נזקקתי לאחרונה לכמה פריטי ביגוד והנעלה שחסרים בארוני, עד שממש חשבתי לחפש בחנויות ולקנות (אני שונאת שופינג. קניות אונליין הן דבר כל כך נוח וחבל לי על כל פריט שחובה למדוד לפני הקניה). המסקנה היא שעם השנים פיתחתי חיבה לאיכות והיא תופסת משקל גדול יותר בשיקולים. בחנויות, לעומת זאת, המצב על הפנים. לדוגמה נעליים, או ספציפית מגפיים: כל מיני חומרים "דמויי עור" שנראים כמו גומי או פלסטיק או יציקת דילדו נוקשה מאליאקספרס, בעיצוב כל כך גנרי ועם סוליה כל כך לא נוחה, שרק להביט בהם שואב ממני את שמחת החיים. על למדוד אין בכלל מה לדבר.
שלא תבינו לא נכון: אני מחפשת מגפיים שאינם מעור. על אף שאיני צמחונית, אני לא לובשת בגדי עור ולא נועלת עור. אבל זה לא חייב להיראות כל כך... זול.
הדבר נכון גם לגבי מכנסיים וג'קטים, שרובם גזורים באופן גנרי וחסר צורה ייחודית וחסרי תיפורים מתאימים, כך שבמקום להדגיש את קווי הגוף הם זרוקים עליו כמו כיסוי רכב או אוהל. דכאון.
גם עשיתי טעות טקטית, וביקשתי מחברה - אותה חברה שמצהירה על עצמה שהיא מעדיפה בינוניות - משהו מסוים כמתנת יום הולדת. אלא שיש לה כמה חנויות שהיא נהנית מהן ואוהבת לקנות בהן, מסוג "כלבו זול הכל למשפחה", "סיגי סטור", ו"חנות המשקאות של פליקס סיבוני", ולעצמי אני מעדיפה דברים קצת יותר, נו, הולמים. נקרא לזה הולמים. אבל ברור שאני רוצה להגיד איכותיים, שאגב מחירם לאו דווקא גבוה יותר.
יש בזה משהו מתנשא, יש בכך משהו מבודד. אבל וואלה, אין לי כוונה להתנצל על הדברים שאני אוהבת ועל איך שאני אוהבת אותם, בדיוק כפי שחובבי וחובבות אננס על פיצה או אלו שבעד שוקולד מנטה לא יתביישו במי שהןם אלא יכריזו על השונות בגאווה (כן, ספיקינג אוף פיצות, מזמן הפסקתי לאכול פיצות זבל ואני מעדיפה לצרוך פיצות בוטיק, או לכל הפחות כאלו שאשכרה השקיעו בבצק שלהן ובתוספות טריות ובשילובים מעניינים).
אפרופו, יש לי יום הולדת מתישהו בקרוב ואם תרצו לשמחני במתנות - לא אתנגד ^_^
היתה לי שנה שבהיבטים מסוימים נהייתה מסריחה (הבה נודה: לרובנו היתה שנה מסריחה), ובא לי ומותר לי להתפנק. אל תתביישו.
