אני לא פה ללטף אותך בימים עצובים. אני דופק את הפרצוף שלך לרצפה, תופס בחולצה שלך, גורר אותך כמו כלום.
היד שלי על הגרון שלך סוגרת לך את האוויר, את מגרדת לי את הידיים, נלחמת בי שנייה ואני רואה בעיניים שלך שזה לא פחד, זה רעב ליותר. כל תנועה שלך זה לא לברוח מזה, זה לרצות עוד מזה.
אני בועט לך בירך, מסובב אותך על הצד, את גונחת מכאב ואני יודע שאת נרטבת מזה. כן, את נראית כאילו אני שובר אותך, אבל שנינו יודעים, את זאת שבחרת להימחק פה.
אני קושר אותך, סוגר לך את הפה עם היד, קורע לך את השאריות של הכבוד המדומיין שלך. לא לקחתי ממך כלום. את בעצמך דחפת לי את זה לידיים. כי את יודעת שדווקא ברגע שאני מוחק אותך, את הכי חיה שיש.
ואל תספרי לעצמך סיפורים לפני שינה, את לא קורבן, את מתה על זה.
כל מכה זה סימן שזיהיתי אותך נכון. כל חניקה זה תזכורת מי את באמת.
ואת מחייכת מבפנים, גם כשאת בוכה.