ואחרי פחות מ-45 דקות שינה היה טלפון שהעלה לי את הדופק
מישהי מהעבודה שלחה לי פרחים, וירדתי לפתוח לבחורה עם הזר את הדלת שכולי ישנה ומבוהלת ומה ששאלתי אותה היה- איך אתם מעבירים את הזר בשבת??? (כבר נכנסה השבת...)
הלכתי לישון כי הגבוה גילה לי לפני כמה ימים שהוא מכין ארוחת ערב והוא צריך זמן, וגם כדי שיהיה לי כוח לצאת בערב
אז זה לא עבר לי העניין של לישון צהריים
לארוחת ערב.....
מלאאאאאאאאאאאאאאאאא שוסי. כזה יפה וצבעוני ומסודר.
ויין טעים
ולקינוח- בנופי! אין כמו ריבת חלב.
אחר כך, עייפים מיין ומחוסר שינה (בכל זאת, קמתי בשש בבוקר ולא הצלחתי לישון מספיק אחרי הצהריים)
החלטנו לנסות לישון שעה, מודעים לסיכון של לישון ב-10 בערב, אבל ממש רציתי לצאת...
אז כמובן שהשעון צלצל ואנחנו- התהפכנו והמשכנו לישון
אחרי המון המון המווווווווווון זמן שלא יצאתי למסיבות
שלא לדבר על מסיבות סוטים
ביום חמישי האחרון יצאתי
והתעלפתי
כן כן, בפעם הראשונה בחיי
וזה לא ששתיתי הרבה, חס וכרפס, קמתי בבוקר למחרת ב 6 בבוקר אז לא יכולתי להרשות לעצמי
זה כנראה השילוב של לא אכלתי כרגיל אותו יום (כן אכלתי, פשוט לא הרבה), התעוררתי בשש וחצי בבוקר, היה צפוף נורא ועישנו במקום קטן.
אה ואולי גם בדיקות הדם שאני דוחה כבר חצי שנה יכולות לשפוך אור על התעלומה.
(צמחונים אמורים לבדוק כל שנה....)
אז פתאום היה לי רע, ובעודי רואה מסכים שחורים אמרתי לגבוה שמשהו לא בסדר.
ואז איזה מישהו חמוד עם חולצה בצבע בורדו עזר לו להוציא אותי החוצה- תודה לך מי שלא תהיה...
בחוץ, תוך שניות הפסקתי להזיע והתחלתי להבין שאפילו די קר, והייתי ממש כאילו כלום לא קרה
מה שקצת משכנע אותי שבאמת זו הצפיפות והסיגריות
זה נתן לי קצת תמריץ והתקשרתי לרופאה שלי (אותה רופאת ילדים), באתי, היא הסתכלה עלי וצחקה (אין, אין עליה!) ואמרה שעכשיו היא תכתוב לי רשימה כמו של זקנים - ובכלל לא אמרתי לה על מקרה המסיבה) ושנורא רזיתי ואני נראית כאילו אני הולכת ליפול במדרגות. לה לא הודתי על מחמאת ההרזייה...
וביום חמישי יוציאו לי מלאנתלפים דם. ואני לא אוהבת דם ולא אוהבת מחטים אז יש סיכוי ששוב אתעלף....או לפחות ארצה להתעלף...
תודה לגבוה שלי שנלחץ כל כך ורץ להביא לי מיץ מתוק כי הוא אמר שזה הסוכר
ולאיש בחולצה הבורדו שעזר לי לצאת
ולדר שדאגה לי למים ושלא יהיה לי קר, וברח לה הצד האימהי
(עכשיו, אחרי התודות, אני מוכנה לקבל את פסלון האוסקר שלי)
אני רוצה לקום בבוקר ולגלות שבחרת לי בגדים
להגיע הביתה ולמצוא את המגפיים, עם פתק שאומר לי להישאר רק איתם ועם החוטיני שעלי עד שתבוא
שתגיד לי מה לאכול או מתי להתקשר או לא יודעת מה...
פשוט שתגיד לי
אבל אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות כשאתה זה שצריך להגיד לי
אולי אתה לא חושב על הדברים האלו, ואולי הם לא קופצים לך לראש כמו לי
אבל..אבל...
אני רוצה...
