כלי הזכוכית היה גדול, לפחות יחסית לצנצנות. הוא עוצב בקפידה ויצר סביבת גידול ייחודית וסגורה. העיצוב כלל אגם מים שסביבו קרקע הררית מאבנים ואדמה. בתוך האגם שחו הלוך ושוב דגים זעירים שניזונו מאצות ויצורים קטנים. אל האגם נשפך מפל קטן שהורכב ממיני משאבה שיצרה מחזוריות בין האגם לבין תחילת המפל אי שם במעלה מיכל הזכוכית קרוב למקום שבו הצנצנת היתה פקוקה במכסה מתכת מתברג. האבנים והאדמה כוסו במוס וצמחייה טרופית עבה שנהנתה מהחום והלחות שנוצרו בתוך צנצנת הזכוכית כמו גם מאור שמש שעבר לעיתים דרך הקירות השקופים ואפשר לה לעשות פוטוסינתזה.
הכלי המרהיב נשמר כחפץ נוי והוצג לראווה על יד החלון. הדגים והחרקים לא היו היחידים שחיו בצנצנת. כשזו נסגרה לפני שנים רבות הוכנסו פנימה שלוש פיות זעירות וצעירות שניזונו מהדגים ומהצמחים והשתמשו בעלים בתור בגדים. הצנצנת היתה כל מה שהכירו והן התעופפו, השתכשכו באגם והתגלגלו על המוס שגדל בכלי.
הכלי היה סגור עם ויצר אקוסיסטמה מדוייקת, הדגים והיצורים ייצרו דשן עבור הצמחים, המים והמפל יצרו לחות והצמחים הפיקו חמצן. כך הצנצנת חיה בשלום ובאיזון שנים רבות עד יום גורלי אחד.
לא פעם הפיות דיברו בינהן ותהו לגבי העולם שמחוץ לקירות הזכוכית ולעיניים הגדולות שמידי פעם היו נראות מבעד לזכוכית ובחנו אותן. כשהן הרגישו שמישהו מבחוץ מביט פנימה מיד היו נכנסות עמוק אל בין הצמחייה ונעלמות מהצופים הבוחנים.
זה היה יום הולדתן ה18, למרות שלא היה להן דרך לדעת זאת, כשמכסה הצנצנת נפתח בהברגה ובכל צורם. הפיות התעוררו משנתן בבת אחת והסתכלו מעלה בבהלה מוחלטת. לפני שהספיקו לצאת מקפאונן המכסה שב ונסגר אך לא לפני שמשהו קטן הושלך פנימה.
במהרה התברר שהמשהו שהושלח בעצם היה מישהו. שדון שהיה רק במעט גדול מהפיות. השדון נוסף לצנצנת הנוי על מנת לשדרג אותה ולהפוך אותה לקישוט שלא יאכזב אף מועדון חשפניות עם נטיות אפלות.
אמנם השדון לא בחר להתפס ולהכלא בצנצנת, אך הוא בהחלט ניצל את ההזדמנות להנאתו ולהנאת הצופים מבחוץ.
