העירום של הנפש

הקדמה:
מנסה טיפה להתנתק.
לא ממש בהצלחה יתרה.
יום קשה עבר על כוחותינו.
בית חולים וכו'.
שאלה קשה שנשאלה ותשובה יותר קשה שהתקבלה.
שאלת החיים והמוות. והגורל שנחרץ.
אז אני עובר על הסיפור. אני לא כותב גדול,
אבל דיי מרוצה ממה שיצא. וקצת גורם לי נחת.
נסיכת הלילה שלי. אני כ"כ מעריץ אותך. תודה על הכל!

ועכשיו הסיפור:
"אדוני, אפשר לגמור בבקשה, אדוני?"
"לא. היום את לא גומרת. חיחיחי"
ואני רואה כמה את עצובה ואיך שאת מחזיקה את עצמך ומתאפקת.
מביא אותך לקצה גבול היכולת. טיפה חוצה אותו, ויוצא מהכוס שכבר הפך לממטרה.
את נאנחת, גונחת, וכולך רועדת.
נותן לך ללקק את נוזלי הכוס שלך ואת מלקקת בתאווה. מוצצת את האצבעות שלי.
ואז.. אני משחרר את הרגליים שלך.
את פולטת איזה אנחת רווחה, חושבת לעצמך שהנה זה הולך להיגמר.
אבל לא. אני בסך הכל הופך אותך.
מלטף את הטוסיק שלך. כל כך לבן, מגרה.
היום הוא יחליף צבעים, אני חושב לעצמי.
ואת, רואה את מה שהולך לקרות.
"אני לא קושר אותך כלבה. אם תזוזי יותר מידי זה רק יכאב יותר.
תרימי את הטוסיק"
ואת, בצייתנות, מכינה לי אותו. ולא יודעת מה יגיע.
שוט, שוט זנבות, ספאנק, חגורה?
מתחיל בספאנקים.
לאט. מחמם את הטוסיק המוצק שלך.
ואת סופרת אחד אחד.
"וואף. 1 אדוני, תודה אדוני"
וואף. 2 אדוני. תודה אדוני"
ואת מפחדת לטעות.
הגענו ל-25. הטוסיק שלך מתחיל להאדים ועוצמת הכאב עולה.
עכשיו אני עובר לחגורה ואת ממשיכה לספור.
עוד 25. הטוסיק שלך כבר מתחיל לתפוס צבעים ופסים מחרמנים.
הגיע תורו של שוט הזנבות. עובר איתו על הטוסיק שלך.
ושוב סדרה של 25 הצלפות. את עומדת בזה יפה.
מוציא את הפלאג מחור התחת שלך ומעמיד אותו מול הפה שלך.
"תלקקי אותו זנזונת שלי, תוך כדי שאני מצליף בך"
ועובר לשוט. עוד 25 הצלפות חזקות ומהירות ואת מפתיעה אותי ועומדת בזה.
סופרת ולא טועה.
הגענו ל-100.
"יפה זנזונת שלי. אבל נראה אם תעמדי בדבר הבא :)"
ואת, לא רואה, בקושי שומעת, ועם יכולת תנועה מוגבלת רק מחכה כבר להבין מה הדבר הבא.
מביא את...