פרק תשיעי
עירום ועריה
***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***
אוהבת להסתכל על עצמי כאישה, ליתר דיוק אוהב להסתכל על עצמי כאישה. אוהבת לדמיין איך הייתי נראית אילו. אבל למה צריך לדמיין כאשר יש פוטושופ? הכלי המושלם כדי לראות מה היה קורה אילו. יכולה להחליף לעצמי איפור בשנייה, להצר מותניים, להרחיב שפתיים, להצר לסת, ולהראות ממש איך שבא לי.
אישה יקרה פתחה לי את התיאבון לאיפור אומנותי, ניסיתי בפוטושופ לראות איך הייתי נראית אילו מאפרת מקצועית הייתה עובדת על פרצופי. לא מעט עבודה ואני עושה זאת בשלבים, לאורך זמן. בינתיים האקסית הגיעה, הזמנתי אותה למנגל עם יחד עם הילדים. בשלב מסוים הילד החליט שהוא רוצה להכין כרטיס ברכה לחברה חולה. האקסית והילד הלכו למחשב ללא ידעתי והפוטושופ בו היה הפתוח. מיד שפתחו את המחשב קפצה תמונה שלי, מאופרת (באמת) עם פאה + התחלה של איפור אומנותי וירטואלי שהוספתי. שיט!
היא סגרה מיד את המחשב והלכה לשאול אותי אם זה בסדר שהם ישתמשו במחשב. אני כעסתי כמובן כי היה צריך לשאול זאת לפני שהיא מתיישבת ליד המחשב. קשה לי להאשים אותה, שכן כבר הרבה שנים שזה מחשב משותף והיא בת בית כאן ואני רוצה שכך יישאר. המעשה נעשה לחלוטין בתום לב, אני מצידי יכולתי לדאוג לפרטיותי ולסגור את כל התוכנות מראש. אבל כרגע זה לא משנה, פדיחות סוף, ממש לא חדש לי, לאחרונה אכלתי המון כאלה אבל זו פעם ראשונה שאני מרגיש כזה רע. מזה "כזה רע"? אני מרגיש כזה :
וכן, כרגע אני מרגיש, לא מרגישה, מרגיש. פתאום נראה שהופשטתי, כולי עירום ועריה ומרגיש נאכס.
אוקי, היה, נגמר, מה עכשיו? האמת שהאקסית ידעה כבר מזמן אבל לא ראתה את זה מעולם. כשהכרנו לא היה גוגל כרום אינקוגניטו, היה הרבה יותר קשה לשמור על פרטיות ואם הייתה רוצה למדר את עצמך, הייתה צריך ללכת להיסטוריה ולמחוק את רשימת האתרים בהם ביקרת ולעשות עוד כמה מחיקות. מעולם לא טרחתי, כל האתרים הקינקים שביקרתי בהם היו תמיד בהיסטוריה של הדפדפן וכלום לא היה מוסתר. אבל הפעם היא קיבלה הצצה אישית, וזה לא במקום. וגרוע מזה, הילד, איך מסבירים כזה דבר לילד בן 8? ואם מסבירים, לא ניתן לצפות ממנו שישמור על סודיות ואין זה הוגן לבקש ממנו דבר כזה. ממש לא בא לי שילך ויספר לכל המשפחה, חברים, שכנים וכ"ו, שיט!
לא הבעתי כעס במקום, החלקתי בפאסון והאוירה הטובה נשארה, הייתה אחלה ארוחה ואני שמחה שהייתה. לאחר מכן האקסית כתבה לי בווצאפ איך לדעתה צריך להתמודד מול הילד ותשובתי הייתה לזה הייתה במשפט אחד:
"כאן נגמר הדיון"
זהו, את לא במקומך, אין לך זכות לדריסת רגל בחיי הפרטיים ולא בהתמודדות שלי עם חיי הפרטיים מול הילד או כל אחד אחר. "הזוגיות התפרקה, המשפחה לא" כך אמרנו ולכך אני מתכוון. את כבר לא חלק מחיי האישיים, ועכשיו את יוצאת החוצה ומהר, קישטא, את אישה זרה. לא היית צריכה להיחשף לתוכן הזה אבל זה קרה, זו לא אשמתך ואינני כועס עליך. יחד עם זאת, הוא לא עניינך ואינני מעוניין לדבר על הנושא איתך. אני מסתובבת במסיבות, אנשים שאני בכלל לא יודעת את שמם יודעים עלי יותר ממך בכמה תחומים. ואת יקרה, זרה לי יותר מהם.
פעם היית הייתה חלק מחיי האינטימיים, אבל לתחום הזה של חיי בחרת שלא להיכנס במשך 14 שנה והיום אין לך מקום בו. שלא תביני לא נכון, גם כאן אין זו אשמתך, אני זה שבחרתי להניח את הנושא בצד כל הזמן הזה, אבל היום המצב שונה.
כתבתי בבלוג שלא סיפרתי לאיש מעולם על הנטיות שלי (למעט הנוגעות בדבר, האקסית והפסיכולוגית) ושאיש לא ידע. אבכן, פתאום אני נזכרת שזה לא לגמרי נכון. אחותי בעצם כן יודעת מזה, גם זה בגלל טעות מביכה שחשפה אותי בנסיבות דומות. כשאחותי גילתה הרגשתי נבוך ולא ידעתי מה לעשות. אז מה עשיתי? הלכתי אליך , אשתי דאז, וסיפרתי את כל הסיפור. את הקשבת, את תמכת, את הכלת, את היית זוגתי. היום את לא, ממש לא, מהנישה הזו את יוצאת ובפעם הבאה ותבקשי רשות להשתמש במחשב.
אני מדבר לא מהמקום שבו אני עומדת אלא מהמקום שבו אני עומד, אני, הגרוש שלך. היה לנו קשה להיפרד, תמיד אמרתי שלנו הרבה יותר קשה להיפרד מלזוגות אחרים. שכן, רוב הזוגות גומרים בכסאח, אהבה הופכת לשנאה, כעס, קינאה ומדון. לא כך זה היה אצלינו, עדיין אהבנו אחד את השני, הערכנו. את עדיין אותה אישה מקסימה שהכרתי, את הגרושה הכי טובה שיכולתי למצוא, את חכמה יותר ממני, את אמא מסורה ויש לך לב פתוח לכל העולם, גם אלי-אני חש זאת היטב. זו פעם ראשונה שאני ממש מרגיש על בשרי שאת חדרת לחיי האישיים, פרצת למקומות שהיו פתוחים בפנייך לחלוטין לפני שנה בדיוק. זרות ראשונה מול אישה אהובה, שהייתה בחלקים העמוקים ביותר. זרות, זרות זרות, שרירה וקיימת, כאן ולא הולכת, הנה זה המצב. עד לאחרונה לא היה לי ברור איך אפרד מאישה שאני עדיין אוהב, במיוחד אישה שאני בקשר יומיומי איתה. היום החידה פתורה, היום אני מסתכל ורואה בפועל איך זה עובד, היום אני מבין איך שארית יראו. אנחנו גרושים וזה נגמר בינינו, אין כבר רגשות מעורבים, ההסדר ביננו כבר לא רק על הנייר-את נשארת בחיי המשפחה אבל את כבר לא בחיי דה פקטו. אני הולכת למסיבת פטיש בקרוב ואת לא באה, לא איתי ולא בליבי, נתראה שוב בארוחה משפחתית הבאה יקירתי, צ'או .