אז מה העיר אותה ? היא שואלת בעדינות
אין לי באמת הסבר טוב, אני מראה לה שרידי גחלים לוחשות של רמיזות, שום דבר אמיתי, אבל פירורי הפרטים מדליקים נורות אזהרה.
יש בה חמלה סובלנות.אבל את זה ידעתי.
נזכרתי באותה אחת שאהבתי, היא אהבה גם אותי ועדיין נהנתה למצוא קשרי כאילו שליטה ושיחקה בקקי.
אולי היא עשתה את זה כדי ליצור משבר כלכך גדול, שיפרק אותנו, הרי ההיבריס היה שם, כמו חבר פורע חוק.
אני מקווה שטוב לה.
היא זזה בקצב שלה, הוא יציב איטי ובטוח, מאד שונה מהקצב התזזיתי שלי, אבל גם יפעת זזה לאט וזה מעולם לא הפריע לנו, אולי רק לתסכולים שלה על עולם מהיר.
אכן יש פער בין הרגשות שנולדות והמחשבות לבין ההלימה במציאות, אני לא מכיר דרך אחרת, קודם מתלהבים ואז עושים יחד.
אני שמח שעדיין נשאר בי ילד אופטימי.
כמו אותו צרפתי שעמד בתור האינסופי למשרד הפנים ואמר " רק התקווה מחזיקה אותנו"
האם את מסוגלת לראות אותנו יחד,חודש קדימה,חצי שנה, חמש שנים? אני שואל
אני מסוגלת גם 20 שנה, לרגע אנחנו שוקעים בפנטזית זיקנה נעימה. יש בחשיבה שלנו המון דימיון, מעטים מדמיינים קדימה,בעצם היא הראשונה שמסוגלת לדמיין קדימה איתי יחד.
בראש הדג נחש שרים
יום שישי הגיע
והוא בא בדיוק בזמן
כמה שחיכיתי כבר בעצם
למשהו מרגיע ואם הוא פה אז זה סימן
שהלך עוד שבוע בא השקט
אני שם גיבור, היא תבוא בשמלה ואתנהג בנימוס, אנחנו נשב לדבר בסלון, נחזיק ידיים.
במציאות לא בטוח שנצליח להכנס בדלת הכניסה לבושים. אני צריך אותה פה ערומה לידי.
שתתן לי לגעת בעור הדק שלה, לראות את כל החמלה שיש שם בפנים.
תזכור, הזמן הוא חבר