פרק עשירי
הכי בטוח זה מרחוק
***סיפור בהמשכים, מומלץ לקרוא מהתחלה***
אוי אוי אני מתוסבכת, שוב אני כותבת בלשון נקבה אחרי שנשבעתי לחדול. לפני חודש בערך נכנסתי באקסית היקרה בפוסט שכתבתי כאן, זרקתי אותה החוצה מחיי כמו שמיכה מלאת פשפשים. והנה לפני שבועיים הגיע משבר גדול, גדול מאוד שפירק אותי לחלוטין. אם לפי הפוסטים הקודמים היה נראה שאני בתנופה ואופוריה, פתאום הבנתי שאני בעצם במשבר הגדול של חיי. התחשק להפסיק להתלבש ובעיקר להפסיק להתנהג כאישה, דהיינו להפסיק לשקר לי ולכולם. להישבע שלא אתלבש שוב לא הספיק ועדיין הייתי במשבר ענק, לבד. רצה הגורל, בדיוק אז הגיע הזמן לצאת לנופש משפחתית שהוזמנה כבר לפני כמה חודשים. אני, שלושת הילדים, האקסית ואמא שלה בצימר אחד. אני מפורקת לגמרי וכבר קניתי כרטיס ובגדים לפסטיבל בדס"מ בעוד מספר ימים. אני מתפוצצת מבפנים בצימר קטן וכל המשפחה איתי 24 שעות, למי כבר אפנה אם לא אליה? מי היחידה ששם בשבילי כאשר אני באמת צריכה?
אוי אישה מדהימה שכמותך, ידעתי למה בחרתי דווקא בך. נכנסתי לכלוב ונילי למשך 14 שנה בשבילך והייתה לכך סיבה אחת טובה - את! לא טעיתי. סיפרתי לך הכל, שפכתי ושפכתי, מה שהיה, מה שלא היה, וכל מה שבאמצע.
יצאתי מתוך נקודת הנחה שהיא גם ככה היא כבר יודעת אודות המסע המגדרי שלי (ראה פרק קודם) ושאני בעצם לא מספרת לה כל כך הרבה. מסתבר, שהיא לא זיהתה אותי בתמונה במחשב ושלמעשה כל הפרק הקודם שכתבתי היה לשווא. גוועלד, אני פרנויה מהלכת, גם שאין לי מושג איך היא פספסה לא הבינה שזו תמונה שלי. שלא תבינו לא נכון, לא חוזרת בי ממה שכתבתי, אני יוצאת למסע בלעדיה והיא נשארת בחוץ! סערת הרגשות שתוארה בפרק הקודם לא באמת הייתה לשווא, היא הייתה צריכה להגיע. עוד צעד ביני לבין עצמי כדי להשתחרר ולהתחיל מחדש.
אבל בלי שום קשר, הנה הוכחת לי כי את מקומך איש לא תפס. והנה את עמדי, שיבטך ומשענתך המה ינחמוני, גרושה יקרה. מוזר שגם כעת אנו יכולים לדבר ככה, וליתר דיוק, רק כעת אנו יכולים לדבר ככה. שאנו רחוקים המטענים והאינטרסים כבר אינם, אין איום שמילותיי יכניסו עוד קושי לזוגיות, אין רצון להצטדק או לשלוח אש. כעת הדיבור גלוי, אין מורא ואין רועץ, המילים נשלחות מרחוק וחודרות ישר פנימה.
רבות הדרכים לאהוב אותך, ארוכה ביותר הדרך לשכוח.
אהבנו עמוק, אהבנו פתוח, אבל הכי בטוח זה מרחוק.
(לא סובלת את השיר הזה, אבל קולע בול)