ימי רביעי הם קשים. זה כבר קרוב לסוף השבוע אבל לא מספיק קרוב.
זה גם יום מאוד ארוך בשבילי. קמה בשבע בבוקר לעבודה, מגיעה הביתה לאכול צהריים ולנוח שעה ואז לקורס, ומגיעה הביתה ב22:00 - לאכול ולהמרח מול המחשב או הטלוויזיה ואז כמובן שוב לא ישנה מספיק.
ואני נורא עייפה בזמן האחרון. עייפה, ורעבה, וצמאה (ובכל זאת לא שותה או ישנה מספיק)
אבל בכל היום הזה, הוא עשה לי חיוכים גדולים
אחד מהם כשב-12 בצהריים שלח לי הודעה- בובה צהריים טובים, התגעגעתי אלייך, הייתה לי כרית קטנה במקום.
יש לי כרית ענקית שאני ישנה עליה בלילה, בערך על כל הכרית (זוכרים את פשושון אוהב לישון על הכרית הענקית?)... ואני צוחקת שזה תחליף כשהוא לא פה. אז התחליף שלי הוא כרית קטנה...
הוא כזה מתוק, ולעיתים נדירות ככה קיטשי (כמה שזה כיף בטח עדיף שזה לא יותר מידי).
קשה לישון בלעדיו. והוא יודע. אז היום הוא יבוא אחרי המשמרת, למרות שכבר אשן, ולמשות שאני קמה לפניו. רק כדי שיהיה לי מה לחבק.
ושיהיה לי בהצלחה מחר בישיבה
לפני 16 שנים. 19 בנובמבר 2008 בשעה 20:43
