היה שבוע לא פשוט, מכל מיני סיבות, ועוד יהיו שבועות לא פשוטים. רגע לפני ששקעתי לתשישות מוחלטת, החלטתי שלא יקום ולא יהיה: אני רוצה לכייף ובכוונתי לוודא שיהיה לי טוב. הודעתי לחבריםות שאני עורכת מסיבה - לא משהו גדול, כמה חבר'ה שטוב לנו יחד, לשעה-שעתיים (ממילא היה קשה לתאם זמנים של כולנו ובאמת שלא צריך למתוח: רק להיטען באנרגיה והלאה לדרכנו). הכרזתי שאני קונה מתנות לכולןם - בעיקר שטויות מטומטמות (אך פרקטיות במידה) בערך כספי לא גבוה, כל אחד ואחת בהתאם לאופי ומה שמתאים, וכמה שאמצא (אך לא פחות משלוש מתנות לכל אחד ואחת, ומותר להתחלף או להחזיר). אחד מיד הודיע שיזמין אוכל, משהו מיוחד שהרבה זמן רצה לנסות (הרעיון הוא לשבור שגרה אז אי אפשר למשל סתם פיצה, אלא משהו שלא יוזמן בדרך כלל), אחר אמר שהוא יהיה אחראי על הדרינקים, שלישית הודיעה שהיא תביא קינוחים.
ההתגייסות הזו קצת הממה אותי, לא חשבתי שהמסיבה כל כך תשמח את השאר, בגילנו זה בד"כ נחשב "שטויות" ולמי יש כוח. אבל וואלה. בחרתי טוב.
היום הסתובבתי לחפש מתנות: לא הכל חייב להיות חדש לגמרי, כי המטרה היא לשמח. זה כן חייב להיות מותאם במדויק. אז קניתי תה מיוחד פה, תבלין מסעיר שם, סוכריות קופצות לכל החבורה (כי זה מטופש ויצחיק את כולנו מאד), מדבקות חמודות ועוד כל מיני דברים קטנים (וגם צעיף אחד שהוצאתי מארוני ומישהי תקבל כי הוא בול האופי שלה והיא תצווח מאושר). ו-וואלה, זה עשה לי ממש טוב: כל היום הסתובבתי עם חיוך מרוח על הפרצוף, ועכשיו, בעודי עוטפת את המתנות (בניירות fancy לחלוטין וסרטים מוגזמים, כל אחד ואחת עם עטיפה בצבעים והדפסים שיתאימו לאופי, כך שלא יהיה צריך מדבקות שם כדי לדעת מה הולך למי), אני צוחקת מאושרת.
התגעגעתי לזה.
