אתמול, אמרתי לו על זה. שישים לב לדברים הקטנים. לא, אתה לא צריך לחשוב כמה פעמים על כל דבר שאתה אומר, אני לא רוצה שתפחד לדבר כדי שלא אפגע.
הוא עבד בלילה, ואני עבדתי עד אחת וחצי. בשתיים ורבע, הוא היה פה, בהפתעה. קפצתי, נישקתי, שוב ושוב. הכנתי תה למצונן המסכן (זכרים..) ושוב קפצתי וחיבקתי. אתה מפנים מהר מאוד:)
נגמר התה, ועלינו לחדר. חם לי. אבל הוא שם לב לפני שאמרתי כבר התחיל להוריד ממני את הבגדים. הניח את הידיים מעל לראש שלי, ונישק, וליטף, וצבט ולש... מידי פעם, באמת בלי לשים לב, היד שלי הגיע אליו והוא החזיר אותה למקום.
איפה הסרטים האלו לשיער שלך? ושם לי סרט ירוק זוהר על העיניים.
אמר לי להשאר ככה, בלי לזוז, ואחרי עוד כמה דקות שמעתי אותו מפשפש בסלסלה, ידעתי מה הוא חיפש, וכשלא מצא ביקשתי שיביא אותה, ובעיניים מכוסות מצאתי לו את האזיקים.
כשלא יכולתי לראות ולזוז, גם דחף לימשהו לפה. אין לי ממושג מה, וזה לא משנה כי כמה שניות אח"כ הורד את החוטיני, דחף אל בין הרגליים שלי וכשהחליט שהוא "מוכן" שם במקום מה שהיה לי בפה...
ושוב לש, וצובט, מושך וחונק. וכל כך נעים להרגיש את הידיים שלו על הגרון, גם סתם מונחות שם. השכיב אותי כשהראש בקצה המיטה, ופתח את הפה. לא הכניס כלום, לא זין ולא אצבע, רק פתח ושאשאר ככה, כל פעם שהפה קצת נסגר קיבלתי סטירה.
בסוף כן קיבלתי, לאט לאט טעימות ממנו, ועדיין, אסור לסגור את הפה. מצאתי את עצמי מבקשת עם הלשון, מחכה.
חשבתי שאני לא אהיה מסוגלת. 10 חודשים זה לא מעט ואמורים להתרגל אבל עדיין אני לפעמים חושבת שאין מקום לכולו ומרגישה שזה הזיון הראשון. לאט, תהיה עדין, אבל בעצם אני לא יכולה לדבר. ואז כבר היה מאוחר מידי וגיליתי שהוא כבר עמוק בפנים והיה מקום, היו יותר נוזלים ממה שחשבתי. איך? איך אתה משפיע עלי כל כך בקלות? אתה נהנה מהתוצרים שלך נכון? לראות איך אני חלשה בגללך, נהנת בגללך, הולכת לאיבוד, נרגעת...
אחרי שהתעוררתי מהאופוריה שלי, נזכרתי שלא אמרתי לו: היום חשבתי על זה, שאף פעם לא נוכל ללכת יחד עם מטריה אחת....
לפני 16 שנים. 27 באוקטובר 2008 בשעה 17:52