קמתי בבוקר, אפילו הזדיינו, מיוזמתי, על הבוקר והיה מעולה,
אכלנו ארוחת בוקר טעימה
וכל הזמן הזה חשבתי רק ש
קמתי בבוקר
לא יודעת...אני מרגישה בתוך לופ שלא יגמר. מיותר לחלוטין.
בת אדם אחת. והמצלמה הולכת אחורה ורואים שיש מסביב עוד עשרות, ומאות, ומיליארדים. והיו קודם ויהיו אחר כך עד שהשמש תחליט לשרוף אותנו או איזו מגיפה תגבור על המדע.
ושוב לקום בבוקר. לעבוד. ולישון
הגבוה אומר שמה שחשוב זה להנות מהתקופה הזו, עד שנגמר הזמן. אבל הכל נראה לי מיותר כל כך...
לפעמים אני חושבת שהוא יכול לקרוא את המחשבות שלי
או יותר גרוע, שהתחלתי לחשוב אותן בקול בלי בכלל לשים לב
זה הזמן לקרוא כלכליסט?
מאז שעברנו אני לא לגמרי רגועה, יש תמיד מה לעשות ורק עכשיו נכנסים לשגרה
וגם זו תקופה קצת עמוסה בעבודה
אז בכלל..
אבל אתמול סוף סוף היה ערב שלם פנוי לעצמנו
ונראה לי שהערתי את השכנים
פשוט נזק
מחפשת איפה
וחותכת עמוק
ועוד טיפה
חופרת עוד קצת
שמה קצת מלח
שישרוף טוב טוב
ומדי פעם מזכירה לעצמי את הפצעים
פצעים שרק אני עושה
מתוך הראש ואל עצמו
השמש בארץ (כי לנו יש שמש שונה מזו של ארצות אחרות...) משקיעה בנו המון אנרגיות.
בגלל זה כל כך חם לנו פה כל הזמן
ולדעתי, חבל לבזבז את כל האנרגיה הזו
כשנכנסים למקלחת, אם אין סביבנו אדים והמראה נעלמת אי שם והגוף לא מאדים, זה בזבוז של אנרגיה!! (כמובן יש להתחשב בכינרת המתייבשת שלנו ולנצל את המשאב העצום הזה- השמש- בזריזות)
פוסט זה מוגש כשרות לצרחן
שלום
נקי ומסודר. טוב כמעט מסודר.
כל פעם מביאים עוד כמה דברים, לאט לאט
מה שאמור להיות "חדר עבודה" עדיין הפוך ועד שלא נביא את השולחן הוא ישאר ככה.
מכונות תפירה על הרצפה, ארגז בדים, מחשבים על כיסאות, טלויזיה על שולחן מאולתר....
אפילו הנעליים שלי עוד אצל ההורים. אבל רוב הבגדים כבר פה! והמטבח יפה ויש כלים וקצת אוכל
שבוע הבא או עוד שבועיים נביא טוסטר אובן (אמנם אני אוהבת לאפות, אבל אנחנו רק שניים)
והיום עשינו הליכה על החוף. כל כך קרוב שגורם לי לרצות להיות איש של בוקר ולעשות כל יום הליכה ככה!
נראה לי שבבית הזה נקרא המון ונקבל הרעלת קפה.
יש מרפסת, ענקית, ומה יותר טוב מלקחת כוס קפה וספר ולשבת מול הים ככה?
1.
היום ניקינו את הבית והעברנו כמה דברים. מחר נביא עוד ונסדר. נתחיל לישון שם לסירוגין עד שנעביר את כל מה שצריך. עניין של שבועיים שלושה, רק כי יש באמצע הפסקה כי אנחנו נוסעים לזורבה!! 😄
אה, ובגלל שלא באמת עדכנתי אלא כתבתי ברמזים- אנחנו עוברים! אני והגבוה! נגור יחד!
הוא יקבל את המדפים הגבוהים.
הרגליים שלו נאבקות בברזלים שבקצה המיטה, היא בגודל סטנדרטי והוא...לא.
המיטה הנ"ל, כאמור, יש בשני הקצוות ברזלים. אני מקווה שלא רק אני שמתי לב אליהם וננצל אותם כראוי.
אני לא מגיעה למדפים במטבח וצריכה שרפרף כדי לשים כלים ליבוש....
הדירה מד-הי-מה.
מלחיץ. אבל כל כך כיף!!!!
2. אין מספיק סיפורי מיילדום. מה זה פה? אני צריכה לדמיין לבד??
