פרק שביעי
סלחי לי, אני יכולה סבון?
***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***
הנה יום שבת ואני בכניסה לדאנג'ן, את השכבה החיצונית הסרתי בשירותים ויצאתי בלבוש אישה. עם האיפור הגעתי מהבית חוץ משפתון ששמתי מול הראי במועדון. הבעיה הייתה שליד הכיור היה מתקן סבון אחד ואני חסמתי את הגישה אליו. "סלחי לי, אני יכולה סבון?" אמרה לי מישהי שרצתה לשטוף ידיים. הסתובבתי אליה במבט מוזר ונתתי לה לגשת לסבון. "סלחי לי"?! הפניה בלשון נקבה תפסה אותי לגמרי בהפתעה. עד עכשיו ראיתי את עצמי כקרוסדרסר, גבר בבגדים אחרים. זה נראה לי משהו סקסי, ריגוש מיני מלבישת בגדי נשים. אבל מאותו רגע זה כבר לא היה פשוט בגדים אחרים גרידא, אלא שינוי מגדרי שמתחיל בתפישה חברתית. בעבור הנוכחים בחדר אני אישה, וזה דבר שמעולם לא נתתי לו את הדעת, אפילו לא לא חלף לרגע במוחי, גם לא בפנטזיות הכי רחוקות.
מהרגע שנכנסתי קיבלתי לא מעט מחמאות, כמה פעמים נאמר לי "את יפה". זה היה מדהים! מעולם לא נכנסתי למועדון ותפסתי כל כך הרבה תשומת לב, למעשה נוכחותי לרוב אינה מורגשת. עצם תשומת הלב כבר החמיאה לי מאוד וקומפלימנטים על המראה שלי החמיאו לי שבעתיים. אבל, כשאמרו לי "את יפה" , הקומפלימנט האמיתי לא הסתתר במילה "יפה" אלא במילה "את". כל פניה וכל יחס כנקבה פשוט המיסו לי טיפה מהלב, כאילו היה עשוי שעווה והצמידו אליו מצית. פתאום התעורר רגש, רגש שמעולם לא הכרתי ולא ידעתי על קיומו. בכלל לגלות רגש חדש בגיל 42 זה בערך כמו לגלות יבשת חדשה בשנת 2021, לכי תדעי, פאק. מאותו רגע, השינוי בלבוש כבר איבד את הפן המיני שלו והפך לשינוי ריגשי. שינוי ריגשי ושינוי בתפיסה מגדרית לא היו בתוכניות כלל, הלם! פתאום מסתבר שחיפשתי אתונות כל הזמן הזה. שלא תבינו לא נכון, השינוי זה ממש לא נכנס חלק, כמו שאומרים Old habits die hard . מיד שנכנסתי פנתה אלי מישהי (אישה יקרה, אם את קוראת-תודה!) ושאלה את שמי, ואני ניגשתי אליה בצעד גדול, לחיצת יד גברית ואמרתי את שמי כתמול שלשום. שניה לאחר מכן תפסתי את עצמי במבוכה, לא הייתי מוכנה למצב הזה כלל וכלל. דאגתי לשמלה, גרביונים, פאה, ליפסטיק, איילנר, קונסילר, לק, צלליות, חזיה, נעליים, תחתונים, אבל למה לא דאגתי? שֵם! לא הכנתי לי שם נשי, ואיך מוצאים כזה פתאום? ובכלל, קושי נוסף שנתקלתי בו זה לדבר על עצמי בלשון נקבה. עוד דבר שתפס אותי בהפתעה ולא הייתי מוכנה לו כלל. אני מקנאה בקרוסיות אמריקאיות, להן אין את הבעיה הזו. אני עושה את מירב המאמצים בתחום הזה, אבל לא ממש הולך לי אני חייבת להודות (על זה כבר דיברתי בפרק 2).
את המשך הערב העברתי מוחנפת ומדושנת בחברת שתי בנות מקסימות שהכרתי במאנצ' קודם (תודה גם לכן!), קצת הכרות עם אנשים חדשים, והרבה מאוד עינתוזים לכל עבר 😊 היה כיף! חזרתי על החוויה בכמה מסיבות שונות.
בנוסף לכל אותם אנשים שגרמו לי להרגיש שאני אישה, היו שני דברים נוספים. המשמעותי שבהם צריך עוד עיבוד רב לפני שיעלה על הכתב. אודות השני אספר בפרק הבא.
