מילים על פני המים

וגם הדברים שאני באמת מרגישה שאתה אומר לי דברים שאתה לא אמור להגיד לי, אז אני חושבת שאתה תלך אם תשמע אותם. כי בקלות המוח שלי יכול להישאר באיזה מצולות עמוקות של כניעות והשלמה עם מה שיש ומה שנותנים לי. מצולות של הן. להיות הכי הן. אבל אז שאתה מנסה לגרות את המחשבות האלה, האחרות, אז הן צפות. אבל זה לא באוטומט שלי.
אז אתה מתעקש, ואני חושבת שאתה אומר שאתה רוצה את זה "פרוע יותר. חייתי. שאת מאבדת אנושיות", אבל שבעצם, אתה לא, לא באמת. שאתה בעצם עדיין רוצה הכי כנועה והכי מרצה והכי אומרת הן שיש. וכל זה, זה רק מבחן לכמה אני יכולה להחזיק בלי לבעוט בך אחורה. אבל ברגע שאני אבעט, אתה לא תחזיק.
כי מה שאז אתה מבקש זה דבר אחר מכניעות וריצוי. להגיד לך כן, לעשות מה שאתה אומר ולעשות לך נעים. תולעת תחת. אני טובה בזה, ואני רוצה לעשות לך נעים ודווקא בהתמסרות לנזקקות יש מצולות של ניתוק וכניעה שקל לי יותר להגיע אליהן. ושם נעים איתי. יש לי עור בהיר, חלק ורך, פה חם, כוס צר והדוק...
אז אתה לא חייב את החיה. כי זה בעצם מוציא אותי מהמצולות של ההן. ומוציא ממני בליל של מחשבות ומילים. כמו עכשיו, אתה רואה? כי אתה יודע מה רציתי להגיד לך ולא העזתי? שאף אחד לא סופר לי גם לא אתה ושאתה יכול לספור עד מחר, בטח מרחוק, ושאתה חי בסרט. אבל אני לא חושבת שזה מה שאתה רוצה לשמוע. אתה מבין, אתה רוצה ממני דברים ואני מתחילה לחשב סיכויים-סיכונים של מה להגיד ומה לא. כי אולי אתה לא מבין מה אתה מבקש - החיה הזו שאתה רוצה, אולי היא לא מה שיש לך בראש? זה סיכון שאני לא יכולה לקחת.
כי זה עדין הדבר הזה שיש בין שני אנשים, בינינו. בעיקר עם המרחק וכל יתר הנעלמים. אז אני עושה חישובים בשבילנו. ואני לא בטוחה שאתה רוצה לשמוע שאף אחד לא שולט בגמירות שלי חוץ ממני ואם אתה תקח צעד אחד אחורה אני אנהום עלייך שתחזור מהר לכאן. אתה לא לוקח את האצבע הזאת עכשיו. תרגיש איך אני עוברת לנשום מהכוס ולהגיש אותו במתנה. אתה לא מאיים עליי בלהיות מטונפת, מסכנה שפוטה שתלויה לך על האצבע, אתה מבין? לא מאיימים על כלבה עם טיול בחוץ. אבל אתה פשוט לא תחליט פה עכשיו. אתה לא תביים אותי ואתה לא תזיז את האצבע, עוד יד, עכשיו זין. אתה בעצמך תשלם על כל מה שאתה עושה לי. לא עשית שום דבר שיגיע לך שארצה ככה, ואולי אתה לא אמיתי בכלל, ונשענת עמוק על תוך היד והצוואר כדי לאונן את עצמה על האצבע.
אתה מבין? אני חוששת שהחיה הזו, היא לא מה שאתה באמת רוצה, חיה שרק רוצה להגיד לך מה כן ומה לא, שמצד אחד לא מפחדת לרצות לנקות אותך אבל לא נותנת שתסרב לב. וכביכול, מה אכפת לי, אולי אתה מכוער? אולי אתה לא יודע לעשות ביד? אבל אני כבר מרגישה את העור הרך שלך בצוואר ואני לא אתן לחיה לצאת ואז שתסתובב ותלך. אתה מבין, אני לא יודעת מה גורם לך להשאר ומה גורם לך ללכת. וזה סיכון שאני לא יכולה לקחת.
אז, אני לא באתי לשנוא ואני לא אתן לך סיבה לשנוא ואתה לא תגרום לי לשנוא. אתה לא תקבל את זה ממני. כי אם אני יכולה לשנוא גם אתה יכול לשנוא. ואני לא אקח את הסיכון שבמקום שזה יגרום לי לשנוא אותך זה יגרום לך לשנוא אותי. זה לא יקרה בקיצור, לא במשמרת שלי.