סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

רגשות מפרותזה

פרותזה, בעברית תותב - הוא "אביזר מכני התופס את מקומו הפיזי של איבר אשר חסר בגוף, ומבחינה תפקודית ממלא, באופן מלא או חלקי, את תפקידו של האיבר החסר."


פרודיה על הניצול הרגשי שמתקיים בתוכנו, כשאנחנו הופכים להיות מכורים לפרותזה.
לפני שנתיים. 6 במרץ 2022 בשעה 15:04

מה קורה כשדברים לא מסתדרים לנו בחיים?

החיים של כולנו מתוכננים בראש.

אנחנו יודעים איך יראה הסוף של היום, ואיך השבוע יראה, ואיך הסופש יראה. 

ואז משהו קורה.

והחיים לא עובדים לפי התכנון שעובר לנו בראש.

כשהחיים לא עובדים לפי התכנון שלנו אנחנו מרגישים חסרי ערך עצמי. 

תכננו.

והחיים לא ספרו את התכנון שלנו.

אז מה הערך שלנו?!

הפחד מהמקום ללא ערך עצמי הוא פחד מנטישה.

אם אנחנו ללא ערך עצמי, אנשים ינטשו אותנו.

עכשיו,

כשהערך העצמי מתודלק בפחד מנטישה,

מתפתח בלב בפנים מסע מלחמה סוער להיות עם ערך עצמי. 

מסע מושתק אבל סוער. 

אנשים שורצים ימים ולילות מול מסכים שמראים תיעוד של אנשים עירומים כדי להשיג ערך עצמי.

איך זה עובד אתם שואלים?

כשאנחנו רואים גוף אנושי עירום, המוח האנושי מקבל פקודה "פונטציאל הזדווגות". כמויות של דופמין שורצים במוח והאוקסיטוצין גם מקבל מקום. 

ראיתם פעם אדם על קוקאין?

טוב אם התשובה שלכם שלילית אז שתדעו שהוא מרגיש מלך העולם. המוליך העצבי המרכזי שקוקאין עובד עליו הוא דופמין. 

טוב אז הבנתם?

יש קשר מאוד גדול בין חוסר ערך עצמי לדופמין... 

אנשים שצורכים כמויות גדולות מהסם מתמלאים בתחושת ערך עצמי סינתטית, כימקלית, שיורדת לאחר ההשפעה לתחושת דאון. היתם מלכי העולם ואתם יורדים להיות אנשים שהעולם והחיים מכתיבים להם את הגורל. 

 

אז עכשיו אתם יכולים להבין את הקשר בין ערך עצמי לפורנוגרפיה וצפייה בעירום אנושי. 

המוח משחרר כמויות גדולות של דופמין ויוצר תחושה מלאכותית של ערך עצמי ושליטה. 

אבל מה קורה אחרי זה?

יש ירידה.

והירידה הזו גורמת ל"ערך העצמי" שממנו ברחנו כל כך ופחדנו כל כך, להיות הרבה יותר מכווץ ומפוחד ורועד ממה שבא. 

אז הבנתם את הקשר בין פורנוגרפיה לבעיות חברתיות? לחוסר יזימה בחיים? לחוסר תפקוד מנטאלי יציב? להסתגרות? לבדידות? 

זה כי ככה המוח האנושי מתוכנת. 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י