יש משהו נעים בלהיות על הגדר, סתם צופה מהצד, כזה שאינו לוקח חלק פעיל.
נרדמתי אתמול מוקדם, לשעתיים, התעוררתי דקותיים לפני צלצול הטלפון, הנהדרת התקשרה, אנחנו מדברים לפני השינה, אמנם הבטחנו להקפיד על הזמנים, לא בהצלחה יתרה.
בכל מקרה היה מאד נעים, להתעורר לצליל הקול שלה, יש לה קול רך וחם, כמו לחם חם של בוקר. ברקע תמיד יש קולות ילדים והפסקות קלות להורות. אני נהנה לשמוע אל ההורות שיוצאת ממנה.
משום מה בקבוצות גרושים, תמיד נשים מציגות עצמן עם ילדים בוגרים, כאילו הילדים הם איזו מועקה על ההכרות.
אחרות מציגות לראווה שיש גרוש פעיל.
מעניין אם זה נפוץ כאשר גברים פוסלים מישהי על בסיס היותה הורה פעיל ועסוק.
ראיתי מהגדר גבר המתלונן על פסילה עקב שירות צבאי או תואר אקדמאי. לטענתו זה לא רלוונטי להווה.
ואני נזכרתי ביונה וולך
אדם צובר זכרונות כמו נמלים
בחדשי הקיץ.
בחדשי הקיץ כמו חגב
בעת הקיץ - ויש שאדם שר.
ובחורף הנמלים מתכנסות
מתנועעות ברכושן ומכלות לאט
את הרכוש ואת החורף מכלות
לאט, לאט.
אני רוצה לצבור איתה זכרונות, אולי אכין לנו פיצה ליום שישי, נשב ליד השייש, אני ארדד את הבצק והיא תספר לי מחשבות.
בטח היא תספר איך כשהכרנו, הייתה לי אבן בכליה, עת היא ליטפה את פני כאשר הזיעה לרגע זלגה, אח''כ אכלנו פיצה טעימה אבל מתובלת מידי.