האלווין מעבר לפינה (ייאי! אם כי המשמעות המקורית שלו כחג פגאני הרבה יותר עמוקה ממה שהחג ה"מודרני" הפך להיות), כך שברור שיש לרכוב על הטרנד ולקשור אליו כל מה שאפשר, ולכן ברור שזו ההזדמנות לשכנע למה BDSM הוא הכי האלוויני שיש, ואפילו לא צריך להתאמץ יותר מדי עם ההשוואה הזו - ואין לה קשר לבאט פלאג (Bat כמו עטלף) או לצבע השחור שמאפיין את מלבושי החג, ומשום מה תפס טוב בבדס"מ.
הביאו את מסכת הדלעת ואת ידי השלד (לפיסטינג, דארלינגס. למה אין דילדו-ידיים בעיצוב שלד? למה הכל שחור דרמטי מבאס? - אל תענו לי), ובואו נתחיל.
מה שהופך את האלווין לחג בדס"מי ואת הבדס"מ להאלוויני במאפייניו, היא בעיקר פרקטיקת Trick or Treat, מה שבבדס"מ - או מחוצה לו - מכונה שיטת המקל והגזר (גזר זה כתום, וכתום זה אחד מצבעי החג. הא!): יש לנו את הצד של השליטה, שהוא הטריק, כי השולטת צריכה לעשות משהו נאסטי במטרה לחנך - נניח, הצלפות, או לחרבן לנשלט על הראש, או לדחוף לו את הרגל לפה אחרי שהלכה יחפה בפלורנטין (לא אני, איכס. אני אטפס על עצים בכיף, אבל יחפה בסחלה של פלורנטין? גועל נפש).
מנגד, יש טריט: כשהנשלט סופסוף למד את מקומו ואת חלקו בעולם, ונהיה שטיח רך וחמוד, ואז סופסוף אפשר לתת לו פרס, שאיכשהו זה גם הצלפות, או לחרבן לו על הראש (אל תסתכלו עלי ככה! אלה הקינקים שלכם!) או לדחוף לו את הרגל לפה (הפעם בלי הסחלה של פלורנטין. הנשלט ההוא חטף וירוס איום ונורא כי זה באמת גועל נפש, ועכשיו הוא זומבי, שזה גם משהו של האלווין).
איפושהו פה יש גם בראטיות, שהן טריק בפני עצמן והורסות את התיאוריה, כי זה טריק (של השולטת) או טריק (שלהן) ואני לא רואה איפה יש פה טריטים, אבל אני מודה שאני לא מבינה בבראטיות, למרות שיש לי חיבה מיוחדת אליהן (לא תחתיי, נקרא לזה חיבה מבחוץ).
וגם ספר של מס הכנסה, שנמצא מול עיני כמקור למידע שדרוש לי, שזה האמ-אמא של הטריק.
בקיצור, השעה מאוחרת ויש חתולות חצר שחורות שאני יוצאת להאכיל (טריט. החיים שלהן קשים מספיק, ממני הן יקבלו פינוקים בשריים טעימים).
מחר אצא להסתובב, נראה מי יזהו אותי ;)